שוחה נגד הזרם: מסע ההישרדות של הלוטרה הישראלית
הלוטרה אוהבת לצוד דגים וסרטנים, לשחות בנחל זורם עם מים נקיים וכמה שפחות מפגשים עם מכוניות נוסעות בכבישים ואשפה. סקר של רשות הטבע והגנים והחברה להגנת הטבע חושף עתיד עגום לטורפת העל שהולכת ונעלמת ב-16 השנים האחרונות מהטבע. מסע בעקבות הלוטרה הנדירה
לדבריו, אי אפשר היה להתקרב למאגר עקב הגידור ופתח הכניסה למקום כוסה בשלג רב. "היה קפוא בחוץ אבל הייתי מצוייד בביגוד חמים. רגע אחרי שהנחתי את החצובה על האדמה עם המצלמה ועדשת 500 מילימטר, ראיתי את הלוטרה יוצאת מהמסתור ממרחק של כמאה מטר ממני", הוא מספר בהתרגשות.
"הבנתי שיש כאן משהו מיוחד שלא רואים כל יום. זיהיתי שזו לוטרה וצילמתי אותה. היא יצאה מתוך המים והחלה לנוע על הגדה. הגיעו עוד מטיילים לאזור והם התלהבו לראותה כמוני. זו היתה חוויה לראות אותה, אבל זה נמשך כ-45 שניות במהלכן היא רצה במהירות וחזרה למים".
בעקבות המפגש המפתיע עם אחד היונקים הנדירים והמסתוריים ביותר בישראל, שב פרגר גם בימים הבאים לאותה נקודה והמתין שעות ללוטרה. " זו היתה הפעם הראשונה והאחרונה שראיתי לוטרה בטבע", הוא אומר. הצילום של פרגר היה גם העדות האחרונה לקיומן של הלוטרות בגולן והאוכלוסיה המעטה שנצפתה שם, ככל הנראה נעלמה לחלוטין.
הלוטרה היא טורף מיומן וזריז ממשפחת הסמוריים, בעל גוף אתלטי שמותאם לשחייה וצלילה מהירה במים, מצויידת בעיניים גדולות ואף שמסוגל לזהות דגים ממרחק גדול, טפרים חדים שיעזרו לה ללכוד את הטרף האהוב עליה - סרטנים, דו-חיים וחיות קטנות. לקינוח, יש לה שיניים חדות לביתור הטרף וזנב מפואר שמסייע לה בניווט במים.
לעומתה, הנוטריה, מכרסמת גדולה ומגושמת מדרום אמריקה, בעלת שיניים גדולות הניזונה מצמחי מים ופקעות, יובאה בשנות ה-50 לישראל בתקווה להפוך אותה לחומר גלם לייצור פרוות, מוצר מבוקש בחום המזרח התיכוני. עקב בריחה ואף שחרור מכוון לטבע המקומי בצפון הארץ, היא הפכה לפולשת קבע שהתבססה בישראל במקווי מים מתוקים מאזור הצפון ועד לדרום.
אם גופי השימור בארץ היו מקבלים תרומה של שקל בכל פעם שמטיילים היו מדווחים על מפגש עם נוטריה בתור מפגש עם לוטרה, ככל הנראה היה מספיק תקציב כדי לשריין לכל לוטרה שומר ראש צמוד ונחל פרטי משלה. אך המציאות כיום היא עגומה יותר ללוטרה שנאבקת לשרוד בטבע המקומי, שהולך ומצטמצם משנה לשנה.
להבדיל מהנוטריה, בה ניתן לצפות פעילה גם בשעות היום, קשה מאוד למצוא את הלוטרה טובלת במים ומנשנשת דגים. היתרון הגדול של הלוטרה בכך שהיא פעילה בעיקר בשעות הלילה והרחק מנוכחות בני אדם, הוא גם אחד האתגרים באיתור מקומות המחייה שלה בטבע.
תחנות הגללים של הלוטרות
ב-16 השנים האחרונות מנהלות רשות הטבע והגנים והחברה להגנת הטבע סקרים שנתיים כדי למצוא עדויות לתפוצה של הלוטרות בלמעלה ממאה אתרים ברחבי הארץ.
