בחיים שלי לא קפצתי ככה
רותם מוגילבסקי הצטרפה לבעלה, כתב "ידיעות אחרונות" ו-ynet, לנסיעה למשחק הענק של באר שבע בסאות'המפטון, וחזרה עם חוויות שלא תשכח
יום שבת בבוקר לפני כשבועיים. שי, בעלי שמסקר את הפועל באר שבע ל"ידיעות אחרונות" ו-ynet, אומר לי בצחוק שאולי ניסע ללונדון. יש משחק, אבל אני כ"אוהדת ניצחונות" אמרתי לעצמי שזאת תקופה טובה של סיילים, אז למה לא? קיבלנו אוקיי מההורים שישמרו על הנכדים ומאז ההתרגשות בשיאה.
ביום שלישי הגענו ללונדון, הספקנו לבקר בלא מעט אתרים. ראינו את הביג בן, נסענו באוטובוס דו קומתי, הצטלמנו עם סנאים וראינו את החלפת המשמר של המלכה. לא פחות חשוב, הספקנו לעשות את השופינג החלומי באוקספורד סטריט. חשבתי שהאדרנלין לא יכול להיות גבוה יותר.
הגענו למשחק באמונה שלמה שבאר שבע יכולה לעשות היסטוריה, אחרי כל החמישיות בליגה, הניצחונות על אינטר וכמובן הזכייה באליפות. הרגשות מעורבים. מצד אחד אני כל כך רוצה שהם יצליחו, ולו רק בגלל כל הילדים שהפכו ברגע לאוהדים וכמובן לכל אלה שמשלמים לא מעט כסף על הנסיעות בארץ ובחו"ל. מאידך, קיימת התחושה שאם הם יעברו שלב זה לא יהיה המשחק האחרון בחו"ל, ואז בעלי כבר יהנה לבד מהחוויה וישאיר אותי בארץ.
ובכל זאת, דקה לפני הגול של בוזגלו, אני מבקשת בשקט בשקט "יאללה, רק גול אחד קטן. יאללה, שיחזרו מאושרים, תמסרו לבוזגלו, הוא ידע מה לעשות". פתאום זה קורה. הכדור הגיע לבוזגלו והוא ידע לעשות את העבודה. הקהל עצר את נשימתו. אני בחיים שלי לא קפצתי ככה. הבטון באיצטדיון רעד. שרו שירים של אמונה. ידענו שהם יכולים לעשות את זה למרות כל הקושי. אין מה לומר, זה פשוט היה מדהים!
לפנייה לכתב/ת 
