מושלת הנגב
אחרי 40 שנה שחונות במדבר הלוהט של הכדורגל הישראלי, הפועל באר־שבע קרובה לאליפות. בראיון מיוחד שיתפרסם בגיליון יום העצמאות של "ידיעות אחרונות", מדברת בעלת הקבוצה אלונה ברקת על הכל: המהפך ביציעים, רגעי המשבר בדרך לצמרת ואיך זה להיות האישה שעושה בית ספר לכל הליגה
"זה מפעל חיים". אלונה ברקת
מגרש האימונים הסמוך לאצטדיון וסרמיל בבאר־שבע מנוקד בחולצותיהם האדומות של עשרות הנערים שרצים בטור או בועטים לשער. הם מנצלים כל דקה מהשעתיים השבועיות של אימון קבוצת "לב אדום" – מיזם חינוכי של הפועל באר־שבע לילדים בעלי צרכים מיוחדים – לטובת התחושה הממכרת הזאת של להיות חלק ממשהו כל כך גדול ולהרגיש שייכים.
הפטנט הזה של שימוש במועדון כדורגל כסיפור כיסוי לרווחת הקהילה ולהשבתה למפה, רשום במגרש הזה על שם אלונה ברקת שיורדת עכשיו אל הדשא. המאמן ערן גוהרי בולם בעדינות את הנערים הנרגשים שמקיפים את הגברת הראשונה של העיר, מצטופפים סביבה כדי לברך על התיקו אפס מול מכבי תל־אביב במשחק העונה בבלומפילד. היא מגיבה אליהם בנינוחות, מכירה אחדים מהם בשמותיהם, מניחה יד ומחבקת.
לברקת יש את כל הסיבות שבעולם לבוא הנה בקול רעש וצלצולים הראויים למי שהגיעה לפני תשע שנים כאנדרדוג ואוטוטו עשויה להתברר כמי שהביאה את הבשורה להפועל באר־שבע ולרבבות אוהדיה אחרי 40 שנה, אבל זה מעולם לא היה הסגנון שלה. מי שמחפש פרנצ' מניקור או תיק של לואי ויטון שישכח מזה: הפילנטרופיה של שנות האלפיים יודעת להיות צנועה וחברתית, והיא מעולם לא נראתה אפקטיבית כל כך כמו בבוקר ההוא בווסרמיל, מרחק נגיעה מהאליפות.
ברקת קוראת, מאזינה וצופה בכל דיווח, ראיון או כתבה הנוגעים בפועל באר־שבע ומודעת בכל רגע נתון לפוטנציאל ההיסטריה סביב האליפות שברקע. ובכל זאת, היא מקפידה לרסן. "אליפות היא רק ביטוי חיצוני לתהליך שהתרחש פה בשנים האחרונות, ולא העניין הכי חשוב", היא אומרת, "לפעמים אתה צריך את הביטוי החיצוני הזה, את הגביע, את הניצחון, אבל את השינוי הזה שעבר המועדון ואת התנהגות האוהדים המדהימה, אף אחד לא יכול להשוות לשום אליפות".
חושבת על הפרויקט הבא?
"זה מפעל חיים שלי, אני אף פעם לא חושבת מה יהיה אחרי באר־שבע".
הראיון המלא עם אלונה ברקת יתפרסם ביום רביעי, בגיליון יום העצמאות של "ידיעות אחרונות"
לפנייה לכתב/ת 
אלונה ברקת
צילום: חיים הורנשטיין
מומלצים
