תביעה: "היזמית מכרה דירה שלא שייכת לה"

חוזה לרכישת דירה בפרויקט של "עדן לבונה" בגבעת אולגה בוטל כשהתברר שהיא שייכת לבעלי הקרקע. ביהמ"ש קבע שהרוכש יפוצה בכ-378 אלף ש'

עו"ד תומר ברביפורסם: 05.09.16 , 21:58

בית משפט השלום בחיפה קבע לאחרונה שיזמית הבנייה "עדן לבונה" תשלם כ-378 אלף שקל לאדם שעל הנייר רכש ממנה דירה בפרויקט "מול כפר הים" בגבעת אולגה, אלא שבפועל התברר כי הנכס כלל לא היה שייך לה.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

התביעה המקורית הוגשה למחוזי בחיפה, ובה טען התובע כי בהסכם שנחתם ב-2009 התחייבה החברה למכור לו דירת ארבעה חדרים תמורת 770 אלף שקל. עד למועד הגשת התביעה הוא שילם כבר 10,000 שקל כפיקדון, והתחייב לשלם 80 אלף שקל נוספים לצורך התקנת תוספות שונות בדירה כמו תריסים וריצוף מיוחד.

תביעה

קנוניית נדל"ן: מכרו נכסים שלא היו בבעלותם

עו"ד סיגל עזריה תמיר

אנשי עסקים משוויץ רכשו שני מגרשים באזור י-ם ושילמו תמורתם כ-3 מיליון ש'. אחרי שהבינו שהמוכר והמתווכים אינם בעלי הזכויות בנכסים הם פנו לבית המשפט

קנוניית נדל"ן: מכרו נכסים שלא היו בבעלותם

לדבריו, "עדן לבונה" הבטיחה לו שיקבל את המפתח לדירה שנה וחצי מיום קבלת היתר הבנייה אך לאחר שהיתר הבנייה התקבל הודיעה לו שהיא לא יכולה למכור לו את הדירה מכיוון שהיא לא שייכת לה אלא לבעלי הקרקע. המחוזי פסק שהיזמית אכן הפרה את ההתחייבות כלפי התובע, אך עם זאת, לא ניתן לאכוף את החוזה עמו. משכך נקבע כי התובע רשאי לתבוע מהיזמית פיצויים על הפרת ההתחייבות בבית משפט השלום.

ב-2013 הוא הגיש את התביעה הנוספת לפיצוי של 844,800 שקל על הפרת החוזה. הוא הסביר שהסכום מהווה את ההפרש בין המחיר שהוסכם עליו לבין שווי הדירה הנוכחי, דמי שכירות ששילם מהיום שבו היה אמור לקבל את הדירה ועד להגשת התביעה, דמי תיווך ופיצוי על עגמת הנפש שנגרמה לו.

היזמית טענה מנגד שעצם העובדה שבית המשפט קבע שלא ניתן לאכוף את ההסכם אינה אומרת שהוא בוטל. לטענתה, התובע היה צריך להודיע לה על ביטול ההסכם תוך זמן סביר – כמה חודשים - מהיום שבו הודיעה כי אינה יכולה למכור את הדירה. מעבר לזה, הוסיפה, התובע כשל בחובתו להקטנת הנזקים כשהעדיף לשבת בחיבוק ידיים במקום להידבר עם בעלי הקרקע או לרכוש דירה חלופית.

אבל השופט אייל דורון סבר כי טענת היזמית בדבר ביטול ההסכם היא התחכמות לשמה לאור החלטת המחוזי. עם זאת, הוא הסכים עם החברה בסוגיית הנזקים וקבע כי התובע לא הוכיח את זכאותו למלוא הפיצוי באמצעות ראיות, ולמעשה הוא זכאי לכמחצית מסכום התביעה.

לאחר שהשתכנע כי אלמלא הפרת ההסכם מצד היזמית, התובע היה כיום בעל הדירה, קבע השופט דורון כי הוא זכאי לפיצויי קיום – שנועד לשקף את התועלת הכספית שהיה מפיק אילו הנתבעת הייתה מקיימת את ההסכם.

את פיצויי הקיום העריך השופט ב-300 אלף שקל – סכום ההפרש בין שווי הדירה ביום שבו הייתה אמורה להימסר לידיו (ולא שוויה הנוכחי כפי שביקש) לבין שווי הרכישה בהתאם להסכם. בנוסף נפסק לו פיצוי של 78 אלף שקל לכיסוי דמי שכירות מהתקופה שבה ציפה לקבלת הדירה ועד הגשת התביעה, וכפיצוי עבור עוגמת הנפש שנגרמה לו.

בסך הכול היזמית תשלם לתובע 378 אלף שקל בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד של 40 אלף שקל.