כך מכבי ת"א הפכה מאימפריה לצוללת

רבים תוהים - כיצד קרה הדבר? איך מועדון שהיה הגדול והחזק בארץ, שזלל תארים ורכש את השחקנים הטובים ביותר, יורד כל כך מהר מגדולתו? לתהיה הזו פתרונות רבים: יגידו שמבחינה מקצועית, הוחתמו שחקנים ברמה נמוכה שלא תואמים שאיפות של מועדון כה גדול, שחפץ לזכות ביורוליג שנה אחר שנה. יגידו שהמאמנים שהפסידו אליפויות היו אחרי שיאם (פיני גרשון וצביקה שרף), בוסריים מדי (גיא גודס) או זרים שבכלל לא מבינים כדורסל ישראלי (ז'אן טבק). יגידו שרשת הסקאוטינג בראשות אבי אבן והג'נרל-מנג'ר ניקולה וויצ'יץ' ביצעה החתמות פוליטיות, כלומר החתמות שמקדמות את האינטרסים שלהם, ואם יוגדרו כהצלחה - יהיה לזכותם, וירים את האגו שלהם.

(צילום: אורן אהרוני)

אני טוען שהבעיות אחרות. הבעיה הראשונה היא קבלת ההחלטות: איך ייתכן שבקבוצת ספורט שמתיימרת להיות מקצוענית ולזכות בכל התארים, מי שיקבלו את ההחלטות איזה שחקן ומאמן להחתים הם בעלי הקבוצה? לא שאני מזלזל, אבל בעלי הקבוצה, לרבות שמעון מזרחי ודיוויד+דני פדרמן הם בעלים מצוינים שתורמים כספים רבים מכיסם, אך אנשי מקצוע ומביני כדורסל ברמות הגבוהות - הם לא.

מה שעבד בסוף המאה הקודמת, ועבד בעשור הראשון של שנות ה-2000, לא עובד עכשיו. מכבי חייבת לשנות פאזה, להוריד מעט מן האגו שלה ולהסתכל על קבוצות שהצליחו, וללמוד איך עשו זאת מבחינת מקבלי ההחלטות. מכבי תל אביב כדורגל, למשל, העבירה שנים של דשדוש במרכז הטבלה ולא זכתה בשום תואר, עד להתפכחות הבעלים מיץ' גולדהאר. הוא הבין את הצורך בג'נרל-מנג'ר שיבחר מאמן, ושניהם, שני אנשי מקצוע איכותיים ומביני כדורגל, רק הם יבחרו מי יוחתם ומי לא. גולדהאר רק נתן אישורים לפתוח במו"מ ובמהלכים כלכליים נוספים. לא התערב לרגע מבחינה מקצועית.

מה שברצוני להעביר הוא שלפעמים יותר זה פחות. ריבוי הדעות והקולות במכבי ת"א סל רק מעיק על הקבוצה. כשכל בעל מניות בא ומכריז על שחקן שהוא רוצה, ומחתים אותו, נוצר סגל בלי קשר בין השחקנים, אי התאמה מקצועית וזה בא לידי ביטוי במה שאנו רואים בפועל.

אתן דוגמה נוספת שתמחיש את טענתי, והפעם מתוך המערכת הצהובה-כחולה: השנים הטובות של מכבי בעשור הנוכחי היו 2014-2010. באביב 10' דייויד בלאט חתם כמאמן הקבוצה, ודרש כתנאי לחתימה מנדט חופשי בכל הקשור להחתמת שחקנים. ככה נוצר מצב שרק איש מקצוע קובע מי יוחתם, וההנהלה/הבעלים לא התערבו לבלאט. כך מכבי החזירה (באופן זמני) עטרה ליושנה: זכתה ב-3 אליפויות (לאחר שהפסידה שתיים 2 ב-3 שנים, לחולון ולגלבוע/גליל), 4 גביעי מדינה, העפילה 4 פעמים לשלב ההצלבה ביורוליג (מה שקרה מאז רק פעם אחת), פעמיים לגמר היורוליג - ופעם אחת זכתה, ב-2014.

מאז? בלאט עזב, הוחתם גיא גודס עוזרו כמאמן הקבוצה, וההנהלה חזרה להרגלה הרע והחתימה שוב שחקנים מטעמה. ככה קורה שנה אחר שנה אחר שנה מאז שבלאט עזב, והדגש הוא לא על עזיבתו, אלא על כך שההנהלה חזרה לקבוע, וכתוצאה מכך הגיעה ההידרדרות לתהום.

הסיבה השנייה שבגינה מכבי בהידרדרות מקצועית ב-3 השנים האחרונות היא אישיות השחקנים. אם בעבר היינו שומעים על שחקנים שרצו לבוא למכבי ולתת עבורה הכל, עושה רושם שהיום מגיעים למכבי רק שכירי חרב שמחפשים שכר טוב ותחנת מעבר איכותית לקראת הגעה ל-NBA.

הבדל נוסף בין הכישלון העונה להצלחה בעבר הוא תהליך החתמת השחקנים. בעבר היינו שומעים בתקשורת על כך שמכבי פוגשת את השחקנים לפני החתמתם למעין ראיון עבודה, בו היא מנסה להכיר את אופי השחקן, ולראות האם הוא יהיה יעיל לבניית חדר הלבשה בריא. כך שמענו מספר פעמים על מספר שחקנים שהיו מועמדים לקבוצה אך לא הוחתמו בשל אופיים הבעייתי. כיום זה נגמר. מכבי רוצה שחקן - מכבי מחתימה שחקן. בלי להכיר אותו ובלי לבדוק האם הוא עלול להזיק למרקם החברתי. אז הגיעו כל מיני ויקטור ראדים וסוני ווימסים, שמכבי קיבלה מהם קללות כלפי שחקנים, יצירת מחנאות בחדר ההלבשה בין הישראלים לזרים, והתחצפות למאמנים (מקרה ארז אדלשטיין-סוני ווימס).

והנה לנו מכבי תל אביב, אימפריה "בדימוס", בשקיעה. נותר לנו רק לייחל לשובה של האימפריה, או לקוות שהיא תשקע לה בשקט בלי שנשים לב.