שחזור עצב הלשון: למה זה חשוב - ואיך זה מתבצע?
עצב הלשון (סעיף של העצב הטרגמינלי) הוא זה שמספק את התחושה לאזור הפנים, הלחי, הסנטר, השפתיים והלשון ואחראי על תחושת הטעם שלנו. איך לזהות כי הוא נפגע ומה הטיפול שיעזור?
גוף האדם שזור בעצבים (nerves) המאפשרים למוח לקבל מידע חיצוני מהסביבה (ראייה / שמיעה / מגע / כאב / טמפרטורה / טעם ).
12 עצבים מרכזיים הנקראים עצבי הגולגולת - העצבים הקרניאלים, הם עצבים היוצאים ישירות מהמוח (דרך חורים בגולגולת) ומעבירים למוח עצבוב תחושתי ותנועתי מהראש ועד לחלל הבטן.
אחד מהם הוא העצב הטרגמינלי, מספק את התחושה לאזור הפנים, הלחי, הסנטר, השפתיים והלשון. על עצב זה מתלבש גם העצב אשר מספק את תחושת הטעם ללשון ולכן ניתן לומר כי פגיעה בעצב זה תשפיע גם על התחושה וגם על הטעם המתקבל מהלשון.
קיראו עוד בערוץ בריאות השן
חשיבות עצב הלשון
התחושה המתקבלת מהלשון חשובה ביותר לגוף האדם על מנת להימנע מאכילה של אוכל קר או חם מדי, בזיהוי של מאכלים מקולקלים, בהנאה מהאוכל (טעם), בשליטה על ריור ובנוסף הלשון מהווה איבר חישה חשוב מאוד באופן כללי עבור גוף האדם.
אנטומית, עצב הלשון יוצא מהמוח לכיוון חלל הפה ונכנס לתוך הלשון משני צדדיה. בפועל, העצב עובר בצד הפנימי של החניכיים וצמוד בתחילת דרכו לאזור בו נמצאות שיני הבינה.
באיור, ניתן לראות את עצב הלשון הצבוע בצבע צהוב כשהוא חתוך. ניתן להתרשם מהקרבה של העצב לרירית רצפת הפה והקרבה הגדולה שלו לאזור השיניים ובמיוחד לשן הבינה.
במקרה של שיני בינה ובמיוחד במקרה של שיני בינה כלואות, העצב יכול לעבור בצמידות מרבית לכותרת השן הכלואה (ממש מתחת לרירית החניכיים), ומכאן הסכנה הממשית שבפגיעה בעצב זה בזמן עקירת שיני הבינה.
מתי הפגיעה בעצב עלולה להיות מסוכנת?
פגיעה בעצב זה בזמן טיפול שיניים יכולה להתרחש כתוצאה מפגיעה ישירה בשל לחץ על העצב והחניכיים בזמן הוצאת שיני הבינה או כתוצאה מחיתוך ממשי של העצב בזמן חיתוך החניכיים שמעל שן הבינה, דבר הנעשה על מנת לאפשר הוצאה של השן הכלואה.
לחילופין תיתכן פגיעה משנית עקב רעלת עצבית מחומרים המשמשים לאלחוש המקום טרם העקירה או בשל הצטלקות וריפוי לא תקין של אזור החניכיים לאחר העקירה.
שינוי תחושתי יכול להתבטא בצורה של ירידה בתחושה ואו בטעם, הופעה של נימול / עקצוץ או לחילופין הופעה של רגישות יתר ואף כאב עז לכל מגע או בזמן שינוי בטמפרטורה.
מחקרים הראו כי הפרעה/ פגיעה תחושתית שכזו לאחר עקירה מתרחשת ב-עד 22% מהמקרים. ההסבר לכך טמון בעובדה שעצב זה עלול להימצא בסמיכות כה רבה לשן הבינה הנעקרת ואמצעי העזר השגרתיים המשמשים כיום את רופא השיניים או הרופא המנתח אינם מאפשרים לצפות בעצב זה ולהימנע מפגיעה בו.
יש לזכור כי העצב הינו צינור הולכה רגיש, בקוטר של פחות מ 1 מילימטר. הערכה של פגיעה אם קרתה, צריכה להתבצע בדחיפות על ידי רופא מומחה לכך.
פעמים רבות הרופא המטפל מתקשה להעריך את חומרת הפגיעה העצבית ומשום כך מתקשה בבחירת הטיפול המתאים, דבר אשר יכול לגרום לנזק חמור ולפגיעה שאינה ברת תיקון בעתיד.
