בשבוע שעבר הושק באופן רשמי בהקרנת בכורה, באיחור של שנה וחצי, הסרט בעיבודה, במוייה וכיכובה של נטלי פורטמן, "סיפור של אהבה וחושך”.בראיונות הרבים שהעניקה לרשתות הטלוויזיה הגדולות הרבתה לספר על ישראל. "הרגשתי ברת מזל לביים את הסרט בישראל, כי בישראל", אמרה, "מאוד נפוץ לראות נשים מביימות".

הסרט מופץ בימים אלו ברחבי ארה"ב בבתי קולנוע מוכרים, הישג ההפצה הגדול ביותר לסרט דובר עברית, שלפחות באופן רשמי, בעיקבות המימון הסמלי שהעניקה לו הקרן הישראלית לקולנוע, נחשב ישראלי.

כשלפני שנה וחצי הוקרן לראשונה בקאן, הביקורות היו ברובן לא מחמיאות במיוחד."נדמה שפורטמן, שגם עיבדה את הספר לתסריטומופיעה בסרט בתפקיד הראשי", כתב אורי קליין מבקר עיתון הארץ,"לקחה על עצמה בסרטה הראשון מעמסה יצירתית, שלא היה לה כל מושג כיצד להתמודד עמה באופן קולנועי בעל תוקף".

פורטמן הסבירה אז שהיא בכלל לא תכננה ליקטוף את התפקיד הראשי, אבל היא מאוד מרוצה מהתוצאה. "במקור תיכננו ללהק לתפקיד פאניה שחקנית ישראלית, אבל שיקולים כלכליים הכריעו את הכף ונאלצתי לגלם אותו בעצמי. בסופו של דבר זה התגלה כיתרון, כי הדבר הקשה ביותר כבמאית הוא להסביר לשחקנים איך את רוצה שהם ישחקו בסצנה מסוימת, איך את רוצה שהם יפרשו את הדמויות שלהם. אבל כשהבמאי הוא גם השחקן, הוא לא צריך לדבר עם עצמו". לצידה משחקים בין השאר גלעד כהנא, אמיר טסלר, נטע ריסקין, שירה הס ומכרם חורי.

"סיפור על אהבה וחושך"מבוסס על ספרו האוטוביוגרפי של עמוס עוז, ועלילתו מתרחשת בירושלים בימים שאחרי מלחמת העולם השנייה. פורטמן נפגשה עם עוז כמה וכמה פעמים, לטענתה, ושיכנעה אותו למסור לה את הזכויות. היא כתבה את התסריט, כמעט כולו בעברית ובמשך שנתיים עסקה בפיתוחו והפקתו.

בסרט היא מגלמת את פאניה, אמו של עוז, פליטת שואה משכילה, שמנסה להתרגל לחיים משפחתיים של עולה חדשה שזכרונות הזוועות מפולין אינן מרפות ממנה.

"העבודה הקשה על השפה קירבה אותי לטקסט ולרוח הספר", הסבירה השבוע. "עמוס עוז מדבר על השפה העברית בדרך קסומה, והיה לי חשוב לשמור על הקסם הזה. מעולם לא עבדתי קשה יותר מאשר בתפקיד הזה, בסצנות מסוימות הייתי צריכה ללמוד לדבר אנגלית במבטא ישראלי, ורק העניין הזה לבדו היה אתגר גדול בשבילי”.

"היה לי חשוב לשמור על הקסם הזה". פורטמן

אייזק זבלוקי, מנהל מרכז הקולנוע הישראלי ב-JCC, ממליץ לישראלים המקומיים לראות את הסרט. "אני חשבתי שהסרט טוב. ראיתי אותו לפני שנה בערך. זה היה בדיוק אחרי קאן שם הוא קיבל ביקורות מעורבות עם המון אכזבה, גם בישראל וגם בארה"ב. כשאני רווי במידע הביקורתי הגעתי עם ציפיות נמוכות, אבל מתפקידי אני חייב להתמסר באופן אובייקטיבי לסרט והאמת שמאוד אהבתי אותו. גם את הזווית הפוליטית היא מציגה ממקום עדין, נותנת רגע בתוך סיפור אישי כשהיא הולכת לסיפור הגדול ומרמזת שישראלי הוא לא תמיד טלית שכולה תכלת. זה, אגב, מופיע חזק יותר בספר".

