אנחנו נוטים להניח שב'ג'ו יורק', המדינה עמוסת היהודים והישראלים, חרמות על ישראל הם עניין שבשוליים, אבל בשבוע האחרון דווקא כאן נראה שהחרם על ישראל קיבל תפנית מסוכנת. איגוד הסטודנטים לתארים מתקדמים של אוניברסיטת ניו-יורק יצא בקריאה למשיכת השקעות מישראל לאות הזדהות עם עובדים וסטודנטים פלסטינים. 66.5 אחוז מחברי האיגוד אישרו את הקריאה ויותר מ-57 אחוז התחייבו לחרם האקדמי בישראל.

366 מתוך 2000 חברי האיגוד התחייבו בשבוע האחרון לכבד את החרם האקדמי על ישראל ולהימנע מהשתתפות במחקר ותוכניות בחסות אוניברסיטאות ישראליות. ההצבעה היא חלק ממגמה מתרחבת, כשברקע החיבור בין תנועת החרם בקמפוסים לאיגוד העובדים בארה"ב. למעלה מ-8 קבוצות אקדמיות ועוד מספר איגודי עובדים כבר אימצו קריאות לחרם ברוב מכריע.

המהלך נראה היה מופרך בהתחלה, אבל המספרים מדברים בעד עצמם. סטודנטים לתואר שני ושלישי באוניברסיטת ניו יורק הביעו דרישה נוקבת לסגירת קמפוס הלווין של האוניברסיטה באוניברסיטת תל אביב, הצביעו להצטרף לתנועת ה-BDS וקראו לאוניברסיטת ניו יורק ולאיגוד הבינלאומי (UAW) למשוך את השקעותיהם ממוסדות ישראליים. האיגוד באוניברסיטת ניו יורק נמצא בחוד החנית של התנועה להתאגדות סטודנטים במוסדות פרטיים, ולכן הקריאה לחרם על ישראל מהווה תקדים חשוב עבור תנועת הסולידריות עם הפלסטינים.

תומר ראב”ד, 31, חי ועובד כאן בניו יורק. הוא הגיע לכאן אחרי שירות ביחידה ללוחמה בטרור של צה"ל, כעו"ד בוגר אוניברסיטת תל אביב ללימודי MBA באוניסרסיטת NYU. כמו בישראל, גם כאן, נהג לקחת חלק פעיל בפעילויות השונות בקמפוסים. "במהלך תקופות הלימודים הייתי מעורב ביוזמות משפטיות וכלכליות שעודדו שיח והידברות, בלי שום צד פוליטי כזה או אחר. להיפך. ארגנו תמיד פעילויות מתוך שאיפה לשיח מתורבת לכל הצדדים".

עודד אגם ובוגרי NYU מישראל (ארכיון)(צילום: בן רייזר)

במסגרת לימודיו באוניברסיטה בניו יורק עסק רבות בפיתוח השיח החופשי בין סטודנטים. "הייתי אחראי על יחסי חוץ של ארגון יהודי בביזנס סקול. הפעילות והאג'נדה מאחוריו כלל לא קשורה לפוליטיקה. היא מחברת בין סטודנטים ומעודדת שיח פלורליסטי מתוך הבנה שדור הסטודנטים הללו הם שיובילו את החברה בתוך ומחוץ לארה"ב וההשפעה שלהם בכל תחום תהיה משמעותית".

כמי שמאז ומתמיד ראה באקדמיה מרחב בינלאומי ניטרלי, הופתע ראב"ד כששמע על ההצעה לחרם. "אני תומך אקדמיה ורואה אותה כמקום מאוזן ונייטראלי. אני מצפה ממנה לתת קול לכולם. באותה מידה לתמוך בכולם או לא באף אחד, אין באמצע".

כמו תומר, גם עודד אגם, שעומד בראש קבוצת בוגרי NYU בישראל נזעק ויצא ביוזמה זריזה עם מכתב עליו חתומים תומר ומרבית הבוגרים הישראלים של באוניברסיטה. "האוניברסיטה של ניו יורק היא אחת מרבות, אבל במידה רבה היא בולטת יותר כי יש בה מספר יהודים וישראלים גדול במיוחד", אומר תומר. "מרגישים את זה ברחבי הקמפוס וזה סוג של בית חם. אני כמובן לא מצפה מהם להיות בעדנו בשום אופן, אבל זה ארגון גלובלי ומבחינתי זה סוג של שוויץ. העובדה שיש ארגון עובדים שמוציא מכתב כזה ומציג את האוניברסיטה כתומכת בכל מיני עובדות שקריות שעושות מישמש בין הפלסטינים בגדה, בעזה ובישראל שהדעות והמטרות שלהם שונות, שאומר שאנחנו כופים על פלסטינים בישראל להיות שם, שאומר שבצוק איתן נהרגו רק ילדים ואזרחים, זה משהו שחייבים להוקיע".

״הגיע הזמן שנשמע גם את הרוב השקט״, הכריזו במכתב נוקב הבוגרים הישראלים של אוניברסיטת NYU. ״אנחנו מודאגים מאוד מהפעילויות הגוברות של ארגון BDS בקמפוסים השונים של האוניברסיטה ומהיוזמה החדשה להצטרפות לאותן פעולות מפלות ואסטרטגיות נגד מדינת ישראל. הקונפליקט הישראלי-פלסטיני התחיל עם הקמת מדינת ישראל. אוניברסיטה גלובלית דמוקרטית כמו זו פשוט לא יכולה לבחור צד בויכוח בינלאומי מכל סוג שהוא".

במכתב ביקשו הבוגרים הישראלים מהמוסד האקדמי להישאר נאמן לערכים הגלובלים שהוא מייצג. "במוסד כמו זה, קולותיהם של כולם צריכים להישמע. גם של הפלסטינים, גם ערביי ישראל וערבים אחרים, וגם של היהודים הישראלים. החרמת כל מדינה, אלא אם יש עניין של ביטחון לאומי או גלובלי, מה שכמובן איננו עניין בכל הקשור בישראל שלא מהווה איום על אף מדינה או עם בעולם. להיפך. היא מהמדינות הדמוקרטיות היחידות במזרח התיכון, שמקדשת את חופש הדיבור, זכויות אדם ועוד ערכים רבים שמתקיימים במדינות המערביות המתקדמות. החרמת מדינה כזו ואזרחיה היא צעד ראשון בשביל מסוכן. אנחנו, בוגרי האוניברסיטה, מבקשים שזו תמנע מכל צעד לחרם כל ישראל או כל מדינה שלא מהווה איום על ארה״ב".

המכתב הועבר עם שמות החתומים הרבים להנהלת האוניברסיטה. "הגאווה והמשמעות של מוסד כזה היא בריבוי התרבויות וזה שמצטייר כאילו שהאוניברסיטה תפסה צד זהו צעד מסוכן".

לצד ההתנערות הרשמית של האוניברסיטה, מקווים בוגריה הישראלים, כמו ראב"ד שיהיה מקום לשיח פתוח והקול הישראלי ישמע. "בכלל אני מאמין שאמריקאים ממוצעים, לא ניו יורקרים, מקבלים מידע מכותרות, לכן יש נטייה ללכת עם כותרות התקשורת ולהישאר עם מידע מוגבל. וכשבאים ארגון כזה כמו BDS ומביא איזו אישה מסכנה שבנה נהרג והיא בוכה וזה נראה כאילו אנחנו מינימום היטלר. אני לא מאשים אותם וקשה להתחרות כשיש להם כסף ואצלנו תקציב ההסברה מוגבל ובמידה רבה תלוי בישראלים כמונו שרוצים להשמיע קול. אני מקווה עכשיו שארגונים ואקדמיה יגיבו כמו שאנחנו הגבנו עכשיו ואפילו יותר בתקיפות ומקווה שישראלים ויהודים כאן ימשיכו לקדם את ההסברה הישראלית".