למעלה מחודשיים עברו ושנת הלימודים עומדת להיפתח. חלקנו מגדירים את התקופה כחופש גדול, אחרים יגידו עונש גדול, מה שלא יהיה, קו הסיום קרוב.

פינקתם,השקעתם, מרחתם ונמרחתם, הפעלתם והופעלתם ועכשיו מציאות חדשה עומדת להשפיע על כל חברי הבית.

פתיחת שנת הלימודים מובילה אותנו לתקופה סוערת לכשעצמה. הבית כולו התרגל למציאות מסוימת וכעת יש להיערך מחדש. התקופה הזו של השנה נחשבת לשניה בגודלה בכל הקשור בצריכה וקניות. השנה, מעריכים, נוציא בארה"ב 75 ביליון דולר על התלמידים. בשנה שעברה, הסכום הממוצע שנרשם על הוצאות לילד אחד לבית הספר עמד על 630 דולר.

אבל מה שבאמת דורש היערכות והתארגנות אישית ומשפחתית זו ההכנה ל'מוד' לימודים.בימים בהם בארה"ב 6% מילדים בני 6-11 בלבד נאלצים להישאר כיתה ו-11% בקרב בני נוער. בסביבה שבה הישגיות היא הא', ב' החברתי, אנחנו רוצים את הכי טוב עבור הילדים שלנו, ודורשים מהם בדיוק את זה. אבל מה הדרך הנכונה לעשות את זה? כיצד נסיר מעליהם את עצלות הקיץ ונעזור להם להפוך לתלמידים חרוצים והישגיים?

חלי ברק-שטיין, פסיכולוגית חינוכית מומחית, מטפלת בהורים וזוגות, מחברת הספרים "בגובה העיניים", "תקשיבו לי רגע", ו"כשהילדים יוצאים מהבית” -חיה כבר שנים על קו ישראל-ארה”ב ומבינה את הלחץ החברתי מסביב. חלי ממליצה להיערך לשנת הלימודים כמשפחה בימים אלו ממש.

"לעבור מאווירת חופש ללימודים זה אתגר לא רק של הילדים, גם עבור ההורים ואם אתה מודע לזה, קל יותר לעשות את המעבר. גם ההורים היו בקיץ באווירה אחרת, בלי העול של לימודים ולחץ לוח זמנים של כמה אנשים. ההורהצריך לאפס את עצמו ולהבין שגם הוא נכנס למירוץ הזה.לזהות חרדות ולחצים שיש מול כל ילד ולא להשליך את הלחץ שלך עליהם, כמו במטוס שממליצים לשים על הורה את המסיכה קודם. אנחנו קודם כל מגבשים את הגישה והתכנית ההתנהגותית והיישומית שלנו ואז ניגשים להציג אותה לילד".

חלי ממליצה לקיים מפגש משפחתי. "מדובר בהקניית הרגלים חדשים. הילדים גדלים כל הזמן ומגיעים עם פחדים או מחשבות שונות לגבי שנת הלימודים הקרבה. אנחנו רוצים להשתמש בהזדמנות הזו כדי להכין את כולנו. במפגש המשפחתי יש לעצב הרגלים של שגרת בית ספר. אני תמיד אומרת שלנהל משפחה זה קצת כמו לנהל עסק בסדר גודל בינוני".

במהלך המפגש, ממליצה ברק-שטיין לגבש תכנית ברמה הארגונית, מסידורי בוקר, חזרה מבית ספר, נוהל שיעורים, חוגים, נהלים שאנחנו יודעים שאנחנו יכולים להתמיד ולעמוד בהם והם ברורים מספיק שילדים יבינו. "אני חסידה של הרגלים ושגרה, אבל כהורים אנחנו הרבה פעמים מגיעים עם ציפיות בלי לתרגם אותן למציאות, לכן יש לפרוט את הרעיון לתכנית ופעולות של ממש".

"סוגסטיה היא שתילת רעיון בראש של הילד". חלי ברק-שטיין

עם פתיחת שנת הלימודים, החלומות שחלמנו בשמש היו על ילדים חרוצים מלאי מוטיבציה. עכשיו עם הכניסה לכיתות אנחנו לא ממש בטוחים איך נהפוך אותם לכאלה. חלי מתעקשת שזה אפשרי. "בשביל שזה יקרה, אנחנו רוצים להקנות לילדים יכולת ללמוד להיות חרוצים. זו ציפייה לגיטימית, נכונה, אבל זו בעיקר, משאלת לב.כדי שנצליח, כל משפחה צריכה לשבת ולתרגם את המשאלות האלו למטרות התנהגותיות. לא רגשי אלא מעשי. לתרגם את זה לצעדים ברורים. למשל אם את רוצה ילד עם יכולת לימודית, תראי שיש לו יכולת לימודית. אותו דבר חריצות. בואו נהיה מציאותיים. ילד חרוץ זה ילד שחלק מהזמן ניגש לזה לבד מיוזמתו, שלא מבקש, שמתאמץ. אני חסידה של מאמץ. יש ילדים שזה בתוכם, באופן טבעי ויש את אלו שצריך לאמן אותם. 'חינוך הנער על פי דרכו’".