איך לזהות שהתרחשה פגיעה?
באופן כללי זיהוי הפגיעה המדויקת וביצוע טיפול כירורגי, אם נדרש בשלב מוקדם ככל האפשר, תאפשר ריפוי והצלחה טובה יותר של הניתוח. במידה שלא מבוצע טיפול כירורגי כאשר זה נדרש, המוח מתחיל בתהליך של פירוק העצב בשל חסר שימוש, תהליך אשר בסופו העצב יהפוך לרקמת חיבור רגילה ולא יהיה בו זכר לרקמת עצב אשר יכולה להעביר מסרים חשמליים למוח.
לחילופין, במהלך תהליך הריפוי של אזור העקירה הגוף מתחיל לייצר רקמת צלקת למטרה למלא את החור שנוצר לאחר העקירה. רקמת צלקת זו יכולה להתמקם בין שני קצוות העצב החתוכים, ובכך למנוע מעבר של תחושה עצבית על גבי העצב, ומכאן הדרך להתחלה של פירוק העצב והריסתו הסופית קצרה מאוד.
במקרים קלים יותר, רקמת בחיבור רק נכרחת סביב סביב צינור העצב וחונקת אותו מלהעביר מסרים חשמליים למוח. מכאן, החשיבות הראשונית העצומה של זיהוי מהיר של הפגיעה וקבלת החלטה טיפולית מתאימה.
חשוב לציין כי תהליך זה של התחלת פירוק העצב (דגרדציה) בשל חוסר שימוש, מתחיל כבר כמה ימים לאחר הפגיעה. העדות הראשונה לפגיעה עצבית מגיעה בדרך כלל מהמטופל עצמו אשר מתלונן על רדימות / קור / שינוי תחושתי באזור הלשון.
בדיקה ראשונית גסה תיעשה על ידי הרופא המטפל בעזרת מחט לבדיקה של מגע גס, וצמר גפן לבדיקה של מגע עדין. את הבדיקות עושים כשהמטופל עוצם את עיניו לצורך קבלת בדיקה אובייקטיבית יותר.
בדיקות מתוחכמות יותר הנעשות בחיבור של אלקטרודות למחשב מאפשרות ביצוע גירוי חשמלי. הגירוי מאפשר לעקוף את הרצפטורים העצביים ולספק לנו מידע על מצב סיבי העצב עצמם. שינוי בעוצמת הזרם יאפשר לנו לקבל מידע על העצב, על ההולכה שלו ועל חומרת הפגיעה.
הטיפול המתאים
הטיפול במקרה של פגיעה מתחלק לטיפול כירורגי וטיפול תרופתי.
הטיפול התרופתי יעיל רק במידה והפגיעה בעצב אינה כוללת חיתוך מלא וניתוק מלא של צינור ההולכה. הטיפול התרופתי יעיל רק במקרים בהם חוסר התחושה נובע מטראומה שטחית לעצב או היווצרות בצקת או דלקת באזור הניתוח אשר מפעילה לחץ זמני ומדכאת באופן זמני את ההולכה בצינור. התרופות יהיו מסוג נוגדי דלקת ובעיקרם סטרואידים.
מאידך, טיפול כירורגי ניתוחי מיידי יבוצע כאשר יש ידיעה ברורה או חשד בסבירות גבוהה לקרע של העצב או כאשר אין שיפור לאורך זמן לאחר טיפול תרופתי.
תזמון ביצוע הניתוח כפי שהוסבר קודם טרם שהחל תהליך הפירוק של העצב, קריטי מאוד להצלחתו.
חשוב לציין כי ניתוח במועד מאוחר מדי, כאשר העצב כבר נמצא בתהליכים ניווניים, יהיה מועד לכישלון. כך שחשוב לזכור שכאשר מטופל מתלונן על הפרעה תחושתית המופיעה לאחר טיפול שיניים - צריך להעריך את גורם ההפרעה, לזהות את העצבים המעורבים, לעקוב אחריהם ולקבל החלטה על סוג הטיפול הנדרש ובאיזו מסגרת יש להעניק אותו.
ד"ר נעם ברוק, רופא בכיר, המחלקה לכירורגית הפה והלסתות, המרכז הרפואי ברזילי, אשקלון
פרופ' עודד נחליאלי, מנהל המכון לרפואה וכירורגית הפה והלסתות, המרכז הרפואי ברזילי, אשקלון והיחידה לכירורגיה אנדוסקופית וטיפול במחלות בלוטות הרוק, מרכז א.ר.ם, אסותא רמת החייל, ת"א
לפנייה לכתב/ת 
