טירוף עם נעליים

קראתי בעניין גדול ובחוסר הסכמה מוחלט את הטור של עמיר פלג ב"ידיעות אחרונות" תחת הכותרת "לא טירוף ולא נעליים". אפרט בעזרת כמה נקודות:

1. האם ה־1:6 במערכה השנייה בין ברצלונה לפריז סן־ז'רמן היה הדרמה הגדולה בכל הזמנים?

לא רק המעמד שבו נערך המשחק קובע את גדולתו. גם הקבוצות המעורבות והסיכוי למהפך משפיעים. הסיכוי שברצלונה תחזור מ־4:0 נמוך משמעותית מהסיכוי לחזור מ־1:0, גם אם זה קורה בתוספת הזמן כפי שעשתה מנצ'סטר יונייטד. בכל מקרה, אין ספק שזהו אחד המהפכים הגדולים בכל הזמנים, גם אם לא בהכרח הגדול שבהם.

(צילום: gettyimages)

2. האם היה זה משחק ענק?

הטקטיקה של שלושת הבלמים שנבנתה במיוחד למשחק הזה (ותורגלה במשחקים שקדמו) הייתה ענקית והביאה לשליטה של בארסה. הפנדל בשער השלישי היה. הפנדל בשער החמישי לא היה, אך הינו בגדר טעות סבירה במשחק שלם.

3. טעויות שיפוט הן חלק מהמשחק, לא?

כן. טעויות תמיד יהיו לטובת ״פרובוקטורים״ כי אלה השחקנים הנמצאים ברחבה. הטיית שיפוט קיימת באופן טבעי לטובת הקבוצה המארחת (לחץ של הקהל, אירוח מקדים וכיוב׳) ואינה בהכרח מודעת.

4. אז למה אנשים בכל זאת אומרים ״אני בהלם, אני בשוק?"

כי זה מהפך עצום, לא צפוי, לא סביר, כמעט לא אפשרי ובניגוד לכל התחזיות. והעיתונאים? הם צדקו אז מול ריאל כשלא הרחיקו את ראמוס (שיפוט ביתי, כבר אמרנו?) וצודקים היום כשהם נישאים על גלי האופוריה.

5. זאת אומרת שאנחנו ״בחברה טובה״?

מסצ׳ראנו הודה אחרי המשחק שהיה פנדל? באוזני מי? בחזקת ״אישה אחת אמרה״. כתב בעיתון ממדריד אמר ששמע ואחרים מצטטים. כדור עונשין מפוקפק? נו, באמת. רק חסרה הטענה לפיה לא הוגן שניימאר בעט כי תמיד מסי בועט והשוער לא היה מוכן.

6. השופטים היו חלק מההצגה. זה לא משנה את העובדה שהיה שם טירוף מוחלט.

היה שם טירוף מוחלט כי פריז סן ז'רמן, שנתנה את ההצגה הגדולה בתולדותיה שלושה שבועות קודם לכן, ספגה שישייה בפיק ברכיים מוחלט. היא נענשה על משחק נרפה במיוחד, על חוסר אמונה, והאמת? הפסידה בצדק לקבוצה עדיפה ממנה בהרבה.

גילוי נאות: הכותב הוא אוהד שרוף של בארסה, שהיה בטירוף מוחלט בסיום המשחק, מאושר שהצילו לו את גביע האלופות ואף אחד לא יכול לקלקל לו את החגיגה.