מהנדסות את העתיד

בשיתוף התעשייה האווירית

דמיינו חיישן שקורא את מונה החשמל בבית שלכם ומתריע מפני עומס, פנסי רחוב שנדלקים רק כשמישהו עובר וכך חוסכים חשמל, או צינור ביוב שמודיע בעצמו שצריך להחליף אותו. נשמע כמו מדע בדיוני? לא בטוח. חזון העיר החכמה שואף להביא את מיטב חידושי הטכנולוגיה לרשויות המקומיות וליישם אותם לטובת התושבים. אחרי הכל, עד לא מזמן מי חשב שיבוא יום ונוכל לרשום את הילד לגן בלי לצאת מהבית?

"אנחנו נמצאים כיום בעיצומו של תהליך התהוות של ערים חכמות מסביב לעולם", מסבירה רעות גואטה (35), אחראית אבטחת איכות במפעל מל"ט של התעשייה האווירית ומנטורית בפרויקט "מהנדסות העתיד 2". "חשבנו שבמסגרת המהלך הזה חשוב מאוד שנושא הנגישות יתפוס מקום בולט ושהשאיפה תהיה לאפשר נגישות לכל מי שאין לו כיום מענה".

את השאיפה הזו הציגו גואטה והמנטורית שלצידה, רזי טילינגר גולד (35), מנהלת תוכנית מטוסי מנהלים במפעל רמתא, לקבוצת התלמידות שהן חונכות במסגרת הפרויקט. "אנחנו מעוניינות להנגיש מקומות שכיום פחות נגישים לאוכלוסייה שזקוקה לכך", אומרת להן טילינגר, "מעבר לזה שדאגה לנגישות היא חובה על פי חוק, היא גם צריכה להיות דבר בסיסי בתכנון ערים בעתיד".

המנטורית רעות גואטה, ליאל טל, טל מיצמכר, אריאל מדגר, מאיה פרידלנדר, נועה אוחנה, תמי שפירא, עדי ברון, קט וגנפלד, שחר אפק ומיכל שפירא(צילום: תומריקו)

משתתפות הפרויקט התלהבו מאוד מהרעיון. מעבר להתעניינות שלהן במדעים ובטכנולוגיה, הן גם חדורות אמביציה לפתור בעיות יומיומיות, להשפיע ולשנות. כולן מכירות סיפורים על נכים שלא הצליחו להגיע למעוז חפצם בשל בעיות נגישות. "סבא שלי הוא נכה שמרותק לכיסא גלגלים", מספרת עדי ברון מרמת־השרון. "אני זוכרת שכשהייתי בת 10 נסענו לאכול במסעדה ולא הצלחנו לעבור עם הכיסא הגלגלים, אז פשוט אכלנו בחוץ".

"כל הנושא של מבוגרים ונכים מדבר אליי אישית", משתפת גם המנטורית טילינדר. "מעבר לעבודה שלי בתעשייה אווירית, אני גם ליצנית רפואית ותמיד אהבתי ללכת למחלקות גריאטריות ולשמח זקנים. חשוב לי לעזור להם - ואני גם יודעת שהכל פתיר בעזרת הטכנולוגיה".

"מהנדסות העתיד" הוא יוזמה משותפת לתעשייה האווירית, "ידיעות אחרונות" ו־ynet, שבו לוקחות חלק 100 תלמידות י"א מרחבי הארץ המצטיינות בתחומי המדעים. במסגרת הפרויקט הנערות מגיעות מדי שבוע למתקני התעשייה האווירית, שומעות הרצאות מנשים מובילות בתחומי התעשייה, המדע והטכנולוגיה, מסיירות במתקני החברה ועובדות בסדנאות על פרויקטים טכנולוגיים חדשניים פורצי דרך. הקבוצה של גואטה וטילינדר לקחה על עצמה לפתח מיזם להגברת הנגישות, שבעתיד יהווה חלק אינטגרלי מתכנון ערים חכמות.

במפגשים הראשונים הבנות דנו בבעיה שהוצגה בפניהן והעלו רעיונות לפתרון. הפתרון שבחרו להתמקד בו נשמע עתידני מאוד: רחפנים שיסייעו לנכים להימנע ממכשולים במרחב העירוני באמצעות העברתם מנקודה א' לנקודה ב'. "למעשה במודל שלנו אנחנו בונות תחנות עגינה לרחפנים, כך שבעזרת אפליקציה עם GPS ניתן יהיה להזמין רחפן שירתום את האדם ואת כיסא הגלגלים יחד, ופשוט יטיס אותם ממקום אחד לאחר. לא מדובר במרחקים גדולים, אלא במעברים קצרים", מסבירה טילינדר.

את הרעיון היצירתי הביאה לקבוצה שחר אפק ממושב נטעים. "אני הבאתי לקבוצה את הרעיון של תחנות עגינה לרחפנים", היא מספרת, "פתאום נזכרתי בפרויקט האופניים הירוקים בתל־אביב והבנתי שלמעשה זה רעיון מקביל".

"העולם של כלי הטיס הלא מאוישים זה תחום העיסוק שלי", מתלהבת גואטה. "לכן כשאנחנו מפתחות את המודל אני גם יודעת לומר לבנות שזה לא מדע בדיוני, אלא הטכנולוגיה קיימת ואפשרית".

מעבר להיותן מצטיינות בתחומי המדעים, הבנות המשתתפות בפרויקט עוסקות גם בתחביבים מגוונים. "אני לומדת הנדסת תוכנה ופיזיקה, וכתחביב אני שחיינית מקצועית", מספרת ליאל טל ממודיעין. "אני מתאמנת כשבע פעמים בשבוע והגעתי למקום הראשון בארץ לגילאי 16 ב־800 מטרים חתירה. גם שחייה נחשב תחום גברי, אבל אני מאמינה שאין דבר שנשים לא יכולות לעשות. הפרויקט הזה מעצים אותנו והמנטוריות מהוות לנו מודל לחיקוי".

"בתור אמא לארבע בנות, אני יודעת שאין דבר שאישה לא יכולה לעשות", מסכימה איתה טילנדר. "הבנות שלי יודעות שאמא בונה מטוסים - וככה אני מעבירה להן את המסר שהכל אפשרי".

הכתבה התפרסמה ב"ידיעות אחרונות"

בשיתוף התעשייה האווירית