הלוטרות מסמנות את הטריטוריה שלהן בדרך ריחנית במיוחד – באמצעות גללים. המשימה של החוקרים היא להתחקות אחרי הגללים באזורים בהם יש זרימה בערוצי נחלים, אגמים, מאגרי מים, בריכות דגים וגם מתחת לגשרים בכבישים מעל מקורות מים זורמים.
ברגע שאותר גלל של לוטרה, המקום מייד מוכרז כתחנה חיובית ופעילה. אם לא נמצא גלל באותו אזור קבוע, כאן כבר יש סימן לדאגה.
שפל של 15 שנה במספר הלוטרות
השנה נדגמו במהלך החורף 119 אתרים בכל האזורים שהם בעלי פוטנציאל לנוכחות של הלוטרות וב-21 אתרי סימון ידועים בשמורת החולה. התוצאות, לדברי מחברי הדו"ח, מראות על ירידה בנוכחות הלוטרות בכל האזורים בהם ידוע על תפוצתן, לא רק בהשוואה לשנה הקודמת, אלא באופן יחסי לממוצע בכל 15 השנים בהן נערך הסקר.
"שרידות אוכלוסית הלוטרות הישראלית נמצאת בסיכון גבוה שהולך וגובר עם השנים", מזהירים מחברי סקר הלוטרות, רוני סופר-שחל, מנהלת הסקר, שמוליק ידוב, מנהל מרכז היונקים בחברה להגנת הטבע וד"ר עמית דולב, אקולוג מחוז צפון ברשות הטבע והגנים.
"עד ראשית המאה העשרים לוטרות היו נפוצות בכל נחלי החוף, מגבול הלבנון ועד נחל שורק, וכן לאורך אגן הירדן ממקורותיו בצפון ועד לים המלח, כולל אגם החולה והכינרת. עמק בית שאן, עמק חרוד ועמק יזרעאל, שימשו כמסדרון אקולוגי חיוני של בתי גידול לחים, המקשר בין אוכלוסיית אגן הירדן לאוכלוסיית מישור החוף. הצמצום הניכר באוכלוסייה הולך ומחמיר יותר ויותר", הם מסבירים.
"הלוטרות ממשיכות לאכלס אזור מצומצם יחסית באופן יציב וקבוע בעמק החולה, וספציפית - מקורות הירדן, הירדן הצפוני, שמורת החולה וצפון הכינרת. שאר בתי הגידול מאוכלסים באופן די ספוראדי ודליל מאד, כאשר הנוכחות בצפון הגולן (מאגר בנטל) שהיתה יציבה עד לפני שנתיים נעלמה, הנוכחות סביב הכינרת מידלדלת, וההתפשטות דרומה ומערבה דרך הירדן הדרומי נדירה ואינה אחידה".
מעברים בטוחים בכבישים
הלוטרה זכתה במעמד המפוקפק והנפוץ בישראל של חיה בסכנת הכחדה חמורה. קשה לקבוע כמה לוטרות נותרו בישראל, אך ההערכות כיום הן כי מספרן מונה לפחות מאה פרטים.
"לצערי, אני רואה את האוכלוסיה הולכת ומצטמצמת במקביל לצמצום בשטח בית הגידול של הלוטרה וזה לא סימן טוב", אומר שמוליק ידוב, מנהל מרכז היונקים של החברה להגנת הטבע.
"בעבר לוטרות רבות נדרסו כי הן ניסו לעבור ממקום ממקום ונאלצו לחצות כבישים. ברגע שנבנו עבורן מעברים מתחת לגשרים וכבישים, בשיתוף רשות הטבע והגנים עם מע"צ, הדבר הביא לירידה ניכרת בדריסה של הלוטרות. סלילת כבישים לא מתאימה תמיד לחיי הלוטרות, לכן האתגר הוא להתאים את התשתיות החדשות וליצור מעברי מים שיאפשרו ללוטרות לנוע ממקום למקום, לאפשר להן להגיע למקומות חדשים או לאפשר להן לשוב למקומות אותם איכלסו בעבר".
תוכנית גיבוי להכחדה: רבייה בגן חיות
המפלט האחרון בניסיון האחרון לעצור את הכחדת הלוטרות הוא ניסיון להרבות את הלוטרות בשבי ולהשיבן לטבע, בדומה לפרויקטים של ריבוי נשרים ועופות דורסים אחרים המצויים בסכנת הכחדה בטבע.
