פילים לא שוכחים
הפילים האפריקאים הם סמלים המזוהים עם אפריקה והם נעלמים מאיתנו בשקט נוגע ללב. צלם הטבע עמוס נחום שתיעד דובי קוטב, לווייתנים ועמלצים לבנים, חזר לאפריקה אחרי עשור כדי לגלות את הסכנות האורבות ליונקים הגדולים ולפגוש את האנשים שמנסים להצילם
"אוכלוסיית הפילים בטנזניה הצטמצמה בערך בשני שליש בשנים האחרונות", אמרה לנו מרליס גבריאל, הלוחמת למען הפילים, באוקטובר האחרון.
הפילים האפריקאים הם אייקונים, סמלים המזוהים עם אפריקה בכלל, וטנזניה בפרט. והם נעלמים מאיתנו בשקט נוגע ללב.
בשנותיי הרבות בתור צלם, ראיתי מאות מקומות, כל אחד מהם בלתי נשכח, בדרכו. כל אחד מהם נחקק בי בצורה אחרת. את אפריקה, ראיתי מהמקום האנושי. מהמקום של אהבת החיות והאחריות שלנו, כבני אדם, כלפיהם - וכלפי עצמנו. הרגשתי שאני חייב לספר את הסיפור של החיות הגדולות, המתנהלות באטיות אל קיצן, הולכות, ונעלמות.
קצת מספרים, עם חדק ושנהבים
מימדי התופעה העצומים נחשפו במבדק שפורסם ב-2014 ע"י ארגון "קונצנזוס הפילים" (Great Elephant Consensus) העוקב אחרי אוכלוסיית הפילים העולמית.
אוכלוסיית הפילים באפריקה ירדה ביותר מארבעים אחוז בשבע השנים האחרונות. 144 אלף פילים נהרגו או ניצודו.
בטנזניה, ירד מספר הפילים מ-109,051 ל-43,330. עם אחוזי לידה של 5 אחוז בשנה. ניתן לומר שטנזניה איבדה 85,181 אלף פילים בחמש שנים. משמעות הדבר היא שנותרה פחות ממחצית מהאוכלוסייה. ובעוד מספר שנים, אפריקה לא תהווה יותר בית ליונק הגדול ביותר, החי על האדמה. עצוב ומכעיס.
אל הפעילות של "שגרירות הפילים" (The Elephant Embassy) נרתמתי יחד עם רונית הרשקוביץ והחברים ב-"ספארי קומפני", אשר העשייה שלהם עומדת בקנה אחד עם האני מאמין האישי שלי. תיירות אחראית. לצלם, לא רק למען היופי, אלא גם למען התודעה. ההבנה.
רונית הרשקוביץ, קונסולית הכבוד של זמביה בישראל פועלת כבר שנים רבות דרך הערוצים הדיפלומטיים, לשיתופה וקירובה של ישראל לאפריקה. רונית לקחה על עצמה את המשימה להיות הקול של אפריקה, בישראל, לפעול במישור המצפוני - חברתי. עם התגברות החשש להמשך קיומם של החיות הגדולות ידעתי שזה הזמן המתאים לחזור לאפריקה. הצטרפתי באוקטובר האחרון למסע לטנזניה.
מרליס גבריאל הקימה את הארגון ב-2004. היא נמצאת שם כדי להתמודד עם משימות מורכבות כגון איזון המערכת האקולוגית באזור, מהר הקילימנג'רו, להר מרו. שימור מעברים בטוחים לתנועה של עדרי הפילים והעלאת המודעות בקרב האוכלוסייה המקומית והדור הצעיר. אנחנו מאמינים, שבאמצעות ימי עיון, שיתופי פעולה ויצירת רשת מעורבות יתרחב מעגל המודעות, המשימה של מרליס ורונית עם "שגרירות הפילים", היא לשמר את ההרמוניה ביחסים בין פילים לבני אדם.
הקו הראשון של המלחמה
לא ביקרתי באפריקה כבר יותר מעשור. הביקור, הזה העלה וחיזק את הקשר שלי אל המקום. שוב ושוב ביקשתי את הנתונים כדי לוודא שאני שומע נכון. לא האמנתי. אבל המספרים מדברים בעד עצמם. הציידים הבלתי חוקיים הצדים בעקבות השנהב, להוטים לספק את הדרישה הגוברת בסין. הם הגורם העיקרי לירידה הדרסטית במספר הפילים.
הדבר שהדהים אותי הוא החכמה והיכולת של החיה המיוחדת הזאת להגן על עצמה. הפילים, באמצעות חושים והעברת מסרים בין עדר לעדר, נמנעים מלהגיע לאזורים המסוכנים. הם מצמצמים את מסדרונות המעבר שלהם ממדינה למדינה, וכך למעשה גם הצטמצמו אזורי המחיה שלהם ושבילי התנועה הבטוחים שלהם.
דוגמא לכך היא שבזמן מלחמת האזרחים באנגולה, נמנעו הפילים ממעבר בגבולות מדינה,ואחרי שהוכרז הסכם השלום, הרגישו בטוחים לשוב. כעת, עם העלייה הדרמטית בהרג למען שנהב, הפילים שוב מדירים רגליהם מהמדינה.
