"סליל של חוט כחול": הרומן שבתוך הרומן

בפרק הפותח את 'סליל של חוט כחול', בדיוק כשהם מתכוננים ללכת לישון, מקבלים רד ואבי ויטשאנק שיחת טלפון מבנם דני. מילדותו דני הרגיל את הוריו לבשורות לא משמחות – על הטווח שבין הברזות מבית הספר לעישון מריחואנה - אבל נראה שהפעם הוא באמת התעלה על עצמו: דני מספר להוריו שהוא הומו. "אל תדבר שטויות", אומר לו אביו, והשיחה מסתיימת. הקורא מנחש שלפניו סיפור ייצוגי על משפחה אמריקאית שכמו כל משפחה, אומללה בדרכה, על האופן שבו ילדים מאכזבים את הוריהם והורים בוגדים בילדיהם – והוא לא טועה. אבל כפי שמתברר בעמודים הבאים, דני לא באמת הומו והיציאה שלו מהארון היא לא יותר מאשר אפיזודה מופרכת. עד סיום הרומן, 367 עמודים אחר כך, ההומוסקסואליות של דני – או היעדרה – לא מקבלת אזכור נוסף.

עטיפת הספר

'סליל של חוט כחול' הוא הרומן ה־20 של אן טיילר, סופרת אמריקאית זוכת פוליצר, שמתמחה בחשיפת ההונאה העצמית וגניבת הדעת שבלב מוסד המשפחה האמריקאית – האמונה שאהבה ללא תנאי, קבלה ומחילה הן המפתח לאושר קולקטיבי. בספריה הטובים – 'תייר מזדמן' (שתורגם אצלנו ל'תייר בעל כורחו'), 'נישואי חובבים' או 'שיעורי נשימה' – היא מצליחה לזקק אמיתות אוניברסליות תוך כדי תיאור ריאליסטי של דינמיקה משפחתית יומיומית, על כל הגיחוך והפאתוס והאהבה־שנאה־קנאה־ידידות שבה. והיא עושה את זה בסגנון קומי שנון, שמשלב בין ג'ין אוסטן ל'הכל נשאר במשפחה'. ספריה הפחות טובים של טיילר נוטים לחזרתיות מעייפת ועמוסי קלישאות. 'סליל של חוט כחול' שייך לקטגוריה השנייה.

הרומן מקיף ארבעה דורות של משפחת ויטשאנק, ונודד בין תחילת המאה ה־20 לימינו. זירת ההתרחשויות העיקרית היא בית המשפחה בבולטימור, שמתפקד לאורך הספר כמעט כגיבור אוטונומי. הבית מסמל את התקוות למוביליות חברתית שתלה בו מייסד השושלת ג'וניור, בעל עסק קבלני שנשכר לבנות את הבית אבל התאהב בו יותר מהדיירים שהזמינו אותו, ובסופו של דבר זכה בנכס. הפרט העיצובי הבולט בבית הוא מרפסת ענקית שמקיפה את כולו, וכמו נועדה להגן על המשפחה מסכנת הפלישה של העולם החיצון. לג'וניור ולאשתו ליני יש שני ילדים – רד, שיורש את הבית ואת עסק הבנייה המשפחתי, ומריק, שבראה לעצמה חיים עשירים יותר אחרי שגנבה את הארוס של חברתה הטובה. בהווה של הרומן מככבים רד ורעייתו אבי וארבעת ילדיהם, לכולם יש כבר ילדים משלהם.

טיילר נעה בחופשיות בין הזמנים, ומשחררת פריטי מידע מהותיים באופן כמעט אגבי: אחד הילדים של אבי ורד הוא מאומץ. אחת הבנות סבלה מדיכאון שלאחר לידה. זהותה של אם ביולוגית נחשפת לאחר מותה. מערכת יחסים מינית בין גבר בן 26 וילדה בת 13 רק בנס לא מסתיימת בטרגדיה. המידע הזה נמסר מבלי שיהיה לו המשך - מישהו מסגיר איזה סוד מסעיר שנשמר במשך שנים, ואפשר לעבור הלאה. זוהי מן הסתם בחירה מודעת של טיילר, שנועדה להחליש את פוטנציאל המלודרמה ולאותת כי בליבה של כל משפחה יש גרעין צפוף של סודות ושקרים שחותר תחת מראית העין של הנורמליות. אבל לא פעם התוצאה היא חוויית קריאה שמתאפיינת באותה עקרות רגשית שהסופרת העניקה לדמויות.

הדמות המעניינת והמפותחת ביותר ברומן היא זו של אבי: עובדת סוציאלית שנוהגת להזמין לארוחות משפחתיות את החלכאים והנדכאים שהיא פוגשת בעבודה; אישה נדיבה, אידיאליסטית ומעט מרושלת, שנוטה לשחרר הערות שמביכות את ילדיה. מסוג האמהות שלא תרצה לקחת איתך לטיול שנתי. שאר הדמויות מאופיינות בקווים מעט גסים, על גבול הקריקטורה: רד הוא איש שתקן ומעשי שמאמין שלכל בעיה יש פתרון. הבכורה אמנדה היא עורכת דין הישגית וסמכותית. ג'ני הצטרפה אל אביה בעסק המשפחתי. סטם הוא הבן הטוב שתמיד נמצא שם בשביל הוריו. ודני הוא ספק האכזבות הקבוע. מכולם, דני שסוחב כאב ברור של דחייה ונכשל שוב ושוב באתגר שבלהיות אדם בוגר - ראוי במיוחד לחקירה נוספת.

'סליל של חוט כחול' הוא לא ספר גרוע. אני מנחש שקוראים רבים ייהנו ממנו. הוא כתוב במין חיוניות נלהבת, ולטיילר יש כישרון ומיומנות למצוא את הקומי גם ברגעים הנדושים והצפויים ביותר. אבל קשה להתחמק מהתחושה שבתוך הרומן מתחבא ספר עמוק ואפל ופחות נינוח ממנו. ברגעיו הטובים ביותר, הרומן שבתוך הרומן מצליח לבצבץ החוצה.

סליל של חוט כחול // אן טיילר

מאנגלית: דנה אלעזר־הלוי

ידיעות ספרים, 367 עמודים

הכתבה פורסמה במוסף "7 לילות" של "ידיעות אחרונות"