שתף קטע נבחר

גן עדן נעלם

גמלים לבנים, יורטות בתוליות וסיפורים על נשים שמביאות עושר - מלי זנזורי, מדריכה ומנהלנית במסעות מלכת המדבר, התאהבה בקירגיזסטן, מקום שנשמע כשכוח-אל, אבל דווקא הבראשיתיות שבו היא הכל-מהכל, והס מלהזכיר טכנולוגיה מתקדמת

בשיתוף מלכת המדבר

 

ערבות אסיה, קירגיזסטן – התחנה האחרונה בדרך המשי לפני סין, המקום, אולי בין היחידים, שבו אפשר עדיין למצוא אוהלים מונגולים, מאות סוסים דוהרים, משטחים ירוקים של מרעה שאין להם סוף ואנשים יפים וחמים.

 

אולי זה הסטן שלך? הירשמי למסע מלכת המדבר לקירגיזסטן

 

כששמעתי בפעם הראשונה שאני נוסעת לקירגיזסטן שאלתי "מה סטן?!" המדינות עם הסופיות האלו לא בדיוק מוכרות, אבל מיד אחר-כך הוסיפו לערבות אסיה, ופתאום זה נשמע אקזוטי ומפתה. אז אולי מבחינה גיאוגרפית אמרו לאן, אבל מבחינת החוויה – אף אחת לא הכינה אותי להתאהבות הזו.

 (צילום: מיכל גדליהו) (צילום: מיכל גדליהו)
(צילום: מיכל גדליהו)

כבר בשדה דיילי הקרקע נראו לי מאוד מיוחדים עם העיניים המלוכסנות והמדים המעניינים. הם דברו רוסית ושמחתי שאני מבינה אותם. יצאנו משדה"ת וחמשת החושים התחילו לפעול כבר בבישקק - עיר הבירה של קירגיזסטן, והעיניים לא הפסיקו לסקור בסקרנות כל פיסה דרך חלון הג'יפ.

 

אחרי שעה של נסיעה זה קרה, נפתח לו הנוף המדויק הזה, הערבה האין סופית, ובמבט למרחק ראיתי שכבות על גבי שכבות של יופי טבעי, בתולי, משכר חושים, והרגשתי איך הלב שלי לאט-לאט מתרחב ונפרש כמו המרחבים העצומים שעיני רואות.

 (צילום: מיכל גדליהו) (צילום: מיכל גדליהו)
(צילום: מיכל גדליהו)
 

 (צילום: מיכל גדליהו) (צילום: מיכל גדליהו)
(צילום: מיכל גדליהו)

 

שקט. הג'יפ נוסע וככל שאנחנו מתקדמות הדרך לא מפסיקה להשתנות, אין רגע דל, כמו הנוף גם הכביש, פתאום אני מרגישה את הרוגע , ועולה בי מחשבה: "נסעת למדינה שאת לא מכירה בשביל למצוא את עצמך". ומצאתי את עצמי חוזרת עוד 3 פעמים. מכירה את הדרך כבר בעל פה ועדיין מרותקת.

 (צילום: סיגל יושע) (צילום: סיגל יושע)
(צילום: סיגל יושע)
 

גמלים לבנים ויאק

אנחנו נוסעות בהרים ולומדות שהקירגיזי, על פי האמונה, מקבל את כוחו כשהוא מטפס אל השמים, בדרך אנחנו רואות את הרועים הקירגיזים מובילים עדרים, וגם עדרי פרא שמובילים את עצמם.

 

יאק, סוסים שיורדים בדהרה מההר אלינו, גמלים לבנים – פשוט לא ייאמן. אנחנו מוציאות מצלמות עם עדשות רציניות, כדי לוודא שעינינו אינן מטעות אותנו ואנחנו באמת רואות גמל דו דבשתי.

 

אנחנו מגיעות אל הכפר קיזיל אוי ונוסעות אל בית הספר של ילדי הכפר. הילדים מקבלים אותנו בהופעה על גיבורם של העם הקירגיזי מנאס וסיפור גבורתו. וכמו בכל מסע אנחנו מקיימות את מצוות התרומה לקהילה בבית הספר שם.

 

אנחנו מביאות איתנו משחקים לילדים ומפעילות אותם בהנאה. חלק מציירות על הקירות, אחרות צובעות את גדרות בית הספר, יש שתופרות וילונות- הכל מלווה בכלי העבודה המקומיים, פשוט צריך להיות כדי להבין. התרגשות ההורים, הילדים וצוות ביה"ס נוכח קבוצת הנשים שמקדישה את זמנה באמצע מסע לנתינה כל כך אמיתית ומכל הלב - ממיסה אותי. חוויה מעצימה שאין לי מילים לתאר.

 

 (צילום: סיגל יושע) (צילום: סיגל יושע)
(צילום: סיגל יושע)
 

 

אנחנו נפרדות לשלום, והקבוצה שואלת אותי - איזה עוד שיא יכול להשתוות למה שעברתי עד עכשיו?

