השבוע השלישי של ספטמבר כבר כאן, באופן רשמי כבר הכריזו על כך שהיום הראשון של החורף התחיל, אני אוהב להיות אופטימי ולהסתכל תמיד על החצי הכוס המלאה, בחרתי להיאחז בקיץ ומבחינתי השבוע זה היום האחרון שלו, אבל מה שחשוב זה שהשבוע יש את האירוע שמחבר את הקהילה הישראלית בכל רחבי ארה"ב תחת קורת גג אחת הכנס של ה-אי איי סי בוושינגטון.

השמש הסתווית נעימה ומלטפת, עמדתי ברציף ממתין לרכבת ונהנה מקרניה הנעימות. כעבור דקות ההרגשה התחלפה והתחלתי להיות מוטרד. הרכבת כבר מגיעה, אני אמור להיפגש עם גיל ולנסוע ביחד, בינתיים אין שום סימן ממנו והוא גם לא עונה בנייד. החלטתי שאם הוא לא מגיע אני אסע, קיוויתי שלא קרה שום דבר רציני ושהוא יעלה על הרכבת הבאה. כמו שחשבתי הרכבת הגיעה אבל גיל לא, עליתי על הרכבת.כעבור מחצית השעה תוך כדי נסיעה התקשרתי אליו והוא ענה, איפה אתה, שאלתי בדאגה.

"כן הכל בסדר רק שהנהג של ההובר היה כל כך טיפש שבגללו הגעתי מאוחר והפסדתי את הרכבת, הוא לא הצליח להבין איפה אני בדיוק למרות שהסברתי לו עשרים פעם ועד שהוא הגיע כבר נהיה מאוחר והפסדתי את הרכבת, אני עולה על הרכבת הבאה אולי תחכה לי וניסע יחד למלון”.

אין בעיה, אחכה שתגיע.

ניצלתי את הזמן לקריאה ומנוחה והמתנתי. הוא הגיע כעבור שעה. אתה יודע איפה המלון? רק עכשיו שמתי לב שזה במקום אחר ושכחתי לקחת את הפרטים המלאים של המקום.

"כן אני יודע שזה במקום אחר, אני לא יודע בדיוק איפה, מרוב אימיילים מחקתי גם את זה שהפרטים המלאים היו בו, אבל אדבר עם אחת המארגנות אני יודע שהיא נמצאת בסיור עם אנשים שהגיעו מוקדם יותר לכנס, היא חברה טובה שלי”.

זה לא יפריע לה במהלך הסיור?

"לא! מה פתאום, היא בשנייה תעביר לי את המידע”.

הוא הוציא את הנייד ושלח לה הודעה כתובה. כעבור דקות אחדות הוא קיבל הודעה כתובה ממנה. “אני לא מאמין איזה חוצפה, ראית מה היא כותבת לי, שאני חצוף מתנשא ואיך בכלל אני פונה אליה בצורה כזאת, שאני אבדוק בגוגל. בסה"כ ביקשתי שתעביר לי כתובת ותראה איזה התנהגות, אני איתה גמרתי". הוא נעשה אדום ועצבני.

"ידעתי שלא הייתי צריך לבוא, הכל התחיל ברגל שמאל, גם הנהג של האובר הטיפש הזה שלא ידע לאן ומאיפה לאסוף אותי ובגללו הפסדתי את הרכבת ועכשיו אנחנו תקועים כי אני לא יודע איך להגיע למלון והחברה היחידה שאני יכול לסמוך עליה נותנת לי תשובה כזאת, אני אומר לך העולם השתגע”.

בוא נירגע שניה, אין דבר שאי אפשר לפתור. אתה חבר יקר ואני מזהה שיש כאן תבנית תקשורת שכנראה לא משרתת אותך, אני שואל אותך אם אני רוצה להעביר מסר למישהו על מי האחריות שהצד השני יבין?, אמרתי בקול רגוע.

"נראה לי שהאחריות היא משותפת לשני הצדדים”.

אז זהו שלא, וכאן מתחילה הבעיה, האחריות להעברת המסר היא תמיד על המוסראתה חייב לוודא תמיד שהמסר שלך הובן ע"י הצד האחר, כשאני מזהה שאני לא מובן לאנשים אני מיד בודק מה יש במסר שאני מעביר שלא ברור לצד השני, אני גם מבקש מהאחר שיאשר שהוא הבין את המסר. תראה לי בבקשה מה שלחת לחברה שלך, אולי היא לא הבינה את המסר שלך.

״שלחתי לה הודעה שאומרת במקום להתברבר את יכולה לשלוח לי איך מגיעים למלון״.

אתה מבין את הטעות שלך?

"איזה טעות? מה ביקשתי? במקום שאני אתברבר שתשלח לי את הכתובת של המלון"

זה אולי מה שהתכוונת להגיד, בטוח שהיא הבינה את זה אחרת, לדעתי מה שהיא הבינה במקום שהיא תתברבר בסיור שהיא עושה, שתעצור הכל ותיתן לך את הכתובת של המלון, זה מסביר גם את התגובה שלה. זה מה שאני הייתי מבין, תתקשר אליה ותבדוק, הוא התקשר אליה וביקש להסביר את דבריו, אכן היא לא הבינה אותו וחשבה שהוא מבקש ממנה להפסיק את הסיור ולאתר לו את הכתבת של המלון. כמו שחשבתי, הם התנצלו אחד לשניה על חוסר ההבנה וקיבלנו את הכתובת שרצינו.

מה לומדים מזה? במיוחד עכשיו לקראת השנה החדשה המתקרבת אלינו חשוב להבין שהאחריות להעברת המסר היא תמיד על המוסר, ואם רוצים שהאחר מבין יש לוודא זאת ולעולם לא להניח הנחות. שתהיה לכולנו שנה מלאה בהצלחות ובעיקר בתקשורת מקרבת.

שלמות זה מבחירה

917-2258549