המערב "החזק" והמציאות הכואבת
המערב אולי יותר איכותי ו עשיר, אבל גם יותר מפונק. גם ככה, גיבוב כשרונות בג"ס לא משאיר הרבה תקווה ליריבים, אבל אפילו הם מעדיפים כוכבים יקרים ונוצצים ע"פ פועלים שחורים
בעקבות סיומה של סדרת ניצחונות החוץ הארוכה של סאן אנטוניו, וארבעה ניצחונות מזרחיים מארבעה משחקי מזרח-מערב אתמול, זמן לעשות קצת סדר בבלאגן. מי חזק, מי חלש ומה צופן העתיד.
אתחיל מאטלנטה. בשנים האחרונות קונטנדר לכאורה, יתרון ביתיות במזרח שלא הביא אותם לשום מקום, ארבעה נציגים באולסטאר לפני שנתיים (קרול קופח, אמנם פועל שחור אבל הגיע לו, לפחות לפני קורבר...). השנה נפילה. העזיבות של הורפורד וטיג "סינרגיות" עם העזיבה כבר לפני שנה של קרול. ההצטרפות של דווייט האוורד, וההתקדמות של בייזמור ושרודר לא מביאות בשורה כלשהי. קורבר נשאר ידית אבל חור בהגנה ואין את קרול או הורפורד שיחפו עליו. האוורד עדיין סנטר לגיטימי אבל לא מזכיר את המטריה ההגנתית שהיה לפני כמה שנים.
שרודר מתקדם לחלל שנותר עם העזיבה של טיג, אבל בייזמור נעצר. חסרים לו 3-2 אינצ'ים בשביל להיות יותר מקוריוז בעמדת הגארד-פורוורד. לפחות כרגע כמס' 3 בקבוצה, עם חוזה משודרג (מעל 15 מיליון דולר), העמדה (סמול פורוורד) גדולה עליו כמה מספרים. לדעתי הוא יעשה עוד עקומת השתפרות בעתיד, אולי אם וכאשר יביאו סמול פורוורד טבעי לשחק לידו.
אטלנטה נפלה השנה ולפחות כרגע לא נראית כמי שמסוגלת לדגדג את תחתית הפלייאוף. אבל בעוד הם מצליחים לגרד מאזן חיובי באזור שלהם, ואחרי רבע עונה הם עומדים על 4:7 מכובד, מול המערב הם עומדים על 8:4 מזעזע. אבל האם המאזן הזה אומר משהו על מאזן הכוחות של המזרח מול המערב? לדעתי הפוטנציאל שלהם גבוה מהמאזן שלהם. בתחילת נובמבר הם ניצחו, בזו אחר זו, את יוסטון, קליבלנד ושיקגו (ובאק טו באק) והגיעו למאזן 2:9, אבל אז באה הנפילה חזרה לגודל הטבעי שלהם. הם הפסידו לכל נמושות המערב, וגם לכמה קונטנדרים, אבל המשחקים שהכי הכאיבו להם היו הפסדים לא מחויבי המציאות לפליקנס, סאנס, לייקרס, יוטה ואוקלהומה סיטי. אלו המשחקים שהם היו חייבים לקחת, לפחות חלק מהם, בשביל להיות כרגע בתמונת הפלייאוף.
הלילה סן אנטוניו באה לשיקגו ונתנה משחק לא רע, סביר בשביל משחק חוץ. גאסול ובאטלר התחבקו לפני המשחק. פאו כמעט נכנס "בטעות" (לדעתי התבדח) לחדר ההלבשה של הבולס. באטלר לא פורוורד. הוא משחק סמול כדי לפנות מקום בחמישיה לדוויין ווייד. זה עובד מול קבוצות כמו אטלנטה, שהסמול שלהם (בייזמור) קטן יותר מבאטלר או שיש לו פטור משמירות (קורבר, שבמקרה שלו יש לו גם פטור מלהראות פטור...). מול הסוללה של הספרז, לנארד, אולדרידג' וכאמור גאסול, באטלר התקשה להתבטא ולא קלע סל שדה כל המחצית הראשונה.
