הייאוש נעשה יותר נוח
ראסל ווסטברוק נותן מספרים מלפצתיים בדרך הבטוחה לתואר ה־MVP, אבל אי אפשר לדעת מה לצפות העונה מאוקלהומה. מכל הבלגן הזה, אנחנו – אוהדי הת'אנדר – נמשיך לקרוא פרקי תהילים ולכסוס ציפורניים בכל משחק בתקווה שהכיף יימשך
אחד הדברים הכי מתסכלים בלהיות אוהד אוקלהומה סיטי העונה זה אי־הודאות. אם אתה אוהד של גולדן סטייט, קליבלנד או סן אנטוניו אתה יודע כבר בתחילת העונה שהקבוצה שלך תנצח לפחות 60־65 משחקים. גם אם הקבוצה שלך מפסידה פתאום, במפתיע, לפילדלפיה או לברוקלין, אתה יודע שמדובר במעידה בלבד ובעונה של 82 משחקים אין לזה ממש השפעה.
אם אתה אוהד פילדלפיה, ברוקלין או פיניקס (יש כאלה בכלל?) אתה יודע מהראש שהקבוצה שלך הולכת לקבל בראש. ואם עד סוף העונה היא תצליח לגרד 20 ניצחונות, זה ייחשב להישג אדיר. אם אתה אוהד של אוקלהומה אתה פשוט לא יודע למה לצפות. אם בעונה הקודמת סקרמנטו, לייקרס ואינדיאנה לא ממש הפריעו לת'אנדר בריצה שלהם, הרי שבעונה הנוכחית כל משחק כזה הופך להיות מועד לפורענות. מקבוצה שהייתה מועמדת לאליפות והגיעה עד לגמר המערב נשארה קבוצה שאפילו ההגעה לפלייאוף מוטלת בספק.
20 משחקים לתוך העונה הקבוצה נמצאת במקום השישי במערב עם מאזן 8:12. ראסל ווסטברוק עם פתיחת עונה מטורפת מחזיק בממוצע של טריפל־דאבל. אם בכל העונה הקודמת היו לו 18 טריפלים (הישג מרשים בפני עצמו), אחרי רבע עונה הוא כבר עם תשעה. לכאורה המצב מצוין. אבל רק לכאורה.
(צילום: AP)
לפני שנעסוק בווסטברוק עצמו, אני רוצה להתייחס לשחקנים הנוספים בקבוצה. כן, זה יפתיע רבים מכם, אבל למרות שלעיתים קרובות זה לא נראה כך, באוקלהומה יש עוד שחקנים. אבל, ששש... אל תגלו לווסטברוק.
אנדרה רוברסון, שנחשב לסטופר הגנתי, עבר העונה לשחק כסמול פורוורד. אמנם הוא רשם עלייה משמעותית בממוצע הנקודות, הריבאונדים, האסיסטים והחטיפות – אך למרות השיפור התרומה שלו מסתכמת ב־7.2 נקודות בלבד ב־30 דקות. לדעתי, מדובר במעט מדי נקודות עבור שחקן חמישייה בעונתו הרביעית בליגה.
גם סטיבן אדמאס שיפר את ממוצע הנקודות שלו בכמעט 3 למשחק והוא שחקן עם נוכחות מתחת לסל בהתקפה. הוא אמנם לוקח בממוצע ריבאונד אחד יותר מהעונה הקודמת, אבל בהיעדרו של סרג' איבקה הייתי מצפה שייקח נתח גדול יותר מהריבאונדים הקבוצתיים. גם בחסימות הוא עדיין לא פקטור מספיק משמעותי, יחסית לנתונים הפיזיים שלו.
דומנטאס סאבוניס, הפאוור־פורוורד הצעיר, נכנס לתוך נעליים שהוא בחיים לא יוכל למלא. הבחור הקודם ששיחק בעמדה שלו קלע בעונת הרוקי שלו 20.3 נקודות בממוצע ומשם רק המשיך לעלות. סאבוניס מסתפק ב־6.8 נקודות. המספר נמוך, בעיקר על רקע המחסור של הקבוצה בשחקנים שיאיישו את העמדה הזאת (ויסלח לי ניק קוליסון). ויקטור אולדיפו, שהגיע מאורלנדו בקיץ נותן את המספרים הממוצעים שלו פחות או יותר, וזה דווקא יפה יחסית למישהו שחולק את עמדת הגארד עם ווסטברוק.
על הספסל אפשר למצוא את אנס קאנטר, שקולע נהדר, אבל לוקח פחות שני ריבאונדים למשחק בהשוואה לעונה הקודמת. שוב, זה נתון מאכזב, על רקע הבור שהשאיר אחריו איבקה. חוץ מקאנטר אין על הספסל יותר מדי. מורו, גראנט ואברינס לא מהווים פקטור ממשי בקבוצה.
אם נסכם את המצב עד עכשיו יש לנו שלושה שחקנים סבירים, שחקן ספסל אחד וילד נחמד. היכולות האתלטיות של ווסטברוק הן לא דבר חדש. הוא אמנם קולע בממוצע 7.5 נקודות יותר מהעונה שעברה, אבל אז היה לידו עוד שחקן שקלע 27.3 נקודות, שמאוד חסרות לקבוצה. חשוב לזכור שלעלייה בנקודות יש גם מחיר – ווסטברוק, שאף פעם לא חשש לזרוק לסל, זורק העונה 6 זריקות יותר בכל משחק. סה"כ הזריקות שלו מהוות 27.3% מהזריקות של כל הקבוצה.
גם מספר האיבודים, שאף פעם לא היה נמוך, עלה העונה בצורה משמעותית והוא עומד על 5.7 איבודים, עלייה של 1.4 איבודים מהעונה שעברה. בסופו של דבר כל הנתונים והמספרים מתרכזים לשאלה אחת: האם באמת הוא יוכל לשמור על הקצב המטורף הזה לאורך כל העונה והאם הפתיחה החזקה לא תפגע בו לקראת סוף העונה והפלייאוף. אם כן, אפשר לקחת את כל מדדי היעילות ולזרוק לפח. הוא יזכה בתואר ה־MVP ויאפיל על ההישג של אוסקר רוברטסון. אבל מספיק פציעה אחת (טפו, טפו) שתשבית אותו לשבועיים־שלושה והקבוצה נמצאת במסלול התרסקות. ואז יחזרו להתעסק בסוגיית הלבוש המוזר שלו.
בינתיים אנחנו, אוהדי הת'אנדר, נמשיך לקרוא פרקי תהילים ולכסוס ציפורניים בכל משחק, בתקווה שהכיף ימשך.
לפנייה לכתב/ת 
בטירוף שלו. ווסטברוק
איי פי
מומלצים
