השבוע הגיעו למחוזותינו שישה חברי כנסת ממפלגות שונות. עבור חלקם, הייתה זו הפעם הראשונה על אדמת ארה"ב, עבור רובם, הייתה זו הפעם הראשונה בה ראו ולמדו מקרוב על הקהילה היהודית המקומית.קרן משפחת רודרמן יזמה ומימנה, זו השנה הרביעית, שבוע מפגשים אינטנסיבי בין חברי כנסת ישראלים ובין הקהילה היהודית בניו יורק ובבוסטון. המפגשים עם הקהילות השונות עסקו לרוב בנושאי דת ומדינה וכיצד אלו משפיעות ומשבשות לעיתים, ובימים אלה יותר מאי פעם, את הקשר בין ישראל ליהודי ארה"ב.

קרן משפחת רודרמן היא קרן פילנתרופית משפחתית שפועלת בשני תחומים עיקריים: שילוב של אנשים עם מוגבלויות בחברה וחיזוק הקשר בין ישראל ליהדות ארה״ב.הם ייסדו גם תכנית אקדמית ללימודי יהדות ארה״ב לתואר שני באוניברסיטת חיפה. בראש הקרן עומדים שירה וג׳יי רודרמן.

ג'י רודרמן, עו"ד בהשכלתו, פילנטרופ במשרה מלאה, עשה בשנת 2005 עלייה לישראל ושימש כקצין הקשר בין צה"ל ליהדות התפוצות, והיה נציג אייפאק בירושלים. "במסגרת התפקיד", הוא מספר, "הייתי בקשר עם הרבה חברי כנסת. פיתחתי קשרים עם חכ"ים ממפלגות שונות והבנתי שרבים מהם לא מבינים את הקהילה כאן. הם לא הבינו את הדרך שבה הקהילה פועלת. יש אנשים במפלגות שונות שכן מבינים את הקהילה היהודית כמו הרצוג או נתניהו, אבל ככל שיורדים למטה ברשימה הם מבינים פחות ופחות. איתן כבל לדוגמא, לא ביקר כאן מעולם, ולא רק הוא. רבים מהם לא היו כאן לאורך זמן ולא נחשפו ליהודים אמריקאים".

בין השורות, נראה היה שרודרמן חושש שהישראלים לקחו במידה מסוימת את התמיכה של יהודי ארה"ב כמובנת מאליה, כאשר, להבדיל אולי מהדורות הקודמים, המצב כיום מאוד שונה. "אני חושב שהקשר של אמריקאים יהודים לישראל משתנה. ההורים שלי, שזוכרים את ההקמה של ישראל, את המשמעות של זה עבורם באותם ימים, הפנימו את החשיבות והתמסרו לקיומה של מדינת ישראל. אבל בשנים האחרונות, מי שמכיר את ישראל מכיר מלחמה וקונפליקטים ויהודים כאן שואלים שאלות ולא מבינים את זה. יש כאן 2 קהילות שקשורות, אבל לא מבינות אחת את השניה".

רודרמן חי בישראל משנת 2005 ועד 2014. בכל אותן שנים המשיך לפתח את הקרן המשפחתית והבין את המקום שיש לתת לחיבור המחודש בין ישראל ליהודי ארה"ב. "בישראל לא מבינים שכשאתה יהודי באמריקה, ברוב המקרים, גם אם לא דתי אתה מחובר לבית הכנסת שלך, רפורמי או ליברלי ואתה לא רואה דברים כאלה בישראל, להיפך”.

מה חשיבות הביקור בניו יורק?

"הרעיון הוא חינוכי. לחשוף את חברי הכנסת לקהילה היהודית כאן, איך הקהילה הזו מתפקדת, לראות איך היהודים כאן מתנהלים באופן שונה מהישראלים ביהדות שלהם, ואיך זה יכול להשפיע על הקשר בעתיד. הם כאן לשבוע בלבד ואנחנו מנסים לחשוף אותם למגוון רחב של חלקים באוכלוסיה, אני חושב שבנינו להם סדרת מפגשים משמעותית. עד היום הבאנו 20 חברי כנסת וכולם סיפרו על השינוי התפיסתי. הם לא מודאגים, אבל מבינים יותר. אני חייתי בישראל, לאורך השנים האלה היו מבצעים צבאיים קשים, הרבה דרמות, ואני מבין שקל לחשוב שישראל במרכז ולחשוב שכולם מבינים את המשמעות. אבל חשוב לי בביקור הזה שיבינו שלא צריך לקחת את התמיכה כמובנת מאליה".

חברי הכנסת עם שירה רודרמן ולינדה מירלס. צילום: ג'סיקה ארנשו

לאורך ביקורם כאן, מפגישים אותם עם שלל חברי וראשי קהילות, הם מדברים עם סטודנטים מזרמים שונים נפגשים עם אנשי עסקים, עם פילנתרופים, נציגי זרמים שונים. הפעם נפגשו חברי הכנסת בין השאר גם עם הרבה הרפורמית שנעצרה בכותל ע״י המשטרה משום שלבשה טלית.

