הקשר שבין התנהלות כלכלית למנוחה וקדושה
פרשת השבוע מורכבת משני חלקים המביאים מסקנה אחת - הקשר בין הצורך ביום מנוחה וקדושה לצד שבוע העבודה לטובת עובד טוב ומסופק. כשהעובד נתון למצב כלכלי בעייתי, הדבר בא לידי ביטוי באיכות עבודתו. אם הוא יקבל כלים וסיוע להתנהלותו הכלכלית - הוא יהיה רגוע ובעל תפוקות גבוהות יותר
פרשת אמור מחולקת לשני חלקים: הראשון מדבר על האופן בו הכהנים יכולים או לא יכולים לשרת בקודש - דיני הטומאה המונעים מהכהן לשרת באוהל מועד או בבית המקדש מתוארים בפרטי פרטים בתחילת הפרשה.
אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו: כִּי אִם לִשְׁאֵרוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו לְאִמּוֹ וּלְאָבִיו וְלִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ וּלְאָחִיו: וְלַאֲחֹתוֹ הַבְּתוּלָה הַקְּרוֹבָה אֵלָיו אֲשֶׁר לֹא הָיְתָה לְאִישׁ לָהּ יִטַּמָּא: לֹא יִטַּמָּא בַּעַל בְּעַמָּיו לְהֵחַלּוֹ: לֹא יִקְרְחוּ קָרְחָה בְּרֹאשָׁם וּפְאַת זְקָנָם לֹא יְגַלֵּחוּ וּבִבְשָׂרָם לֹא יִשְׂרְטוּ שָׂרָטֶת: קְדשִׁים יִהְיוּ לֵאלֹקֵיהֶם וְלֹא יְחַלְּלוּ שֵׁם אֱלֹקֵיהֶם כִּי אֶת אִשֵּׁי ה' לֶחֶם אֱלֹקֵיהֶם הֵם מַקְרִיבִם וְהָיוּ קֹדֶשׁ: אִשָּׁה זֹנָה וַחֲלָלָה לֹא יִקָּחוּ וְאִשָּׁה גְּרוּשָׁה מֵאִישָׁהּ לֹא יִקָּחוּ כִּי קָדֹשׁ הוּא לֵאלֹקָיו (ויקרא, פרק כ"א, פסוק א').
ההתייחסות לכהן באה לידי ביטוי בטומאתו וביחס לדברים המתרחשים בביתו פנימה. לדוגמא, בנישואיו או בדינים ששייכים לכל ישראל. אך מודגשת הדרישה מהכהן להיות קדוש על מנת שיוכל לשרת בקודש (בבשרם לא ישרטו שרטת).
החלק השני דן בנושא אחר לגמרי - פרשת המועדות העוסק בתיאור השבת והחגים. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם מוֹעֲדֵי ה' אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי (ויקרא,פרק כ"ג, פסוק ב'). שם מופיע המועד הראשון - השבת, ואחריו תיאור החגים על פי סדר השנה (פסח, העומר, שבועות, ראש השנה, יום הכיפורים, חג הסוכות).
מה בין דיני הכהן לבין מועדות וחגים?
לכאורה, קשה מאד למצוא את הקשר בין שני חלקי הפרשה. ננסה לרדת לשורש העניין ולהבין את הקשר העמוק שיש ביניהם. מטרת השבת והחגים הינה כפי שמתוארת בפרשה בפסוק ג': שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ.
תפקיד השבת הינו סוציאלי. הצורך ליצור מציאות חיים של עבודה ומלאכה במהלך שישה ימים ויום מנוחה כללי לחברה ביום השבת, צורך שמאפשר לאדם להיות עם עצמו, משפחתו, בוראו. הפרשיה מתארת את תפקיד השבת בצורך החברתי והאישי ביום מנוחה. גם העיסוק במועדים הנוספים בא לידי ביטוי בפרשיה ביחס למלאכות האדם, כפי שמופיע לדוגמא בחג המצות, פסוק ז': בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ - בהתייחסות לראש השנה ויום הכיפורים כימי שבתון.
כל אלה בניגוד לפרשיות אחרות בתורה, כמו למשל פרשת פנחס, שעוסקות בהקרבת הקורבנות השונים של כל חג. אי לכך, ניתן להבין שאם אדם נח בימי השבתון - יעילות העבודה שלו תהיה גבוהה וטובה יותר בשאר ימי השבוע.
גם החלק הראשון של הפרשה, שעוסק בתפקידו של הכהן בביתו באופן טהור ונקי - תאפשר לו עבודה טובה יותר באוהל מועד ובבית המקדש. כהן שטרוד בביתו בנושא טומאת המת, בביתו, במשפחתו, בעצמו - יקשה עליו לשרת בקודש במחשבה נקייה ורוגע.
היחס בין שני חלקי הפרשה ישיר: עובד רגוע - עובד עם תפוקות
יש מעסיקים המבקשים תפוקות גבוהות מעובדיהם ללא תשומת לב למצבם בבית. אמנם, אין עניין להיכנס לנבכי העובד וצרכיו האישיים בבית, אך מתן מחשבה או התייחסות למצבו הכלכלי, יכול להוות בסיס חשוב לאיתור מצבו כעובד.
במציאות בה העובד מבקש הלוואות מעסיק לעיתים תכופות, או שהוא טרוד בהישרדות - אלו גורמים מעכבי עבודה. האם בעקבות המצב יש לעלות את שכרו של העובד? לא כאן המקום לענות (כל מעסיק לפי יכולותיו וגבולותיו), אך יש צורך להתייחסות ומתן סיוע לעובד כאשר הוא נדרש לעזרה בהתנהלות כלכלית בביתו.
עובד אשר יקבל כלים להתנהלות כלכלית אחראית, ויישם את ההתנהלות בביתו, יוכל להיות עובד רגוע יותר ובעל תפוקות גבוהות יותר. לכן, יש אינטרס משותף הן למעסיק והן לעובד ולהתנהלותו הכלכלית האחראית בביתו של זה האחרון.
פרשת אמור מציגה שני חלקים שמטרתם אחת - לאפשר לכל אדם להגיע לתפוקות גבוהות על ידי כלים של מנוחה, נקיון כפיים וקדושה.
לפנייה לכתב/ת 
