אריתראי נשאר במעצר יותר משנה אחרי סיום העונש

באוקטובר 2015 סיים מסתנן שהורשע במעשה מגונה עונש של 14 חודשי מאסר. מאז הוא נשאר מאחורי סורג ובריח בטענה שעדיין נשקפת ממנו סכנה

עו"ד הראל סילפורסם: 19.01.17 , 21:58

בית המשפט העליון הורה לאחרונה לשחרר אזרח אריתריאה שסיים עונש מאסר בגין מעשה מגונה, אבל הושאר מאחורי סורג ובריח יותר משנה שלמה נוספת בטענה שעדיין נשקפת ממנו סכנה. השופטים קבעו שיש להתייחס אליו כאל יתר עברייני המין בישראל.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

חוק הכניסה לישראל קובע כי שוהה שלא כדין יוחזק במשמורת עד להרחקתו מישראל או יציאתו ממנה, אלא אם כן שוחרר בערובה. במקרה זה מדובר באזרח אריתריאה שנכנס לישראל ב-2010, וכעבור ארבע שנים הורשע על פי הודאתו במעשה מגונה בכוח, לאחר שתפס אישה שחלפה על פניו ברחוב ומישש את החזה שלה. הוא נדון ל-14 חודשי מאסר בפועל שאותם סיים באוקטובר 2015.

תביעה

102 אלף ש' לעובד אריתראי שנלקח ל"חולות"

מערכת PsakDin

עובד זר הועסק במשך 3.5 שנים במסעדת "מרתה" בת"א. דווקא כשהאשרה שלו פגה הגיעה ביקורת של רשות האוכלוסין. הוא תבע פיצויי פיטורים - וזכה

102 אלף ש' לעובד אריתראי שנלקח ל"חולות"

הממונה על ביקורת הגבולות החליט שעדיין נשקפת ממנו מסוכנות באופן שמצדיק את המשך החזקתו במשמורת. בית הדין לביקורת משמורת אישר זאת למשך כמעט שנה, לאחר שהתרשם כי המערער לא הפנים את חומרת מעשיו וקיים חשש סביר שישוב לבצע עבירות מין. רק באוגוסט 2016 הורה בית הדין על שחרורו, בעקבות צו פיקוח שניתן בבית משפט השלום לפי חוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין – שבמסגרתו נקבעו תנאים מגבילים ופיקוח על האיש לאחר שחרורו.

אלא שמשרד הפנים ערער על ההחלטה ובית המשפט לעניינים מנהליים הורה על המשך החזקתו במשמורת. על החלטה זו הגיש העציר בקשת רשות ערעור לעליון, שם טען כי לא ניתן להשלים עם מצב שבו מחד נמנעת ממנו האפשרות להפחית את מסוכנותו באמצעות שיקום (בשל היותו "חסר מעמד") ומאידך אותה מסוכנות משמשת כהצדקה להותיר אותו במשמורת ללא הגבלת זמן.

השופטת דפנה ברק-ארז, שכתבה את פסק הדין בהסכמת השופטים יורם דנציגר וצבי זילברטל, הסבירה כי החזקה במשמורת של מי שלא ניתן להרחיקו מישראל מעוררת קושי, שכן תכלית המשמורת היא קידום הליכי ההרחקה.

היא סברה כי ההליך הפלילי, שנותן מענה במישור העונשי, וההליך הקבוע בחוק הגנה על הציבור, המשלים את המישור המניעתי לעתיד, הם המסלול שייעד המחוקק לטיפול בעברייני מין. כלומר, השימוש בהם - ככל שיש בהם למנוע מסוכנותו של שוהה לא חוקי- עדיף על פנייה להסדרים המצויים בחוק הכניסה לישראל.

"המערער הוא אזרח אריתריאה, כך שחלה לגביו מדיניות אי-ההרחקה שנוקטת המדינה ביחס לאזרחי מדינה זו", נכתב בפסק הדין. "בנסיבות אלה, מן הראוי לפעול במסלול הקבוע בחוק הגנה על הציבור ולשחרר את המערער ממשמורת בתנאים מגבילים שייקבעו בצו פיקוח".

בתוך כך העירה השופטת ברק-ארז כי תמיד ישנו אלמנט של "החסרת פעימה" כאשר משחררים עבריין מין לחופשי, אולם היא פירטה שיקולים נוספים ובהם מצבו הרפואי-נפשי של המערער, משך הזמן ששהה במאסר וחומרת העבירה.

לפיכך הערעור התקבל ומשרד הפנים חויב בתשלום הוצאות בסך 7,500 שקל. עם זאת, נקבע כי שחרור המערער יידחה ב-21 יום, על מנת לאפשר למדינה להוציא צו פיקוח עדכני בעניינו.