"אנשים שלוקים באספרגר אינם יודעים לשקר"

הבמאי והתסריטאי אריק בנאר גדל במחוזות הכפריים של צרפת והנופים הקסומים של ילדותו הותירו בו את חותמם. "בגלל שנולדתי בכפר ותמיד אהבתי את האזורים האלה, התכנית שלי הייתה ליצור סרט המתרחש בכפר ומספר על רגישות, על חושים ועל פוריות", סיפר בנאר בראיון שנערך בפריז. "רציתי לעורר תחושות וגם לייצור דמות שיכולה להתבונן על הכל, להיות מופתעת מן הגילויים שהיא חווה".

התוצאה: "נפלאות החושים", דרמה קומית, שמוקרנת בימים אלה בישראל, ומתענגת על יופי הנופים של פרובנס. הסרט עוסק בקשר מיוחד שנרקם בין אלמנה מצודדת טרייה - אם לשניים, שירשה מטע אגסים וכוורות - לבין האקר מבריק, שחי בחנות ספרים וניחן בתסמונת אספרגר. הבחור מסייע לאלמנה לטפל במטע, להתמודד עם האנשים שחומדים את אדמתה, ומנסים לפתות אותה למכור את המטע לאור מצבה הכלכלי הקשה.

הרעיון לעסוק בדמות שנמצאת על הספקטרום האוטיסטי צץ אצל בנאר בזכות עבודתה של רעייתו הפסיכולוגית, שעבדה עם ילדים אוטיסטים. "אשתי חלקה איתי אנקדוטות שעניינו אותי, והתחלתי לקרוא על הנושא. הבנתי פתאום שתסריט על גבר עם תסמונת אספרגר יוכל לאפשר לי לעבוד על הנושאים המעניינים אותי. דמות כזו נמצאת במצב של היפר-רגישות לעולם, וזה מה שאמור לאפיין במאי בעבודתו. ולכן, רציתי לבדוק אם אוכל לפענח את מבטו על העולם, או להעניק לו את מבטי, אוכל לנסות לגרום לתחושות שביקשתי להעביר".

אחרי מחקר בנושא, ומפגש עם פסיכולוגים ומטופלים, בנאר החל לכתוב את התסריט. "רציתי שהגיבור שלי יהיה גאון במתמטיקה, אבל שיהיה מסוגל לעצור הכול כדי להתבונן בקרן שמש במשך שעות. שהרי אין דבר מהותי יותר, יפה יותר מזה", הוא מספר, "אנשים הלוקים בתסמונת אספרגר יכולים לסבול מקשיים בחברה, ולכן הם מפתחים מערכות פיצוי. הם גם ניגשים ישר לעיקר. הצביעויות הקטנות של היומיום כלל אינן מובנות להם. הם אינם חובשים מסיכות. אין משחק חברתי. מבחינתם, שקר הוא בלתי אפשרי: הוא אינו אלא בזבוז זמן. הסרט שלי מנסה לומר. הרגישות אינה פגם, וככל שהחושים מפותחים יותר, כך העולם הזה יכול להיראות מופלא וגם אלים יותר".

לתפקיד האלמנה המרהיבה ליהק בנאר את וירז'יני אפירה, שחקנית ממריאה ילידת בלגיה הכובשת כעת את הקולנוע הצרפתי. לעומת זאת, תהליך הליהוק הגבר עם תסמונת האספרגר היה קשה קצת יותר. "כבר מההתחלה ידעתי שאני לא רוצה כוכב קולנוע, שרק ישחק תפקיד ולכן עשיתי בחינות להרבה שחקני תיאטרון", מספר בנאר.

בסופו של דבר הוא בחר בבנז'מן לאוורן, שחקן קבוע בתיאטרון הקומדי פרנסז היוקרתי, שמצליח ב"נפלאות החושים", גם להצחיק וגם לרגש. "ראיתי את הפוטנציאל של הדמות לגרום לאנשים לצחוק", מצטרף לאוורן לשיחה, "מדובר באמן, או במשורר בעל כורחו. זה בא לו מן הרגישות, כמובן, אבל גם מן השוני שלו. יש איזה פיוט שמוקרן ממבטו, מתנועותיו, מעדינותו ומן הגמלוניות שלו, וכל אלה יוצרים מעין ליצנות. הוא דמות מכמירת-לב המעוררת אמפתיה, וגם מושכת. אני עצמי הוקסמתי ממנו, ואני מקווה שגם הקהל יוקסם. היו רגעים שהרגשתי שאפשר היה לגרום לצחוק גדול יותר, אבל היה חשוב שאני אעצור את עצמי ואמצא עם אריק דרכים נוספות של ביטוי. למשל המראה של הדמות. לכן עבדנו על העשרת השפה הגופנית. בשבילי להיכנס לתוך הדמות הייתה דרך להיפתח ולתת מן הנפש".

איך היו התגובות של אנשים עם אספרגר וההורים שלהם ל"נפלאות החושים"?

"אריק היה מוטרד מאוד מהתגובות, וגם כמובן מהפידבק של אשתו. לאחר שסיימנו את הצילומים הראנו את הסרט לאנשים בקהילה רק כדי לוודא שעבדנו בכוון הנכון ושלא גרמנו להלם לאף אחד. ולשמחתנו התגובות היו טובות".

"הסרט התקבל טוב מאד. גילינו שהורים לילדים עם אספרגר מעריכים את העבודה שלנו וגם פסיכואנליטיקאים מעריכים אותה", מבהיר בנאר ולפי לאוורן "אחת הדמויות הבולטות ביותר בחקר התחום הזה היה מאד מרוצה מקיומו של הסרט כיון שהוא מנפץ את הדימוי של שנוצר לתסמונת האספרגר. מה שקורה לדמות שלי, זה לא בדיוק מה שקורה לאנשים עם הסינדרום".

השנה נראה סרט נוסף שכתב בנאר "תוצרת צרפת" על עיתונאי ממוצא מוסלמי החודר למעגלים של איסלמיסטים קיצוניים, החיים בפרברי פריז, ומוצא עצמו חבר בתא ג'יהאדיסטי, שמקבל הוראות לפגע בפריז. הסרט היה מיועד לצאת למסכים בצרפת בנובמבר 2015, אבל בעקבות הפיגועים בבירה הצרפתית, הפצתו נדחתה, מסיבות המתבקשות. "אי אפשר להכחיש שהתקפות הטרור היו הלם גדול לכולם במיוחד לדור שלי, אנשים בני 30 פלוס", אומר בנאר, "אני חושב שאנחנו צריכים להיות יותר מעורבים ולשאול שאלות על החברה, לקרוא עיתונים ולראות מה קורה בעולם. עלינו לשאת באחריות על מה שקורה. אנחנו לא יכולים להתעלם מזה יותר".