המשטרה התרשלה, בעלת רכב זוכתה מתאונה

בעלת עסק לשיווק ירקות הואשמה בפגיעה במונית ובריחה מהזירה. זאת אף שהיה עד ראייה לכך שמי שנהג במכונית היה גבר. זה נגמר בזיכוי

עו"ד זאב דרוביצקיפורסם: 02.02.17 , 16:47

בית משפט השלום בתל אביב זיכה לאחרונה בעלת מכונית שנגדה הוגש כתב אישום על תאונת פגע וברח, אף שהיה ברור שלא היא הייתה הנהגת באותו זמן. השופט אהרן האוזרמן קבע שהמשטרה לא עשתה מאמץ לאיתור ראיות ועדויות על מנת להוציא את האמת לאור ולגלות מי היה הנהג.

הנהגת הואשמה בגרימת התאונה ב-2014, בנסיבות של סטייה בחוסר זהירות ופגיעה במונית. בכתב האישום נטען שהיא עזבה את המקום בלי לעצור ולא מסרה פרטים לנהג המונית שנחבל. אלא שלא הייתה מחלוקת שהנאשמת היא רק בעלת המכונית, ומי שנהג בה היה גבר. הנאשמת ציינה שהמכונית משמשת לעסק לשיווק ירקות שבבעלותה, וייתכן שאחד הפועלים נהג בה.

אישום

זוכה ממהירות מופרזת: "תוכיחו שהרכב שלי"

עו"ד דוד סנואני

המדינה הגישה כתב אישום בגין נסיעה במהירות 167 קמ"ש בצומת השבעה. אולם בשל טעות בירוקרטית היא לא הצליחה להוכיח מי הנהג ושל מי הרכב

זוכה ממהירות מופרזת: "תוכיחו שהרכב שלי"

מכאן, כתב האישום התבסס על "חזקת הבעלות", שלפיה במקרה שבו בוצעה עבירת תעבורה ואין ראיות ודאיות לגבי זהות המבצע, בעל הרכב ייחשב כמי שנהג בו. אם החזקה מתקבלת - הנטל עובר אל הנאשם, שנדרש להוכיח באופן פוזיטיבי מי נהג ברכב או שהרכב נלקח ממנו בלי הסכמתו.

נהג המונית שנפגע סיפר שנסע אחרי המכונית הפוגעת, רשם את המספר וראה שנוהג בה גבר. הוא הוסיף שאחרי התאונה אמר לו בעל פיצוציה סמוכה שהוא מכיר את הנהג, אבל לא לומר את שמו משום שהוא "בעייתי".

אלא שמסיבה לא ברורה המשטרה לא חקרה את בעל הפיצוציה ולא את העובדים בעסק של בעלת המכונית. בנסיבות אלה טענה ההגנה למחדל כפול שבסיומו בחרה המשטרה במצוא הקל: כתב אישום על בסיס "חזקת הבעלות".

חסמו את דרכה

השופט אהרן האוזרמן הסביר כי המקרה דורש הכרעה בין שני "רעיונות" מתנגשים: מחד, "חזקת הבעלות" המייצגת את התפיסה שיש להטיל אחריות על בעל רכב להוכיח את זהות הנהג (ובין היתר לוודא שאינו מחפה עליו). ומנגד, זכותו של כל נאשם כי החקירה בעניינו תמוצה ותאפשר לו להתגונן כמיטב יכולתו.

ואכן, הוא סבר שמחדלי החקירה פגעו בהגנת הנאשמת באופן שמצדיק את זיכויה. השופט הבהיר כי תפקידה של המשטרה אינו להאשים או להרשיע, כי אם לאסוף ראיות לצורך חשיפת האמת.

בפסק הדין הוא ציין כי "נראה כי המשטרה לא עשתה מאמץ מינימלי לדלות ראיות התומכות בגרסת הנאשמת", וזאת אף שיכלה להגיע בקלות אל עד ראייה שמכיר את הנהג, ובנוסף גם לא מיצתה את חקירת עובדי הנאשמת.

"משקלם של 'מחדלי החקירה' במקרה זה מוביל למסקנה כי בהתקיימם נפגעה יכולתה של הנאשמת להתגונן, במובן זה שנחסמה דרכה לסתור את חזקת הבעלות, ולהוכיח את זהות הנהג בפועל", כתב השופט האוזרמן.