בשבת האחרונה צוין בניויורק זו הפעם השלישית 'יום צבעי הגוף', שעל פי המארגנים, הוא הרבה יותר מחגיגה צבעונית.

מי שעומד מאחורי האירוע, שהפך למסורת, הוא הישראלי עמרי שוורץ, הידוע בכינויו ג'ורדן בלום. למקרה שתהיתם, השם מסמל את המקום ממנו הגיע. "אני מקיבוץ כפר בלום, לגדות נהר הירדן, לכן חיברתי את השם. יש בי מעין דואליות”,הוא מסביר.

באירוע השתתפו למעלה מ-80 אמנים ועשרות דוגמנים, אשר היו למעשה עוברים ושבים שהסכימו להתפשט ולתת לאמנים לצייר על גופם.

הנושא השנתי היה יופי פנימי, נושא שעם השנים מעסיק את בלום יותר ויותר. "אני גדלתי בקיבוץ. שם לא שפטו את המראה, את הכיס. שם היית נמדד על פי המעשים שלך, אם היית ממלא את תפקידתך, תורם ופעיל".

ג'ורדן, 39, מספר שגדל בבית של אמנים, אבל הוא פשוט לא היה טוב מספיק. "תמיד אהבתי ליצור דברים, אבל אני ואמנות לא הולכים יד ביד, אז במקום זה אני עוזר לאנשים ליצור אמנות, להפיץ אותה".

פסטיבל ציורי הגוף. השבוע בניו יורק

איך הגעת לניו יורק?

"ניו יורק הייתה שזורה בחיים שלי תמיד, והיא והקיבוץ היו המקומות שבהם הרגשתי בבית. למרבה האבסורד. אבא שלי היה שליח כשאני הייתי בן 4 ואז שוב בגיל 13. יש לנו כאן גם משפחה. אחרי הצבא הגעתי לחופשה של 3 שבועות. זה היה לפני 18 שנה. כל פעם שאני מגיע לקיבוץ שמים לי את שיר הבלדה לעוזב קיבוץ".

למה נשארת?

"מאז ומתמיד שמתי לב שאני שונה מאנשים שאני מכיר, אני חי אחרת וחושב קצת יותר פתוח. אני חי את הרגע וטוב לי כאן בניו יורק. הבעיה כאן היא שלא שמים לב בניו יורק שהשנים עוברות כאן כל כך מהר ובניתי לי בית, זה לא אומר שאני לא אחזור. למרות שאני בטוח שכולנו אומרים את זה. מבחינתי אני אמריקאי לחלוטין וישראלי לחלוטין. תמיד ידעתי שאם לא אחיה בקיבוץ, אחיה בניו יורק. בזמנו לקחתי חלק בוועדות הקיבוץ כמי שאמור היה לייצג את הדור הצעיר בדיונים על הפרטת הקיבוץ. אני אידיאליסט ואמרתי שאני מבין שאנשים רוצים שינוי והבנתי שיש לעשות שינוי אבל אידיאולוגית אני תקוע עם האידיאלים של פעם. אז מבחינתי אם כבר קפיטליזם אז שיהיה פה".

איך חיים עם אידיאלים של קיבוץ בניו יורק?

"לאט לאט אתה יוצר מסגרות שמאפשרות לאנשים ליהנות מהערכים האלו. היום יש אנשים מסביבי שאני מאוד אוהב ואעשה הכל בשבילם. הם בשבילי זה המיקרוקוסמוס לחיים הפרטיים. במעגל גלובלי אני מנסה לתת את הערכים עליהם גדלתי בקבוצות שיצרתי כדי להשפיע".

הקבוצות שאותן הוא מתאר התגבשו דרך , Young Naturists America ארגון שהקים עם שותפתו פליסיטי ג'ונס.

"היה לי חסך גדול בצורך להשפיע ולשנות את העולם איפה שאני יכול. ב-2010 פתחנו את הארגון אחרי שהצטרפתי לפרויקט של קבוצת נוטוריסטים". נוטוריסטים הם, למקרה שגם אתם לא הכרתם את המושג, נודיסטים. הם מנהלים אורח חיים הכולל שהייה בעירום בחברת אנשים אחרים במקומות פרטיים וציבוריים. שני המונחים כמעט זהים במשמעותם, אך המונח נטוריזם מתייחס גם להתחברות לטבע במסגרת השהייה בעירום.