הפילים לא ישובו לנוע דרך מזרח נמיביה אל אנגולה או זמביה, מחשש לצייד. שטחי המחיה שלהם התכווצו לאזורים מועטים הבטוחים, יחסית. ישנם כמה גיבורים בסיפור הזה. ארגונים ללא מטרות רווח וקהילות מקומיות המקדישים חייהם ומרצם למען הגברת המודעות. המסר הוא ברור. אנחנו לא מגנים על הפילים מאותם בני אדם, אנחנו מגנים עליהם למען בני האדם.
לירידה במספר הפילים והכחדתם יהיו תוצאות מידיות על בני האדם. הפילים, הם הגננים הטבעיים של האזור. הם האטרקציה התיירותית המרכזית. והאנשים, אשר חייהם תלויים בתיירות, וגרים בסביבה מבינים שהישרדותם באזור תלויה בקו ישיר להשרדות הפילים.
הממשלות מחפשות פתרונות
באוקטובר 2016 נערך כנס עולמי בנושא סחר בבעלי חיים שבו דנו בפתרונות האכיפה האפשריים ברחבי אפריקה. בתמיכת ארגוני שימור בינלאומיים, חוזק ההסכם בן 19 מדינות המושפעות ביותר מהסחר (9 באפריקה ו-7 באסיה) לנקוט בכל אמצעי האכיפה המתאפשרים בכדי לסגור את שווקי השנהב.
בטנזניה, למשל, שר התיירות, פרופ' ג'ומנה מגהמבה (Jumanne Maghenbe) לקח את הנושא כפרויקט לאומי. הוא פועל לתגבר את השמורות הטבע באמצעי הגנה. גם הוליווד נרתמה למשימה. מודעות, היא המפתח.
השחקנית לופיטה ניונג, העלתה פוסט עם פילון קטן שניצל משודדי השנהב וכתבה: "33,000 פילים נהרגים כל שנה בגלל שכמה אנשים רוצים לענוד עליהם איזה תכשיט. אנחנו מסוגלים ליותר".
#SaveTheElephants הפך לקמפיין חובק עולם וזכה לתמיכה עצומה בקרב מובילי דעה כמו סוזן סרנדון, אליזבת הארלי, אדוארד נורטון, טומי הילפיגר, דיאן וון פורנסטנבר ואפילו קייט מידלטון והנסיך וויליאמס.
לאונרדו דיקפריו, אשר ידוע באהבה שלו לאפריקה, הקדיש מאמצים רבים למלחמה בסחר השנהב. לאחרונה יצא לאקרנים סרט בבימויו "The Ivory Game". סרט העוסק בתעשייה האכזרית של הסחר בשנהב.
צילום למען הפילים
בתור צלם, אני מרגיש שהאחריות האישית שלי היא עצומה. לתעד. לספר. לגלות לעולם את סיפורם של הפילים. ההצטרפות שלי למסע בטנזניה לימד אותי רבות. נחשפתי אל הסכנות האורבות לפילים. פגשתי את האנשים המקדישים חייהם למאבק הזה למען שימור. ביליתי שעות על גבי שעות בצפייה בחיות המדהימות האלה, בניסיון להבין. לחשוב איך אנחנו, כל אחד מאתנו, יכול לקדם שינוי.
לאחרונה הכריזה סין על איסור סחר בשנהב. החלטה היסטורית זו יצאה לפועל בעקבות מסקנות כנס בנושא סחר בינלאומי שנערך בדרום אפריקה באוקטובר. בצעד אמיץ, סין מתחייבת להפסיק את הייצור המסחרי ואת מכירת השנהב עד סוף 2017. היות והיא מהווה כמעט שבעים אחוז משוק השנהב העולמי, זוהי החלטה שתשנה את חוקי המשחק.
מהמקום האישי, חשוב להבין את המסר. להיות מודע. בנוסף על כך, חשוב להיות מבקר אחראי. מכיוון שצפייה בפילים צריכה להיות בטבע, במקום המחייה שלהם. לא סביב גדר או קשורים לחבל. הרכיבה על הפילים, הליטוף וההאכלה הן פעילויות נעימות לתייר, אך מאחוריהן עומד ניתוק של הפילים מהמקום הטבעי להם וכליאה באזורים שהם מעשה ידי אדם
אני מאמין שתמונה, היא המזכרת הטובה ביותר שאפשר לקחת מטיול. היא עדיפה מקניה של תכשיטים או פריטי נוי העשויים מקרניים, עור או כל חלק גוף אחר של החיה.
בחרתי להביא אליכם את הסיפור שמאחורי המצלמה. אני יודע שאת המסע הזה בטנזניה, אני נושא איתי הלאה. לצבור חוויות, וגם לייצר חוויה נעימה למקום שאני מבקר בו. לאהוב את הטבע, לכבד את החיים בו. ככה זה, כנראה. פילים לא שוכחים. גם אנחנו.
לאתר של עמוס נחום | לאתר ספארי קומפאני
לפנייה לכתב/ת 
