שתף קטע נבחר

 

סימן חיים

מבקר הקולנוע אמיר בוגן צפה ב- Life שיצא השבוע לאקרנים והרגיש שבסרט הזה הוא כבר היה קודם. ביקורת

צוות אסטרונאוטים חוקרים צורת חיים חוצנית מהמאדים בתוך תחנת החלל שלהם. הם לא ממש יודעים עם מה הם יש להם עסק, וכשהתא המסתורי הופך למעין תולעת חיה ונושמת הם מתמלאים גאווה על התגלית פורצת הדרך. כשהתולעת הופכת לחיזר קטלני עם תאבון בריא - לעצמו, לא לסובבים אותו - השמחה הופכת לחרדה. הפוטנציאל לאיום ממשי. זה בטח נשמע לכם מוכר? לא, אנחנו לא מדברים על "הנוסע השמיני: קובננט" - סרט ההמשך לפרנצ'ייז המדע בדיוני של רידלי סקוט, שייצא לאקרנים ממש בקרוב. במקרה זה אנחנו מדברים על "סימן חיים" ("Life") שעלה בסוף השבוע לאקרנים, כשהוא מוצץ את לשד יצירת המופת המקורית מ-1979. אפילו החיזר האימתני דומה באופן מחשיד.

 

קשה לשכוח את חללית הנוסטרונומו מ"הנוסע השמיני" ("Alien"), שבעת אנשי צוותה וסיגורני וויבר בתפקיד ריפלי - הניצולה היחידה מתוכם, והגיבורה שנשאה על גבה את שלושת סרטי הממשך, כשמולה אותו חיזר חומצי בעל הלסת המשוננת. הסרט ההוא מהדהד עד היום בחלומות הגדולים של יוצרי קולנוע וגם בסיוטים של הצופים. כך גם במקרה של דניאל אספינוסה השבדי, במאי "סימן חיים". אם אתם מתעקשים לחפש הבדל, בצוות החללית שלו יש רק שישה אסטרונאוטים. כך שבמקרה זה החייזר שהסתנן הוא בעצם הנוסע השביעי. קוראים לו קלווין, דרך אגב.

 

אז מי ומי בין ששת חברי הצוות האנושיים: אריון בקארה כמדען הראשי בעל החיבה היתרה לקלווין, רבקה פרגוסון כמי שאמורה לשים לו גבולות, אולגה דיהוביצ'נאיה כמפקדת הצוות, הריוקי סנאדה כטייס, ג'ייק ג'ילנהול כרופא וראיין ריינולדס כאיש הטכני. על פניו הסרט מתחיל כמו בדיחה משנות השמונים (רגע לפני עידן הפוליטיקלי קורקט): בריטי ממוצא אפריקאי, שבדית תכולת עיניים, רוסיה, יפני, אמריקאי יהודי וקנדי נפגשים בתחנת חלל, בינלאומית. מחוץ לכדור הארץ החבורה הזאת מתנהלת כמופת של שלום עולמי. ואז מגיע קלווין.

 

 

 

קלווין הגיע לתחנת החלל בתוך דגימה מפני הקרקע של המאדים. הוא מתחיל כאמור בתור תא רדום אותו חוקר המדען יו דרי (בקארה) מבעד למיקרוסקופ. הוא נלהב כל כך מהתגלית - שהיא בשורה אדירה לאנושות, וגם לו באופן אישי (הוא תוהה על הפוטנציאל האפשרי לריפוי רגליו הפגומות). ד"ר מירנדה נורת' (פרגוסון) צופה בו מהצד קצת שמחה וקצת חוששת. זה תפקידה כמי שאחראית על הבידוד והבקרה של הניסוי. בהתחלה קלווין מתנהל כמו צורת חיים חביבה ולא מזיקה. אלא שתקלה במעבדה, וחריגה מהפרוטוקול שבאה בעקבותיה מוציאות את הניסוי משליטה, והצד החייתי של החיזר מתעורר: ולא, אין מדובר בצד סימפטי במיוחד.

 

מכאן ואילך אתם כבר יכולים לדמיין לעצמכם. קלווין נחלץ מהבידוד, והוא מנסה לשרוד בסביבה החדשה שלו כמו זן פולש. בטבע כמו בטבע - גם באמצע החלל - החזק והסתגלן שורד, והנוסע השביעי שלנו הוא אכן כזה. התושבים האנושיים של התחנה קצת פחות. ובכל זאת, הם מנסים להתמודד עם ההבטחה שהפכה לאיום באמצעות התושייה שלהם, הטכנולוגיה שלרשותם. כשאין ברירה, הם גם מוכנים להקריב את עצמם, ויש להם בשביל מה: קלווין הוא טורף מסוכן ביותר. אם יגיע לכדור הארץ, הוא עלול לאיים על החיים עליו.

 

"סימן החיים" ניזון מכל אותם המוטיבים שעשו את "הנוסע השמיני" ליצירה קולנועית מטלטלת כל כך. המתחם המצומצם בו מתרחשת העלילה קר, מתכתי, צפוף ומעניק תחושה מעיקה של קלאוסטרופוביה - כל כך שונה מהמרחבים האינסופיים של החלל שבחוץ. הדמויות נעות בתוך המערה המעופפת הזו, מעשה ידי אדם. שוכניה האנושיים מרחפים ללא שיווי משקל בין האגפים השונים, וזה נראה משכנע ואמין, כמו בתיעודים המצולמים שנאס"א ודומותיה משחררות לתקשורת מדי פעם. כשקלווין נע במהירות בתעלות השונות, מזנק על קורבנותיו ומכלה אותם מבפנים או מבחוץ, זה נראה קצת פחות מרשים. וגם ראינו כזה בעבר: לא בסרטים של נאס"א, אלא באלו של רידלי סקוט כאמור.

 

על אף הכשלון המאכזב של "הנוסעים" ("Passengers") של הבמאי הנורבגי מורטן טילדום, בכיכובם של ג'ניפר לורנס וכריס פראט כנאהבים בודדים בחלל, אולפני סוני שוב עושים זאת כשהם מפקידים בידי במאי סקנדינבי כוכבים הוליוודים גדולים כמו ג'ינלהול (בתפקיד שמחוויר ביחס להופעותיו האדירות בעבר), פרוגוסון (שממצבת את עצמה ככוכבת אקשן נשי מובילה) וריינולדס (שמצא לעצמו נישה נחמדה וכנראה רווחית כמחלטר בתפקידים קטנים יחסית שלא דורשים ממנו יותר מדי ימי צילום, וגם לא הרבה דקות מסך). גם הפעם מסתמן כשלון. התוצאה כאמור דומה מדי ל"הנוסע השמיני", ומתוך נקודת המבט המוכרת הזאת, הכל מרגיש יותר מייגע, מסורבל, ארוך ולא בהכרח מפחיד. לעתים כל מה שנותר הוא לצפות כבר שיגיע הסוף. סוף סימן חיים, או סוף החיים - מה שיגיע קודם. לזכותו של הסרט יאמר שסופו אינו צפוי. מדובר בחלק המטלטל ומעורר הפלצות ביותר במותחן הדי שגרתי הזה. לא שהוא מצדיק את כל המסע הפתלתל הזה בדרך אליו.

פורסם לראשונה 27/03/2017 19:06

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים