נמאס מברצלונה, ריאל מדריד ובאיירן
העולם זקוק לגיבורים, לא לאלים כמו מסי ורונאלדו, גיבורים אנושיים ופגיעים כמו רוברטו באג'יו, שבצ'נקו, פטריק קלייברט, ריבאלדו, רומאריו, באטיסטוטה ובראיין לאודרופ
1:6, כן היה טיפה מרתק, קצת מלהיב, ושוב אין חדש תחת השמש היוקדת באירופה.
האוהדים הנייטרלים כבר איבדו את חוש הכיוון, נמאס לנו מברצלונה, ריאל מדריד ובאיירן מינכן. כל עונה אותו סיפור. כל עונה מספרים לנו שקלאסיקו זה הדבר הכי גדול, והאמת היא שזה כבר לא (הרבה זמן שזה כבר לא). אפילו אוהדי ריאל מדריד ובארסה לא מתרגשים, איך אפשר להתרגש? זה כאילו שמכבי ת"א בכדורסל לוקחת אליפות (כלומר לפני עשור), זה חלק מחוקי הטבע. לכן, הניצחון של ברצלונה היה הרבה יותר מרגיז מכל דבר אחר, ומסתבר שלא רק אנוכי מרגיש ככה, אלא צופי כדורגל רבים נוספים.
ברצלונה חוגגת. הבנו(צילום: gettyimages)
ואכן, אופ"א הרגה את הכדורגל. היום אני מעדיף לראות משחקי פלייאוף ב-NBA מאשר לראות בשעה נורמלית משחק של ברצלונה או ריאל מדריד. העדפתי לראות את מונאקו וסיטי במקום ברצלונה.
זה קצת מצחיק, אבל רוב האנשים שזינקו לשמיים כאשר מנצ'סטר יונייטד זכתה בתואר ב-99' הם בדיוק אותם אנשים שזינקו כאשר ברצלונה ניצחה ברביעי. ואלה בדיוק אותם אנשים שאומרים שהכדורגל מת והכסף הגדול שולט (האמת היא שאת זה כולנו אומרים וצודקים), ועדיין מתרגשים בכל פעם שרכש חדש נקנה. הייתי רוצה לחזור לימי צ'לסי וברצלונה העליזים, שנאבקו אחת בשנייה עד זוב דם לפני כמה שנים. או אפילו הימים בהם ארסנל או ליברפול הצליחו לתת פייט לגדולות ואפילו לעבור אותן. לא מדובר על נוסטלגיה, אלא שוויון כמעט מוחלט בין 12 קבוצות כמו שהיה לפני כמה שנים.
העולם זקוק לגיבורים, לא לאלים כמו מסי ורונאלדו, גיבורים אנושיים ופגיעים כמו רוברטו באג'יו, שבצ'נקו, פטריק קלייברט, ריבאלדו, רומאריו, באטיסטוטה ובראיין לאודרופ. ובימים האלה, אובמיאנג, זלאטן, אגוארו, קרלוס באקה, סוארס וחסה.
למען ההגינות, אני אוהד מילאן ולא אכפת לי לראות כל קבוצה אחרת מלבד שלוש הקבוצות הנ"ל מניפות את הגביע. או שאני פשוט צריך לחכות עוד קצת, כמה שנים, עד שמסי יפרוש בכדי לחזור ולאהוב כדורגל... לפחות יש מונדיאל ויורו.
לפנייה לכתב/ת 
לאו מסי
צילום: רויטרס
מומלצים