הביקורות בישראל היו נחרצות. "סרטה של פורטמן אינו אלא מעטפת המעוצבת בסגנון פסבדו אמנותי של סרטים איכותיים לכאורה, שמאיירת את השלד של ספרו של עוז מבלי להעניק לשלד זה נפח רעיוני או רגשי ייחודי", נכתב. "הכול נותר בחוץ בסרטה של פורטמן. גם קיצור תולדות מדינת ישראל, שפורטמן מספקת בסרט, כנראה לקהל הלא ישראלי שיצפה בו, מוגש בשטחיות מדהימה ואף מקוממת".

בימים אלו, כשהוא באמת מוקרן מול קהל שאיננו ישראלי, אייזק חושב שההיפך הוא הנכון והסרט למעשה מהווה שירות הסברתי לישראל. "אני בטוח שאם היו מקרינים אותו עכשיו בקמפוסים מול הסטודנטים ששומעים את תנועות הנגד, הייתה להם אפשרות להבין מי זו ישראל. הסרט מורכב מסט ציוני, מציג את החברה בישראל באותן ימים, מאין הגיעו, מה עברו ולמה היה חשוב שיחיו בישראל תחת המדינה שלהם. היא הציגה שם יהודים נקיים ממניפולציות אלא כאלו שפשוט כמהים לעצמאות שלהם".

פורטמן מנסה להתרחק מזה, לפחות באופן רשמי. "מובן שזה גם עניין פוליטי, אבל בסרט חשובים הרבה יותר מערכות היחסים בין בני המשפחה והסיפורים הפרטיים שמרכיבים את החוויות שלהם", מקפידה פורטמן לעשות את ההפרדה כשהיא נשאלת. "הסרט הזה הוא סיפור משפחתי מאוד ספציפי. הסיפור מתרחש על רקע לידתה של מדינה חדשה. האתגר הקשה ביותר שבפניו ניצבתי היה איך לספר ולמסגר את הסיפורים ואת הזהויות של הדמויות".

אייזק מספר שכמו רבים אחרים, גם הוא חשב שבחירת הסיפור היא פחות מוצלחת. "אם אנחנו רואים אותה כישראלית ורוצים לחשוב עליה כתומכת, הספר הוא לא הבחירה הכי טובה. זה ספר אישי, הספר הוא הסיפור של עמוס עוז, לכן אין נרטיב למרות שהיא ניסתה להביא אותו".

כשנשאלה לפני מספר מספר ימים על האתגר של בימוי בישראל ועוד בעברית, הצליחה פורטמן באופן עקיף ואלגנטי לפרגן לישראל. "הסיפור היה סיפור שהתחברתי אליו כלל כך והיה לי חשוב לספר אותו. זה היה שווה את הכל. הייתי בת מזל לצלם את הסרט בישראל, מדינה שבה כולם שווים, נשים וגברים משרתים בצבא, גברים רגילים שנשים מפקדות ואין שום דבר מוזרבזה שאישה מפקדת ומנהלת את העניינים".

בשנה שעברה הוקרן הסרט ב-JCC בהקרנה חד פעמית וזבלוקי מספר שהכרטיסים נמכרו תוך 10 דקות. "האנשים מאוד אהבו את הסרט. לא תמיד צריך להסכים עם מבקרים. כמעט כל הקהל שלנו נהנה מזה, והנה, הניו יורק טיימס ממש היום ביקורת מצוינת".

מומחה הסרטים הישראלים ממליץ לכולם לראות את הסרט. "ההפקה בעיני היא אדירה ואני רואה כל סרט ישראלי. זה סרט שהופק בארץ ורואים שהוא ברמה הוליוודית אפילו שהתקציב שלו נמוך בהרבה. הבימוי טוב והיא, זוכת אוסקר ושחקנית נהדרת. היא עושה תפקיד מאוד קשה של אשה עם בעיות לא פשוטות, בצורה מאוד אמיתית וכנה ומצליחה לתת זווית בסיסית וחשובה של ישראל".