"צפון ודרום": קלאסיקה אפקטיבית ורלוונטית

'צפון ודרום' נכתב לפני 150 שנה, אבל הוא רומן מלא חיים. כך, למשל, מתוארים יחסיהם של שני הגיבורים, מרגרט הייל הצעירה, הנאה והאנינה, ומר תורנטון, בעל בית חרושת אמיד ורגיש: "כשמר תורנטון קם כדי ללכת, ואחרי שלחץ את ידיהם של מר הייל ושל הגברת הייל, הוא פנה אל מרגרט כדי להיפרד גם ממנה באותו אופן על פי הנוהג הלבבי המקובל במקום. אולם מרגרט נתפסה לא מוכנה. היא רק קדה לפרידה, אף כי ברגע שראתה את ידו שהושטה חלקית ושנמשכה מיד בחזרה, הצטערה שלא הייתה ערה לכוונתו. מר תורנטון, לעומת זאת, לא ראה שהיא מצטערת, הוא הזדקף למלוא קומתו ובדרכו לצאת מהבית מילמל, 'עוד לא ראיתי נערה גאה יותר ולא־נעימה פחות. אפילו יופייה הרב נמחק מהזיכרון בגלל התנהגותה המזלזלת". מרגרט פיספסה את כוונתו של תורנטון ללחוץ את ידה. לאחר מכן תורנטון מפספס את צערה על התנהגותה הלא־אדיבה. דקויות־טעויות ביחסים בין בני אדם שאנחנו מכירים מהחיים.

אליזבת גאסקל היא קלסיקאית בריטית מינורית של המאה ה־19, פחות ידועה מג'יין אוסטן, האחיות ברונטה, ג'ורג' אליוט או צ'רלס דיקנס, אך בכל זאת קלסיקאית. 'צפון ודרום' מציב סיפור אישי מערב רגשית בתוך עלילה מחושלת ובזירה בעלת חשיבות חברתית ממדרגה ראשונה. בפתח הרומן, מרגרט בת ה־19 חוזרת לבית הוריה בכפר בדרום אנגליה אחרי שגדלה אצל קרובים עשירים בלונדון. בכפר חיים אביה הכומר ואמה בדוחק כלכלי, אם כי מתוך תחושה אריסטוקרטית (אך לא סנובית), שנובעת בעיקר מהכרה בעליונות תרבותם הרוחנית. מרגרט דוחה הצעת נישואים ממחזר שהכירה בלונדון, ועד מהרה עוקרת המשפחה לעיר התעשייה הצפונית מילטון (שם בדוי, כשהכוונה היא למנצ'סטר). האב הכומר מתפטר ממשרתו כיוון שאינו מסכים עם עקרונות הכנסייה ומצפונו אינו מאפשר לו להמשיך בכהונתו. הוא מעדיף להפוך למורה פרטי שמלמד את יצירות הקלאסיקונים היוונים והרומאים בעיר התעשייה הקשוחה ונעדרת התרבות.

צפון ודרום

הניגוד בין הכפר השלו, שבו אורחות החיים לא השתנו הרבה מימי הביניים, לחזית הכלכלה והתעשייה במילטון, שהיא גם חזית הכיעור והפיליסטיניות (מושג בן הזמן שבא לתאר את השנאה של הבורגנות העולה לכל מה שאינו פרקטי - אסתטיקה, הגות, חיי רגש ודמיון) הוא עצום. אחד מתלמידיו החדשים של האב הוא אותו מר תורנטון, Self made man, שמשפחתו מייצגת היטב את מעמד הביניים הקשוח ונטול שאר הרוח. מרגרט מתוודעת לעולמם של הפועלים קשי היום, ולנוקשותו של המעסיק תורנטון. להבדיל מהתיאור הסאטירי של דמות ה־Self made man ב'ימים קשים' של דיקנס, שראה אור ב־1854, השנה שבה יצא 'צפון ודרום' (שהתפרסם לראשונה כסדרה בכתב עת בעריכתו של דיקנס), מר תורנטון הוא נובוריש בעל רגש ואישיות מרשימה.

מלבד הנאת הקריאה הישירה — חיוניות הדמויות ויחסיהן, העלילה המחושבת, התהייה אם ולמי תינשא מרגרט (כמו אצל אוסטן, האהבה אצל גאסקל היא ממבט שני ולא ראשון) — יש לרומן הזה חשיבות היסטורית ממדרגה ראשונה. יש בו תיאור בזמן אמת של עליית מעמד התעשיינים ושל הפרולטריון כאחד, ושל המאבקים ביניהם, ויש כאן גם עדות ישירה לצמיחת מושג "התרבות". התיאורטיקן החשוב ריימונד ויליאמס, שעסק בין היתר גם ביצירתה של גאסקל בספרו הקלאסי 'תרבות וחברה' מ־1958, טען שמושג זה צמח בדיוק כתגובת נגד לעליית הבורגנות. במסורת האנגלית, טען ויליאמס, "תרבות" הפכה לשם קוד למה שאינו פרקטי, אינו נמכר ונקנה בכסף — כל מה שנמצא מחוץ למערכת הכלכלית. אביה של מרגרט, שהפך למורה ומנחיל "תרבות" לתעשיינים, מבטא את התפקיד של "התרבות" בעידון היצרים הגסים של הבורגנים תאבי הבצע, והעובדה שהוא כומר לשעבר משמעותית ביותר. כי "התרבות" נתפסה באנגליה של המאה ה־19 כמחליפתה של הדת בריסון יצריהם של בני האדם (תפיסה זו התגבשה עוד יותר בהגותו של מבקר התרבות מתיו ארנולד בן הזמן).

האם נכון להפריד בין הנאת קריאה ישירה להנאה אינטלקטואלית בזכות ערכו ההיסטורי של הרומן? הרי אנחנו מצויים בעידן דומה למדי לעידן ההוא של המאה ה־19. החומרנות וה"פרקטיות" הן עכשיו בשיאן, הפיליסטינים הם מנהיגינו. כך שהרלוונטיות של הרומן גדולה.

הלחיצה הקצת מוגזמת על בלוטות הרגש, ההתבשמות של הסופרת באצילות הנפש שמתגלה אצל הגיבורה, ומה שניתן לכנות דת הפנימיות — הדגשת חשיבותם של חיי הרגש הפנימיים אגב בוז לשטחיות — שאופייניים כל כך לספרות המאה ה־19, מעט מפריעים. אבל רק מעט.

הכתבה פורסמה במוסף "7 לילות" של "ידיעות אחרונות"