גורו האהבה
מאמר אחד באינטרנט הפך את תסריטאית 'מד מן' טרייסי מקמילן לסלבריטאית מומחית בענייני אהבה. לכבוד ט”ו באב, היא נותנת לנו כמה טיפים לשמירה על מערכות יחסים
״את רוצה להתחתן. לוקח זמן להודות בזה. להגיד את זה בקול רם. אפילו בתוך הראש שלך... מרגיש נואש, לא פמיניסטי. כל כך לא את... אף פעם לא ממש היה אכפת לך. אבל לפתע.. מצאת עצמך תוהה. למה אני לא נשואה?
כך נפתח מאמר שכתבה לפני כמה שנים הסופרת, תסריטאית ואשת הטלוויזיה טרייסי מקמילן. היא הייתה מוכרת אז בעיקר כתסריטאית של סדרות כמו Mad Man או חיים על מאדים, אבל מאז אותו מאמר שהיה מהנקראי ביותר בהפינגטון פוסט, הפכה למומחית בענייני אהבה. היא זכתה לככב בסדרות ריאליטי בנושא, התראיינה מספר פעמים אצל אופרה ווינפרי, הפכה יועצת פופולארית בתכנית הבוקר של NBC, כתבה שני ספרים מצליחים ובקרוב אף תככב בתכנית משלה. כל זה התחיל במאמר אחד ויחיד שפשוט חשף את האמת של חייה, התובנות והטעויות שלהן אין לקרוא כישלון אם הצלחנו ללמוד מהן.
בראיון מיוחד ל’ידיעות אמריקה’ היא שמחה לגלות שגם בתרבות היהודית חוגגים את יום האהבה ושמחה לחזק את מי שיש לו ביום הזה פרטנר לאהוב, וגם את מי שלא. כי לפני הכל, היא מצהירה, אנחנן מתאהבים ומתחתנים עם עצמנו.
״אני עברתי מסלול מאוד לא סטנדרטי. המשפט שפרסם אותי היה ׳למה את לא נשואה׳, ואני נישאתי שלוש פעמים. כן״ היא מדגישה בהשלמה. ״שלוש פעמים. אני גדלתי בבתי אמנה, עם אמא זונה ואבא סרסור שמסובך לעיתים תכופות בבתי כלא. בגיל צעיר כל נה שרציתי זה יציבות. בגיל 19 התחתנתי עם בחור אקדמאי מקסים, בגיל 32 שוב התחתנתי עם בחור מקסים לא פחות, בנו של שר בכיר ובגיל 40 נישאתי לבוגר הרווארד, שקרן ובוגד מצוין״.
טרייסי צוחקת כשהיא מתארת את זה שנראה כאילו היא יודעת איך להתחתן. ״לגדול בבתי אמנה היה חלק מהעניין. הצורך הנואש בביטחון הוביל אותי לחפש תכונות וקווי מתאר מאוד מדויקים בבני זוג. לקח לי המון זמן וכאב ועוגמת נפש להבין שהבעיה הגדולה המרכזית היא לא הם. הבעיה התחילה בי והכוח לנצח אותה הוא אצלי״.
היא מונה את הדרכים הבעייתיות של גברים ונשים לחפש בני ובנות זוג, ומזכירה שהחיפוש של פרטנר מתוך כמיהה שימלאו חלל בתוכנה, שיגשימו את חלומותינו או שישמעו נהדר לחברינו, הוא בדיוק הסיבה שאין בהם תכלית או עתיד. ״המסר היה קומי וסאטירי מהמקום שממנו אני מגיעה. במובן מסוים לכתוב את זה היה להסביר לעצמי על מערכות יחסים. אני כל הזמן בדיון על זה. הגעתי לתכניות טלוויזיה והפכתי למומחית מערכות יחסים, להגדרת מי שהגדיר אותי. זווית הראיה שלי לא ניו אייג'ית, לא מתחכמת כי אני מגיעה ממקום של כשלונות וטעויות ותקוות ואכזבות, מאחרים ומעצמי, אבל הבנתי שבכל זאת יש כאן עניין שהוא גם הבנה וגם רוח. אני לא אומרת ׳תהיו במערכת יחסים כדי לקבל דברים’, אלא להיות קודם כל במערכת יחסים עם עצמך.
“הטראומות שלי בילדות״, היא מדגישה, ״גרמו לי להגיע למערכת יחסים לא שלמה, מה שקורה להרבה אנשים. לא חייבים את הסיפור שלי כדי להגיע אחרי פגיעות, כדי לפתח רגישויות או בכלל מוצפים בנרטיב הזה שסיפרו לנו כל החיים, חצי שני, מישהו שישלים אותי או את התמונה ויעשה אותנו מאושרים״.