עמרי (ג'ורדן) ושותפתו פליסיטי. "בעוד שבועיים הפסטיבל יגיע לאמסטרדם".

"שמתי לב שבארה"ב יש שיפוט מאוד קיצוני ומוגזם על מראה של אנשים, יש המון בריונות ואגרסיביות כלפי מראה של מישהו אחר. נראה היה לי שחייבים לעשות משהו. לכן", הוא מתאר, "במסגרת הארגון, החלטנו לייצר מעגלים חברתיים בהם כולם מרגישים בטוחים ויכולים ליצור קשרים בלי שיפוטיות סביב מראה. לחיות מתוך ידיעה שהם בסדר גמור".

איך אפשר לעשות את זה?

"במפגש נוטוריסטי, שוברים כללים. זה משנה חיים כי ההסתכלות עוברת את המראה החיצוני, הוא מאבד משמעות. חיפשנו ומהר מאוד מצאנו אנשים שחסר להם משהו בחיים. אנשים שמרגישים שהם לא משפיעים מספיק, רוצים להרגיש מקובלים, ומשלב מסויים קיבלנו, ואנחנו עדיין מקבלים אין ספור פניות".

היום בארגון חברים כ-800 גברים ונשים בגילאים שונים מרקעים שונים ברחבי ארה"ב והשניים פועלים גם בייעוץ לתקשורת על התמודדות עם בריונות ברשת.הביריונות הכי משמעותית שהם, אגב, נאלצו להתמודד מולה, היה דווקא כשהביעו באתר תמיכה באמנים שהגיעו לישראל לצבוע מקלטים במלחמה. "דווקא ישראל היא שעוררה אצל אנשים את הבריונות החזקה כל כך".

להתפשט לצרכי אמנות זה לא נגד החוק. השבוע בניו יורק

איך נולד הרעיון של פסטיבל ציורי הגוף שחגגתם השבוע?

"לפני כמה שנים הגיע אלינו אמן ששמו אנדי גולב אחרי שנעצר בעקבות צביעת מודלים שלו ברחוב. העירייה אמרה אז שזה לא חוקי כי הם היו ללא בגדים בסאבווי. אנחנו עזרנו לו להוכיח שכתוב שבשביל צרכי אמנות ערום זה בסדר. הוא הגיע אלינו בין השאר כי אנחנו מנסים להוכיח שהגוף האנושי בבסיסו הוא לא מיני. התמונה והאמנות והאדם בלי בגדים הוא לא מיני".

כדי להוכיח את צדקתם חוגגים בשנים האחרונות את יום צבעי הגוף בפסטיבל רחוב. "התחלנו עם 2-3 אנשים שצבענו בטיימס סקוור והגענו למצב שיש יותר ויותר אנשים ומתעניינים, אמנים מגיעים מכל כך הרבה מקומות וזה כבר דרש תיאום לוגיסטי עם העירייה".

שלמים עם איך שהם נראים. המודלים של פסטיבל ציורי הגוף

השנה הגיעו אלפי סקרנים לחזות בעבדות האמנים ובמודלים השונים והמגוונים שבחרו. "אנחנו משתמשים באמנות לעורר את השיח. יש שלטים שעשינו השנה שביוטי איז דייברסיטי", הוא מסביר, "מגיעים אלינו אנשים שאומרים לנו תודה בשם הילדים שלהם שזכו לראות אנשים נורמלים ששלמים עם איך שהם נראים ולא משנים את עצמם בשביל החברה והיה מאוד מרגש. זה מראה שיש חסך. תגובות שליליות", מוסיף ג'ורדן, "כמעט ולא היו, זה מגיע יותר דרך האינטרנט".

כשהנושא היה 'יופי פנימי', בתום העבודה על היצירות סיירו כל הדוגמנים באוטובוס פתוח במטרה להראות לכל העוברים ושבים את היצירות, ואת החופש והנינוחות שהפגינו.

"הפסטיבל יעבור בעוד שבועיים לאמסטרדם ואנחנו עדיין מתאוששים מהעבודה והלחץ על הפרויקט", הוא מסכם, "נתחיל לעבוד על פסטיבל ייחודי גם לשנה הבאה".