רעל האנטישמיות אינו מופנה רק כלפי המתים
שחר עזאני בטור מיוחד שמזכיר לכולנו שהונדליזם בבתי הקברות היהודיים, הוא רק חלק קטן מהתרחבות רחבה של אנטישמיות.
בתקופה האחרונה אנו חוזים בעלייה בהתקפות האנטישמיות כנגד יהודים בארה”ב: ניתוץ 150 מצבות בבית הקברות במיזורי בשבוע שעבר, מעשי ונזליזם דומים כלפי בית קברות יהודי בניו יורק, בפילדלפיה לפני מספר ימים ובין לבין איומים חוזרים ונשנים על הטמנת מטעני חבלה כנגד מוסדות יהודיים, גנים, בתי אבות ובתי ספר.
ראשית כל ופתח דבר יש לגנות בקול רם וברור את האנטישמיות המכוערת המרימה ראשה בימים אלו. זוהי אינה– ולעולם לא תהיה– התנהגות מקובלת בארצות הברית של אמריקה וכך גם הצהיר הנשיא טראמפ בנאומו בפני שני בתי הקונגרס. מעבר לכך, חשוב מאוד לדרוש לא רק אמירה ברורה אלא גם מעשים ברורים. על הצדק להעשות ולהראות, למען יראו ויראו. על רשויות אכיפת החוק בארצות הברית להפעיל את כל האמצעים שברשותן בכדי לאתר ולהעמיד לדין את אלו האחראים למעשים השפלים והבלתי-אנושיים של ניתוץ מצבות והפחדת ילדים קטנים ביום לימודם. המסר צריך שיהיה חריף וחד משמעי.
האנטישמיות הינה תופעה אנושית מכוערת, ועתיקת יומין. יחד עם זאת, וגם זאת חשוב לומר: היא אינה לובשת אך צורה של ניתוץ מצבות ואיומים בפצצות, וכאן נשאלת השאלה: היכן הוא הסיקור התקשורתי והזעם הציבורי כאשר אנטישמיות שכזו מופנית על בסיס יומיומי כלפי יהודים וכלפי המדינה היהודית?!
הדוגמה הבולטת ביותר לאנטישמיות שכזו הינה הרפובליקה האסלאמית של איראן. איראן היא דיקטטורה המטילה אימתה על מדינות רבות ולא בוחלת בשימוש בטרור כנגד אזרחים, לא רק בסוריה תחת “הקצב מדמשק” אלא גם כנגד אזרחיה שלה. והנה, איראן לא מסתירה כוונותיה ומצהירה חזור והצהר במשך שנים על רצונה בחיסול מוחלט של המדינה היהודית “והסרת נגע הסרטן הציוני” מן המזרח התיכון. מדובר במדינה החברה באומות המאוחדות הקוראת להשמדתה של מדינה חברה אחרת, בעצם לשואה נוספת כנגד המדינה היהודית היחידה בעולם. ואין פוצה פה ומצפצף!
לא זו אף זו: איראן מקיימת בכל שנה תחרות “קריקטורות בנושא השואה”. זוהי תחרות נתעבת ונלעגת אשר הפרס הראשי בה עומד על לא פחות מ-50,000$!
ואם להוסיף עוון על פשע, רק לאחרונה בניסוי טילים בליסטיים (העומד בסתירה להסכם שחתמה איראן עם מעצמות המערב), נכתב בעברית על גבי הטילים האיום להשמדתה של ישראל. האיראנים אינם מסתירים את כוונותיהם. זה רק אנחנו שמעדיפים לא להביט במציאות נכוחה. איראן ממשיכה לקיים יחסים דיפלומטיים עם מדינות רבות במערב, לחתום על הסכמים כלכליים ולהיות אורחת מקובלת בכנסים בינלאומיים, מבלי שאף אחד בקהילה הבינלאומית יעמוד בפניה ויאמר לה: לא בבית ספרנו. אפרופו בית ספר, אספר כאן כי בשיחה שקיימתי עם מורה כיתה א’ לפני זמן לא רב, סיפר לי אותו מורה כי לו היה רואה התנהגות שכזו בכיתתו: בריונות של תלמיד אחד כלפי אחר, הבריון היה יוצא אחר כבוד ולא חוזר עד אשר חזר בו והביע חרטה על התנהגותו. נראה שהסטנדרט הנדרש מתלמידי כיתה א’ הינה גבוה לאין שיעור מזה הנדרש באו”ם ובקהילה הבינלאומית.
ובואו נדבר רגע על מה שמתרחש במאבק על דעת הקהל במערב מטעם תנועות החרם השונות כנגד ישראל. גורמים אלו אינם מסתירים את כוונותיהם ומצהירים עליהן בריש גלי: היהודים הינם כובשים קולוניאליסטיים אשר הגיעו לארץ לא להם ודינה של המדינה היהודית אחד הוא – חיסול מוחלט שכן היא נעדרת זכות קיום. והנה, אותה זכות בסיסית של הגדרה עצמית המוענקת לכל עם אחר בעולם, נשללת דווקא מן העם היהודי ועמדה זו אף נישאת בפיהם של אלו המכנים עצמם “ליברלים” ו”פרוגרסיבים”. יו”ר הסוכנות היהודית נתן שרנסקי טבע במחצית העשור הקודם את מבחן שלושת ה-Ds להבחנה בין אנטישמיות לביקורת לגיטימית על מדיניות ממשלת ישראל: דה-לגיטימציה (Delegitimization) דמוניזציה (Demonization) ומוסר כפול (Double standards). תנועות החרם שוללות את זכותה של המדינה היהודית להתקיים (דה לגיטימציה), מתארות את המצב הגיאו-פוליטי בשפה קיצונית ושקרית בכוונה להרעיל האווירה (דמוניזציה: “סחר באיברים”, “רצח עם” וכו’) ודורשות מישראל מה שאינן דורשות מאף אומה אחרת על פני כדור הארץ, תוך התעלמות בוטה ומופגנת מאסונות הומניטריים קטסטרופליים כגון המצב בסוריה, סכסוכי דמים באפריקה ועוד הרשימה ארוכה ועצובה. מדובר בלא פחות מאנטישמיות בוטה, והגיע הזמן לקרוא לה בשמה.
עם כל הכבוד למתים, יש להתמודד גם עם אנטישמיות כלפי החיים.
