איפה היית כשפירקו את הביטלס?

"כל הדברים הם בני חלוף", אלבום הסולו הראשון שהקליט ג'ורג' הריסון ב-1970 זמן קצר לאחר פירוק הביטלס, יצא השנה בהוצאה מחודשת הכוללת קטעי בונוס, עטיפה חדשה ורשימת קרדיטים שחסרה בהוצאה המקורית. מדובר באלבום שהוא לא רק מאלבומי רוק המשובחים ביותר שהוציא חבר ביטלס כלשהו, אלא גם אחד המעניינים בכל הזמנים, לפחות בדרך בה הוקלט.
זהו אחד מהאלבומים שאפיינים את אופן עבודתו של המפיק פיל ספקטור, הממלא את חדר ההקלטה בשני מתופפים, שני בסיסטים, שני פסנתרנים ועוד קלידנים, חמישה גיטריסטים ושניים-שלושה נגני כלי הקשה. את השורות האלו מילאו, בין היתר, אריק קלפטון וחבריו למה שעתיד להיות "דרק והדומינוס", רינגו סטאר, אלן ווייט (המתופף של ג'ון לנון ומ-72' של "יס"), הבסיסט קלאוס פורמן (חברם של הביטלס מהמבורג), בילי פרסטון (שניגן עם הביטלס ב"שיהיה"), דייב מייסון יוצא "טראפיק", פיל קולינס הצעיר, הקלידן גארי ברוקר מ"פרוקול הארום" ועוד טובים ורבים אחרים.

המנטרה של ההארי קרישנה

על חדר הבקרה הופקדו הטכנאים קן סקוט (המפיק לעתיד של 'זיגי סטארדאסט' של בואי) ופיל מקדונלד (הקליט בין היתר את סיד בארט, ג'ון לנון ו"סגול כהה"), כשמעליהם מפקחים הריסון עצמו ופיל ספקטור, אחד ההמפיקים המוזיקליים החשובים בכל הזמנים, שעל ידידותו ועזרתו אמר הריסון: "בחברתו הצלחתי להבין את המנטרה של ההארי קרישנה".
ספקטור, שנעלם לשנים אחדות לאחר כשלון עבודותיו עם טינה טרנר וחזר לזרקורים עם הפקתו ל"שיהיה" ב-69', מעביד בפרך את הנגנים, שנדרשים לנגן כל שיר מספר רב של פעמים, לפעמים שעות ארוכות, עד שהמוזיקה מתגבשת למקשה אחת. רוב השירים מוקלטים חי, ו"חומות הצליל" של ספקטור מכילות לרוב הקלטה חיה של כל הכלים יחדיו, כולל את הזליגות בין מיקרופון אחד לשני. את הצליל האפוקליפטי הזה ספקטור מנפח ומפריד בעזרת רמות שונות של הדהוד.
הריסון גילה באלבום הזה את עצמו. לא שהוא לא כתב קלאסיקות לביטלס ואפילו הוציא שני אלבומי סולו אינסטרומנטליים ניסיוניים בשנות ה-60, אבל את רוב זמנו בלהקה העביר, כידוע, בצילם של לנון ומקרטני. הוא תמיד היה כבד מהם, מהיר פחות, עגמומי ומופנם יותר, וקשה היתה עליו התחרות עם שני אחיו הגדולים. אבל באלבום הסולו הראשון שלו לאחר פירוק הביטלס, הוא כאילו נולד מחדש ומפגיז עם שורה של שירים מעולים ("אלי המתוק", "האם זה לא חבל", "אמנות הגסיסה" ועוד), כולל שיתוף פעולה עם דילן ("I’d have you Anytime") ושיר נוסף שדילן נתן לו במתנה ("If Not for you"), לצד שירים מופתיים אחרים, הכוללים תמלילים ספיריטואליים שבזמנו התישו מאזינים רבים, אבל דווקא היום, על רקע גיבוב תרבותי כמעט קשה מנשוא, מקבלים משמעות אמיתית ופוגעת מתמיד.
הריסון מבצע כאן גרסה חדשה ומיותרת ל"אלי המתוק", בה הוא נעזר בבנו דהאני, שמנגן בגיטרות. גרסה שכאילו מבקשת להביע את זעמו המאוחר על החלטת בית המשפט שפסקה כי השיר הוא פלגייאט מ"הוא כל כך נהדר" של "בנות השיפון".
בהוצאה המחודשת הריסון מיקסס את האלבום מחדש יחד עם הטכנאי קן סקוט ועידן מעט את הבומבסטיות שאפיינה את הוורסיה המקורית. קולו עדיין חלש ומתקשה לסחוב, אבל הצליל של ספקטור מחפה על הכל והריסון צירף רצועות בונוס מרגשות. למרות שאת האלבום המשולש הזה אפשר היה לצמצם לאלבום כפול מושלם, ואפשר היה לוותר על הג'אם סשן המשעמם שחבוי בסוף הדיסק השלישי, השורה התחתונה ברורה: האלבום הזה מוכיח שלא כל הדברים הם בני חלוף.