ואם בארזים נפלה שלהבת? הכל היה מוכן לחגיגות ניצחון החוץ ה-14 (והשוואת איזה שיא, אל תשאלו אותי איזה, אני חלש בשיאים, סתם שיא ניצחונות החוץ של גולדן סטייט בשנה שעברה, כמובן), ואז קילקלו את החגיגות "הגארדים המובילים" של הבולס, ווייד עם 20 נק', כולן במאני טיים, ומעל כולם רונדו, שחסר אסיסט לטריפל דאבל. אם מסיטים את באטלר לעמדה בה הוא בנחיתות מוחלטת לעומת לנארד, חייבים לקבל קיזוז משמעותי מעמדות הגארד. אתמול זה עבד, בעיקר בגלל שס"א מתעקשים להציב את פארקר הקשיש בחמישיה. פטי מילס היה נהדר אתמול עם 4 מ-6 מחוץ לקשת, איבוד כדור אחד לעומת שתי חטיפות. פארקר היה עם 3 איבודים ואפס חטיפות. מילס גם היה עם ריבאונד אחד יותר.
מסקנות? יותר פוזשנים עם הפוינט גארד המחליף, יותר תפוקה התקפית, שורת פלוס מינוס חיובית (פלוס 7) לעומת מינוס 11 מזעזע של פארקר. גם אולדרידג' "שם גדול" לעומת ילי, אבל לי שמר, חטף, חסם, קלע ולקח ריב' בקצב טוב או שווה לעומת הפאוור הפותח, שלא עשה הרבה אתמול, אמנם 4 חסימות אבל רק 6 ריב', 3 בהתקפה, אבל גם 33% מהשדה, ולמה לעזאזל הוא ממשיך לזרוק. התוצאה? מינוס 19 בשורת המאני טיים. הפאוור המחליף? פלוס 12 שלא איזנו את הנזק שעשה למרקוס. מה שתמיד טענתי כנגדו, ולי נותן קונטרסט מצוין להוכחת הטענה. אולדרידג' בא לעבודה אבל לא בא לעבוד. למה? כי לא בא לו לעבוד. זה משחק, לא? משלמים לו בשביל לשחק, מה רע? מעולם לא הייתי מחסידי אולדרידג' ואתמול היה לו משחק נפל. ומול מי? קו קדמי שכולל את טאג' גיבסון, רובין לופז וכאמור, באטלר. למרקוס כבר בן 31. לא ילד. עוד שנתיים-שלוש הברכיים יחליטו בשבילו. קריירה מפוספסת. טוב יעשה פופוביץ' אם יבין שיש לו שני פורוורד סנטרים מזדקנים (גאסול ולי) שנותנים מעבר למצופה מהם ואחד שגדול על הנייר. למכור כל עוד זה רק אני שצועק שהמלך עירום. למרקוס יוביל את הקבוצה בנתונים סטטיסטיים? כן אבל רק כי קוואי עובד בשביל הקבוצה ולא בשביל הסטטיסטיקה האישית שלו.
שיקגו 4:5 מול המערב, אבל במשחק אתמול הם הראו שהם הרבה מעבר למספרים הללו. ברוב המשחקים הספרז גורמים ליריב לא להיראות כמו קבוצה, אתמול הם נתקלו בקבוצה שעשתה את זה להם. הבולס ניצלו את כל החסרונות של הספרז. החולשה היחסית של פארקר ואולדרידג' לעומת המחליפים שלהם. המערב מפוצץ בכישרון והקהוצות מתחרות אלו באלו בשבירת שיאים. כולם שם גדלו עם שואו טיים של הלייקרס משנות השמונים.
לילארד אומר זאת בפירוש בראיון פרסומת עצמית ל-NBA. כריס פול ודיאנדרה ג'ורדן מככבים יותר בפרסומות לביטוח, וגריפין בפרסומות למוצרי אופנת ספורט. קרי מוסר מאחורי הגב ליציע במשחק אלימינציה, ברבע הרביעי, ושומט יתרון בלתי מחיק של 3:1 בסדרת גמר. המערב אולי יותר חזק ויותר עשיר, אבל גם יותר מפונק. גם ככה, גיבוב כשרונות בג"ס לא משאיר הרבה תקווה ליריבים, אבל אפילו הם מעדיפים כוכבים יקרים ונוצצים ע"פ פועלים שחורים.
לפנייה לכתב/ת 