חלי מבהירה מה התפקיד ההורי. "לא מקבלים ילדים לפי הזמנה של מסעדה. הקניית הערכים הללו וההרגלים הללו של התמדה וחריצות הם דברים שלוקחים זמן וסבלנות, וכולנו יודעים שצריך גם לחזק. אני מאמינה גדולה בסוגסטיה. כהורים, אין מועיל יותר מלהגיד לילד באופן חיובי 'גם אתה יודע שאתה יכול', 'עכשיו קשה לך', מה שרומז שזה זמני אבל גם אתה יודע שאתה יכול. סוגסטיה זו למעשה שתילת רעיון בראש של הילד. זו דרך אולטימטיבית ומוכחת לחזק מוטיבציה. זו גם אמפטיה. גם אתה יודע, אתה לא מוותר במקום לכעוס, להעניש, מה שמוביל לנבואה שלילית".

אמפטיה, בכלל, הוא מוטיב חוזר ומשמעותי. "כהורים אתם חייבים להבין שאתם מלווים את הילדים בלימודים. חשבו על עצמכם, בעבודה, בניקיון, בסידורים. תמיד אתם חרוצים? אף לא דוחים או מוותרים? תפרגנו לילדים את אותו קנה מידה. וגם תניחו לעצמכם אם כעסתם וצעקתם. אפשר להלחיץ קצת", היא מאשרת, "אבל הורה חייב להיות מודע ללחץ שלו עצמו מול הדרישות והכמיהה לילד נהדר ומוצלח, בעיקר בארה"ב".

המלצותיה של חלי בנוגע למידת ההתערבות שלנו ההורים הן חיוניות בעיקר כשמבינים שהיעילות שלהן דורשת התמדה לאורך זמן. "התערבות היא מאוד בעייתית. כמה שפחות להתערב. לזכור שעלינו להיות ההורים ולא המורים. מאוד מפתה בגיל צעיר בעיקר לעשות בשבילם, אבל ההשלכות של פעולה כזו שרבים כל כך בוחרים בה הן קשות. אף אחד לא ירצה מאוחר יותר בחיים הרעת תנאים, ואתם מנגד תחשבו שהם עצלנים או מפונקים. גם בכל מה שקשור בביטחון והעוצמה שהן מפתחים בינם לבין עצמם, ההתערבות שלנו מציבה בעיה. תחשבו שההתערבות והפעולות שלכם הן הבסיס שילווה אותם ועליו הם מפתחים את האמונה בעצמם והיכולת להתאמץ. זה לא ספרינט, לימודים זה מרתון".

למבולבלים בינינו חלי מחדדת את המותר והאסור בהתערבות ההורית שלנו. "אפשר להציע עזרה אבל לא לעשות. הוא צריך ליהנות מלהתגבר על קושי. חכמה גדולה שאנחנו הגדולים חכמים יותר וחזקים יותר, אבל הוא חייב להרגיש ולהכיר את הקושי של עצמו. אם אתה עושה בשבילו אתה מחליש את הילד".

אנחנו אולי לחוצים, אבל הפסיכולוגית החינוכית המנוסה מזכירה שאם נתמיד, זה יעשה את כל ההבדל, ומרגיעה כשמצמצמת את הפעולות בהן עלינו להתמיד. "ההורים מנסחים כללים שמתרגמים את המציאות שהיו רוצים וצריכים להתמקד בשלושה נהלים בלבד. לא יותר. טוב ציפור אחת ביד מעשר על העץ. על אלו כולם צריכים להתחייב ואם 80 אחוז מהפעמים זה יעבוד זו, שתדעו, הצלחה. לא להתייאש, לא לוותר ובעיקר בשום שלב לא להראות להם שוויתרנו. אנחנו בעצמנו לא כאלה טובים בהרגלים", היא מזכירה ומסכמת. "ככל שאתה מציאותי יותר זה יצליח יותר. לא להתחיל את השנה עם ציפיות מושלמות אלא ריאליות, כך נימנע מתחושת אכזבה וכעס, וזה מה שבעיני חשוב ביותר”.

לאתר של חלי: