שמעון מזרחי חייב לתפוס פיקוד
חולשתו היחסית של מזרחי בשנים האחרונות ביחס לשאר חברי ההנהלה מסמלת בעיניי את המשבר של הצהובים
עד לפני מספר שבועות עוד נשמעו רחשים חסרי סבלנות כלפי הקבוצה של המדינה, ששברה השנה את כל השיאים השליליים סביב ההתנהלות שלה, רחשים שנמוגו בייאוש. קבוצה אשר התחילה לסטות מן הדרך כבר לפני מספר שנים, עד שאיבדה אותה לחלוטין העונה. עוד בעונת הקסם של בלאט הנהלת הקבוצה עשתה כמעט הכל נגדו ואף כמעט פיטרה אותו, מה שהכין אותו במקצת למה שיעבור בעונה וחצי הבאות ב-NBA. הלחץ לתוצאות מיידיות מתעלה מעל הצורך הנכון לתהליך שנבנה בהדרגה, קבוצה שבה יש חוסן, זהות, אמונה בדרך, קשר ואהבה.
לא פלא שבעונה הזאת מכבי סבלה מירידות ועליות קיצוניות, ואיתה האוהדים שלה שאחרי כל ניצחון מול קבוצת צמרת קשרו כתרים ופיתחו ציפיות שיתנפצו בהמשך בצורה חדה. העובדה שמנהלי הקבוצה החתימו שחקנים העונה, ולא הסמכות המקצועית הבכירה במועדון, היא פגם שהוא כאין וכאפס כלפי הקרדיט ההזוי שניתן לשחקנים זרים שזה עתה הובאו לנהל ולהתוות את הדרך שבה ילך המועדון.
כאמור, עוד מימי בלאט הניצנים של הסטייה מן הדרך החלו להיראות, אך רק העונה, עונה בה הושקעו מיליוני שקלים, נבנה סגל עם כשרון שלא נראה כאן מעולם, פוטר בקלות דעת המאמן שדוגל בתהליך והמכונה חסרת היסוד יצאה לדרך, דרך שהסתיימה בקריסה. קריסה של הזהות המכבית, של הערכים והנשמה. מה שהביא אותה להיקרא " הקבוצה של המדינה". קבוצה שחשבה שהיא יכולה להתנהל ולהיות כמו כל קבוצה אחרת מעבר ליםובכך איבדה את יחודה.
חולשתו היחסית של שמעון מזרחי בשנים האחרונות ביחס לשאר חברי ההנהלה מסמלת בעיניי את המשבר. מזרחי הוא בעיניי הסמל המובהק למכביזם. הוא הדמות המאזנת בהנהלה, זה שבדמותו מכבי היא קודם כל משפחה. רצוי לומר שלצד השני שדוחף להתפתחות מקצועית וכלכלית יש משקל לא פחות חשוב, אך הוא בלבד משול לגוף בלי נשמה.
הסילוק של סוני ווימס מהקבוצה מבלי להתייחס לדרך שבה הוא נעשה הוא צעד חיובי בעיניי, שיכול מאוד להיות שמסמן את שובו של שמעון למערכה. לעמוד שוב כשווה לצד שאר חברי ההנהלה. צעד קטן בדרך למערכת שעוד תצטרך לקבל לא מעט החלטות נכונות בעתיד הקרוב, אך בכל זאת מעורר תקווה.
לפנייה לכתב/ת 