 

האגם הנעלם היפה בעולם

עוד יום של נסיעה בגן עדן של נופים אינסופיים, ופתאום אנחנו רואות כמות אדירה של צבע כחול, מופיע כאילו משום מקום. אנחנו משפשפות עיניים בתדהמה, כשאנחנו מגלות אגם ענקי מופיע למול עינינו - האגם הנעלם סון קול, שלא סתם נחשב לאגם היפה בעולם. לצידו עומדות בקבוצות יורטות (אוהלים מונגולים) לבנות, מחנה של שבט אליו אנחנו מצטרפות.

 (צילום: מיכל גדליהו) (צילום: מיכל גדליהו)
(צילום: מיכל גדליהו)

 (צילום: תדהר סהר דניאלס) (צילום: תדהר סהר דניאלס)
(צילום: תדהר סהר דניאלס)
  

הגברים החובשים את כובע הקאלפאק הקירגיזי, מקבלים את פנינו רכובים על סוסים ומובילים אותנו אל המתחם שם מקבלות אותנו הנשים במחול, ואנחנו מצטרפות ורוקדות יחד עם כולם את הריקוד הקירגיזי המסורתי, שכל תינוק שהחל ללכת ועד לזקן השבט יודעים את התנועות.

 

 (צילום: סיגל יושע) (צילום: סיגל יושע)
(צילום: סיגל יושע)

המארחת, שהיא האישה המובילה בשבט, מפנה אותנו ליורטות שלהן. האירוח כולו מתקיים על טהרת הצבע הלבן המסמל עבור הקירגיזים טוהר, כוח וקדושה. אנחנו מתיישבות לשולחן מלא מתוקים מעשי ידיה להתפאר וממתינות בסבלנות לאוכל. היא מתיישבת לצידנו ומחייכת, כך הן נוהגות, קודם הקינוח אח"כ האוכל - מתאים לנו לגמרי.

 

אישה=עושר, גבר=לוחם

אחת המצוות (הם קוראים להן יתדות) הקירגיזיות אומרת שאורח המגיע ליורטה צריך לנוח, ויש לקבלו במתיקות ולהגיש לו קומיס לחיזוק.

 

"את רוצה קומיס?", חלב סוסות שעומלים עליו עוד חודש אחרי החליבה עד שיהיה ראוי לשתיה- ("סליחה, אני אלרגית למוצרי חלב", אני משיבה). הן מדברות איתי קירגיזית, מעין רוסית משולבת טורקית. אופיים הנוודי של המקומיים ניצת מכל עבר, מעט מאוד חומר ביורטה, רק מה שבאמת צריך לקיום היום יומי ושניתן להעביר בתקופות הנדודים. אבל כל כך אסתטי, יפה ומקושט בשטיחי הצמר .

 

הן מספרות לי שבמסורת הקירגיזית גבר ואישה חשובים לשבט באותה מידה - האישה היא עושר והגבר הוא לוחם, ואין חתונה בתוך השבט. היא עצמה גדלה בשבט אחר, ולכן אישה היא עושר. כשבתה תתחתן היא תקבל עבורה נדוניה.

אני שואלת, את תקבלי? היא עונה לי כן, הרי אישה היא כוח עבודה לשבט, גבר שיוצא ללחום, אישה צריכה להחזיק את כל השבט. אבל אתם לא לוחמים היום, אני תוהה, הרי זה היה פעם. והיא משיבה נכון, אבל הגברים יוצאים לרעות את העדרים.

 

וכל מה שעובר לי בראש זה כמה נדוניה אמא שלי מוכנה לתת - רק שאני אתחתן כבר.

 (צילום: סיגל יושע) (צילום: סיגל יושע)
(צילום: סיגל יושע)
 

אני שואלת את האישה המבוגרת של השבט, איך היא פגשה את בעלה, הרי אין אתרי אינטרנט, אין בר בילויים או חברה שבה היא עובדת. "אהה", היא עונה, "זה סיפור מאוד מיוחד. זה מתחיל בנדודים, שם אני מסמנת את עצמי בקישוטים כרווקה פנויה כדי ששבטים שחולפים על פנינו עם רווקים פוטנציאלים יוכלו לראות." ואני מתחילה להריץ בראש את כל הקישוטים שיש לי בבית – ולאן אני יכולה לצאת איתם, נכון?

 

שוב בדרכי לערבות אסיה

הקיץ אני יוצאת שוב. זו כבר השנה השלישית שאני מבלה את הקיץ שם. הפעם ביקשתי לנסוע קצת לפני הקבוצה ולחזור קצת אחרי, שאוכל לטייל ולראות עוד מקומות בגן העדן ולפגוש עוד אנשים, כי התאהבתי, כי יש לי את הברק הזה בעיניים כששואלים אותי על קירגיזסטן.

 (צילום: סיגל יושע) (צילום: סיגל יושע)
(צילום: סיגל יושע)
 

 

מוכנה להתאהב מחדש? הירשמי למסע לקירגיזסטן

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מלי זנזורי
צילום: סיגל יושע
רוקדות בקירגיזית
צילום: סיגל יושע
מומלצים