"במהלך השנים", מספר רודרמן, "התגובות מחברי הכנסת היו משמעותיות מאוד. נחמן שי ורונית תירוש למשל אמרו שנהגו לראות את היהודים באמריקה כיהודים שחיים כאן כי טוב להם, אבל הם הבינו שהם מזדהים כאמריקאים לפני הכל. הם אמרו שלא ייקחו את התמיכה בישראל כמובנת מאליה. אבי דיכטר אמר שהיה כאן מלא פעמים, אבל עד שהגיע אלינו לא הבין את הקהילה המקומית. כולם באים לדבר על ישראל, לא על הקהילה כאן".

מה לדעתך עושה את ההבדל במפגשים הללו ומחדד את המסר?

"אנחנו עושים את זה כבר שנים, אנחנו רואים שחשיפה למגוון של אנשים בקהילה מעבירה את המסר. לא רק מנהיגים אלא גם סטודנטים, אקטיביסטים, פרופסורים, רצינו שיבינו גם איך אנחנו מנהלים את הדת שלנו כאן. מעבירים איתם שבת בבית כנסת. מתמקדים בפלורליזם בניו יורק. מנהיגי חב”ד ורפורמים שונים. והקשר של אמריקאים יהודים לישראל. הם נפגשים עם אייפאק אבל גם עם ג'יי סטריט מנגד. כולם יכולים לדבר ולנהל שיח ואנחנו מקווים שיחזרו עם התובנה הזו".

האם חלקם עשו מעשה לאחר שחזרו לישראל?

"אני חושב שזה משנה קצת את השיח. כשאנחנו שומעים אותם מדברים על היהודים הרפורמים למשל, הנושאים האלו של מי יהודי שכל הזמן ניתן לדיון בישראל. אנחנו עוזרים בזה. איציק שמולי חזר לישראל והעביר חוק על דרישה לשילוב אנשים עם מוגבלויות בחברה. זה גם נושא שאנחנו מתמקדים בו. אני חושב שיש מעט מאוד חינוך על אמריקאים בקרב ישראלים".

הפעם הגיעו מישראל חברי כנסת ממפלגות שונות. עומר בר לב (עבודה), יואב קיש (ליכוד), עליזה לביא (יש עתיד), אברהם נגוסה (ליכוד), מיכל בירן (העבודה) ויפעת שאשא-ביטון (כולנו).

אחרי כמה הם כבר, כך נשמע, חושבים אחרת. "הכי בלט במפגשים זה שהפלגים השונים מסתדרים כאן טוב יותר מאצלנו", מתארת מיכל בירן. "ממש קינאתי כשראיתי איך כל זרם מעבד את האחר. בלט גם המשבר המתהווה בין יהדות ארה"ב ומדינת ישראל, התחושה שעלתה מהרבה מאוד דוברים על רחבת הכותל למשל שאנחנו רואים אותם מובן מאליו,שישראלים מזלזלים במי שהם. המדינה מזלזלת. ברור שחיוני לשנות את היחס ליהדות שלהם ומה שעלה עוד זה התסכול שלהם מכך שמדינת ישראל לא מראה סימנים לסיים את הסכסוך, מה מקשה עליהם במערכת ההסברה. לי היה חשוב להגיד שהם לא לבד גם בלשלם מחירים, גם בישראל יש תחושות ניכור מהממסד הרבני, כשרק בשנה שעברה 60 אחוז מהזוגות בחרו להתחתן בחו"ל. יש לנו הרבה בעיות עם זה ורבים מאיתנו מחכים לפתרון שתי מדינות לשני עמים. אני חושבת שכולם מאוד שמחו לשמוע את זה".

לעומתה, ח"כ שאשא ביטון חשבה קצת אחרת. "אני הגעתי מישראל פעם ראשונה לארה"ב, בלי שאלות, באתי להקשיב. אני מבינה מתוך המפגשים שיש לנו חוסר ידיעה על המגוון הרחב ביהדות ארה"ב. יש כאן כל מיני זרמים וזה בסדר, אבל הרגשתי שבאים לישראל באיזו דרישה לשנות את הכללים. אני חושבת שגם בישראל צריך להיות מקום לכולם, אני מרגישה שזה מפגש חובה לכל מנהיג לשמוע בצורה אותנטית את הדברים. מכל מפגש אני יוצאת עם מטען לחשיבה. היום כשנפגשנו עם נציגת הרפורמים הזדהיתי והייתה לי תחושה שבאים ומנסים לשנות את החוקים במוסדות הקיימים ושאלתי למה. הרגשתי שכדי למצוא את המקום שלהם הם צריכים להילחם חזק הם הולכים רחוק מדי, אבל אני גם מבינה שיש מקום לכולם בלי לשנות את החוקים במקומות הקיימים. יש להם הרבה גם ללמוד על מה שקורה בישראל ובעיקר אני מבינה שחייב להיות דיאלוג אינטנסבי".

מה שחשוב לה לציין ולסכם זה את ההערכה הבלתי מעורערת לתמיכה של הקהילה כאן. "הייתי סגנית ראש עיר בקריית שמונה והקהילה כאן ובקנדה סייעה לנו בהרבה דברים. מעולם לא קיבלתי את יהודי ארה"ב כמובן מאליו. זה קשר שחשוב לתחזק ויש קשר מיוחד. כמי שמגיעה מקריית שמונה אני מאוד מרגישה את התמיכה שלהם ואני מבינה היום לעומק את הקשר ביניהם ואיך הם רואים אותנו. זה משהו שהיה חסר לי".