"פעם תלו שחורים וחייכו, יש היום מועמד כזה"
הבמאית אווה דוברניי התכבדה להציג את יצירתה הדוקומנטרית "13th" בטקס הפתיחה של פסטיבל הסרטים בניו יורק. היא התקבלה באהבה על ידי האליטה הלבנה בקהל, וניצלה את ההזדמנות לשלוח חיצי ביקורת כלפי דונלד טראמפ. "מטריד שהוא במירוץ צמוד עם המועמדת שלא תומכת בכך"
אגודת הקולנוע של ניו יורק הוא חוג סגור של פריבילגים אמידים, מבוגרים, ורבים רבים ביניהם יהודים. אליטה לבנה של ממש. ולמרות זאת, את פתיחת פסטיבל הסרטים ה-54 של ניו יורק, אותו הם מובילים, הם הקדישו לסרטה של הבמאית האפרו-אמריקנית אווה דוברניי "13th" המהווה כתב האשמה חמור נגד ההנהגה של ארצות הבית מאז מיגור העבדות ועד היום - וזאת ברוח תנועת Black Lives Matter. ערב הפתיחה, במהלכו הוקרן הסרט התיעודי בבכורה, היה הזדמנות עבור הנוכחים ליהנות מקצת הרהורים מצפוניים בעקבות הצפייה, ובעיקר להתבדח על חשבונו של דונלד טראמפ - המועמד הרפובליקני לנשיאות, ושנוא נפשם של הנוכחים.
את הטקס פתחה בנאומה יו"ר האגודה אן טננבאום, ובה הביעה את התרשמותה העמוקה מסרטה של דוברניי, המוכרת כבמאית הדרמה ההיסטורית "סלמה" על מרטין לות'ר קינג שהייתה מועמדת לאוסקר אשתקד. המנהל האמנותי של הפסטיבל קנת' ג'ונס הספיק לשלוח חיצי ציניות לעבר טראמפ ואמר שאין מה לחכות לתגובתו כי מאוחר מדי לציוצי הטוויטר שלו. מכיוון ש"13th" הוא סרט תיעודי, נימק ג'ונס את היותו הדוקו הראשון שפותח את הפסטיבל ב-54 שנותיו, ואמר כי מדובר ביצירה כוללת ומטלטלת ואין טעם להבחנות בין קולנוע עלילתי לתיעודי. דוברניי עלתה לבמה מלווה במחיאות כפיים של הקהל, בו אפשר היה להבחין בין השאר באופרה ווינפרי והראפר קומון.
אבל האם הסרט המדובר - שיש מי שמזכיר אותו כמועמד מוביל לאוסקר הדוקומנטרי - אכן מצדיק את ההייפ סביבו? יש בו המון המון ביקורת, אולי יותר מדי, על הממשל ועל זרועות החוק האמריקנים המואשמים בגזענות. הרעיון המרכזי שלו קונספירטיבי בעיקרו. שמו של הסרט לקוח מתוך הסעיף בחוקה האמריקנית על פיו נאסרת העבדות בארצות הברית, ולא ניתן ליטול את חירותו של אדם - אלא אם כן הוא ביצע פשע. סעיף זה, לפי התיאוריה של דוברניי, אשר נתמכת בדוברים שריאיינה בסרטה, הוא הדרך בו מכשירים התאגידים את העסקתם של אסירים לטובת השגת רווחים, ובשכר זעום. תיאוריה זו גורסת כי זהו המניע העיקרי של המשטרה ובתי המשפט בארצות הברית לכלוא כל כך הרבה אזרחים על עבירות קטנות. מישהו תמיד מרוויח מכך.
אבל התיאוריה עליה מושתת "13th" - בין אם מבוססת או לא - הולכת לאיבוד בבליל של נושאים שמעלה הסרט, מתנועת הקלו קלקס קלן, דרך המלחמה הבלתי מתפשרת בסמים של ריצ'רד ניקסון ורונלד רייגן ומדיניות הכליאה הנוקשה של ביל קלינטון ועד להפרטת בתי הכלא והחשש מעלייתו של דונלד טראמפ. היא מנסה לבנות את הקייס שלה, אבל מרוב נושאים שבוערים בתוכה וזוויות שונות לתופעה היא מאבדת את הפוקוס שלה וגם את העניין של הצופים. שלא לדבר על כך שהסרט הוא חד צדדי באופן ברור. ממש שחור ולבן, כשלמעט ניוט גינגריץ' ושני פוליטיקאים רפובליקנים זוטרים שמוגחכים בדרך הצגתם - כל הדוברים, וכאלה יש רבים מאוד בסרט, הם פעילי זכויות אדם. רובם שחורים, חלקם לבנים, וכולם יוצאים נגד כליאת היתר בארצות הברית.
בדבריה אחרי ההקרנה התייחסה דוברניי לנקודת המבט המצומצמת שלה ואמרה שדיוק ונאמנות לאמת אינם מעניינים אותה. היא ביקשה לספר סיפור ולתמוך בו באמצעות מה שנתפס בעיניה כעובדות, לעצב את הנרטיב האפרו-אמריקני. "אם מישהו חושב שאני טועה, הוא מוזמן ליצור סרט שיסתור את טענותיי", אמרה. לא בטוח שהיה אחד כזה בקהל של הטקס, אשר אימץ אותה בחום ונענה לדבריה בתשואות חמות וסטנדינג אוביישן. הוא הגיב בהזדהות כמובן כשהתייחסה בדברים לטראמפ. המועמד הרפובליקני שולב בסרט ולא באופן חיובי (אם כי ביל קלינטון מואשם כאחד האשמים הגדולים בכך שכיום כלואים בארצות הברית יותר משני מיליון איש). דבריה הנוקבים בהמשך היו האשמה חדה וקשה, שנקשרת בתרבות ההענשה המחמירה של שחורים בתחילת המאה שעברה כפי שמשתקפת בסרט באמצעות צילומים של אפרו-אמריקנים שנתלו, וקהל לבן רב המחייך לצד גופותיהם.
"יש רבים שתומכים בתופעה (של כליאת אזרחים אפרו-אמריקנים) כמו האנשים הללו שהיו תולים שחורים ומחייכים - אלו אולי לא האנשים פה, אבל אולי השכנים שלכם - וקשה להאמין שהמועמד שתומך ברטוריקה הזאת, הוא במירוץ צמוד עם המועמדת שלא תומכת בכך. וזה מטריד", אמרה דוברניי.