היא מתארת את תרבות בכמיהה למציאת פרטנר ומבטלת אותה באחת. ״אנחנו גדלים בסביבה שמוצפת במסר הזה. תכניות כמו ‘הרווק’ או אפילו ‘סקס והעיר הגדולה’ על חיפוש פרטנר. אני מבינה למה זה לא עובד. תראי את הרווק למשל, התכנית המצליחה הזו אומרת לך: תמצאי את החתיך מכולם, שיבחר בך בכולן וישים לך טבעת. זה מסר מאוד מטעה. הרבה אנשים באמת חושבים ככה. מה שאני מנסה להגיד זה שיש סיבה שזה לא מצליח. זה יותר ״כאילו אהבה״, זו לא תחושה. גם אם אנחנו לא שיטחיים יש חיפוש שטחי . אפילו אנשים אחרים מפחדים לעשות את הצעד ולשאול. ואנשים כשמגיעים למציאות עם קווי המתאר שואלים מה עכשיו”.
עיקר ההצלחה של טרייסי נעוצה בכך שהיא, להגדרתה, מנסה לכוון אנשים ובעיקר נשים, תוך כדי שיתוף בסיפורה האישי והמהמורות שבדרך, אל עבר המלאות הסביבתית והסיפוק שלך עם עצמך. ״רק כשאת מגיעה למקום הזה, את יכולה לבדוק איזו מערכת זוגית מתאימה לך. אני חושבת שכל מערכת יחסים שתוביל אותך להתפתח, תשמח אותך. אם אתה לא שלם, אתה מנסה לקבל סיפוק. כשפועלים מתוך המקום הזה גם מי שמולך רוצה לפעול מהמקום הזה״.
לכבוד יום האהבה, היא אומרת, תכירו את עצמכם, תאהבו, תקבלו ותכבדו את מי שאתם ומשם תתחילו לחשוב מה אתם צריכים בדרך אחרת. ״איך אתם מקבלים את הסיפוק שלנו ממערכת יחסים, האם הדינמיקה והקשר יכולים לגרום לי לצמוח ולהתפתח בתור בן אדם או שזה מוריד ומערער. להגדיר מחדש את הצרכים ולהפסיק לחפש את זה אצל הפרטנר. אני לא מדברת על צורך בחיבוק או חום, אלא דברים שמובילים אותך להגיע למערכת יחסים נקייה. למשל אני מגיעה מילדות בצל אבא רודף נשים. אני מכירה מקרוב קנאה. זה הוביל אותי לעיתים להיות קנאית, לדרוש שהפרטנר שלי שלא יסתכל על אחרות ואז גם להגדיר את זה כצורך שאם לא ייענה, אראה את היחסים ככישלון. אבל כשאני מגיעה נקייה ושלמה מכל אלו, אני משחררת את זה ממנו ומעבירה אלי משימה לראות את עצמי. אני לא צריכה שהפרטנר יפצה אותי על בעיות שהבאתי איתי. אני מתפקסת עלי והפרטנר ככה נראה לי בהיר יותר. ברור לי מה הוא ומי הוא. כשאת יושבת בדייט את לא מחפשת את החיצוני, את ממוקדת באיך החיבור הזה גורם לי להרגיש. איך אני נהנית ברגע הזה, בדינמיקה הזו״.
מקמילן מציינת שבימים אלו היא מתמקדת במחקר האדיבות שנעשה ומוכיח שלשרת אחד את השני במערכת יחסים הוא מפתח להצלחה. ״הרעיון לשרת נשמע כל כך רע לפמיניסטיות כמוני״, היא צוחקת, “אבל הרעיון הוא להקשיב, להיות פשוט אדיב, להיות רגיש למי שמולך ברגע נתון בלי המחשבה של מה אני מקבל. להבין שאתה שם בשביל עצמך ומהמקום הזה להיות שם עבור מישהו אחר״.
היא מספרת שהוכח שהמפתח ליחסים טובים היא המהירות שבה ויכוח או אי הסכמה מתפוגגים. ״כמה שיותר מהר, יותר טוב. זה ההבדל בין יחסים טובים יותר לטובים פחות״.
״בשורה התחתונה״ היא מסכמת, “ברגע שאת מקבלת את עצמך, אוהבת ומכירה את מי שאת ואת המקומות מהם את פועלת, את שלמה ובהירה מספיק לתת אהבה, להיות שלווה ותומכת יותר ובזוגיות, את זוכה להזדמנות לעשות את כל אלו וליהנות ממה שיש למי שמולך לתת לך״.