מספר פרטים נלכדו מהטבע והובאו אל גן החיות התנ"כי בירושלים וחלקם לא שרד את המעבר. בגן החיות התנ"כי החלו בשיתוף עם רשות הטבע והגנים ביצירת גרעין רבייה שמורכב מלוטרות שנלכדו בטבע ללוטרות מצויות שיובאו מגני חיות מרוסיה.
מדובר בפרויקט מורכב ויחלפו עוד מספר שנים עד שניתן יהיה לבסס כמות לוטרות גדולה ויציבה, שתאפשר השבה הדרגתית של לוטרות לטבע, כדי לעזור לאוכלוסיית הלוטרות להתאושש ולגדול במקומות בהם הן נכחדו.
בגן החיות התנ"כי חיות כיום שלוש לוטרות ואם הצפייה בהן בטבע היא מאתגרת, גם בשבי צריך סבלנות, מזל ובעיקר להקפיד להגיע למועדי ההאכלה בשעת בוקר מוקדמת ובצהריים, בהם ניתן לראות את הלוטרות מגיעות לטרוף דגים. את שאר הזמן שלהן הן מבלות בשינה במקום מסתור, הרחק מעיני הקהל ויוצאות החוצה עם החשיכה, כשגן החיות כבר סגור למרבית המבקרים.
"אם המים מזדהמים, אז ללוטרה אין סיבה להישאר"
רוני שחל-סופר עברה בין מאות אתרים לאיתור סימני חיים של הלוטרות במהלך מחקרה באוניברסיטת בן גוריון על הלוטרות. מאז 2012 היא אחראית על בדיקת האתרים של הלוטרות וניתוח הנתונים. עד כה היא הצליחה לראות רק פעם אחת לוטרה בטבע באזור נווה אור בצפון עמק בית שאן.
"השנה כבר לא מצאתי שם סימנים. עדיין יש לוטרות בארץ, רואים אותן לפעמים במצלמות מעקב ובסימונים באתרים השונים, יש תיעודים שלהן חוצות מעברים תת-קרקעיים ואפילו תועדו אמא וגור בשמורת הבניאס, דבר שמעיד על רבייה. הן פשוט מרוכזות באזורים שמאפשרים להן חיים טובים ומוגנים עד כמה שאפשר. כל עוד לא ישפרו את בתי הגידול שלהם מסביב, הן הולכות ונדחקות משם".
לדבריה, ללוטרות יש יכולת לשוב לאזורים ששוקמו. אחת הדוגמאות הבולטות לכך היא אזור התעשייה של קריית שמונה שעבר שיקום בשנים האחרונות והלוטרות שבו לאכלסו במספרים קטנים.
"כל שנה יש תקווה לקראת הסקר שיהיו הפתעות או איכלוס מחודש של הלוטרות, אבל במודל שפיתחנו, ראינו כי המקומות בהם הלוטרות נכחדו, לא מצליחים להתאושש או להתאכלס מחדש כל עוד לא נעשה במקום פעולה לשיקום או לסיוע ללוטרה לשרוד".
מה לוטרה צריכה בחיים כדי להישאר בחיים? "הלוטרה זקוקה למים זורמים ויחסית נקיים, אפילו לא מאוד נקיים. הן יכולות לחיות גם בבריכות דגים עם מים לא צלולים. כל עוד יש להן מזון זמין, בעיקר דגים אך גם סרטנים. הלוטרה היא חיה טריטוריאלית. הזכרים זקוקים לשטח אותו הם יכולים לכבוש אותו וזה אחד הדברים שחסרים לנו בארץ – שטחים טבעיים", היא מדגישה.
לדברי רוני, "זכרי לוטרות באנגליה יכולים לשלוט על שטח נחל של 30 קילומטר, אבל בישראל זה לא ריאלי. עיקר הדאגה היא לשמור על נחלים וקטעי מים לא מזוהמים, כי ברגע שהמים מזדהמים, אז גם המזון דליל וללוטרה אין סיבה להישאר שם", היא מסכמת. "המצב לא אבוד, הוא פשוט הולך והופך למחניק עבור הלוטרות. ככל שיכריזו יותר על שמורות טבע, מצבן ישתפר".
לפנייה לכתב/ת 
