האדישות המקוממת של מכבי חיפה
דווקא מול הנמסיס מכבי ת"א, הירוקים נראו כמי שבאו לסמן וי על עוד משחק בעונה האיומה שלהם. נכון שהבדלי הרמות הם תהומיים, אבל האוהדים מצפים מהשחקנים לקצת יותר אכפתיות ורצון
לפני כחודש טענתי שהמשחק של מכבי חיפה במחזור האחרון של הליגה הסדירה מול הפועל רעננה הוא קל מאוד, ושדווקא לקריית שמונה ולבני סכנין צפויים משחקים קשים הרבה יותר. הסיבה היא אחת – חשיבות המשחק. כל קבוצה שצריכה יותר את הנקודות פשוט לוקחת אותן. שלשום קיבלנו דוגמה קיצונית לכך כשמכבי חיפה, דווקא מול הנמסיס מכבי ת"א, עלתה למשחק נונשלנטית.
מכבי תל אביב, על אף ששיחקה רק ארבעה ימים לפני כן, ידעה שהיא מתאבדת על הניצחון. מהצד השני מכבי חיפה נראתה כמי שעלתה למשחק הזה רק במטרה לסמן וי על עוד משחק בדרך אל עוד עונה עגומה ומרוקנת ממשמעות, ולקיץ של ססמאות גרנדיוזיות שימגנטו עוד רבבות של מנויים. בשלושת הגולים שהירוקים ספגו הייתה מידת מה של נונשלנטיות.
(צילום: ראובן שוורץ)
גיא לוזון, באזור הדקה ה-20, כבר היה צריך לזהות ש"האיש החם" במכבי ת"א הוא טל בן חיים, אבל לא הצליח בזה. השליטה של הצהובים וההתנפלות על כל כדור לא הותירו מקום לספק מי רצתה יותר. גם כשחיפה ניסתה לצאת קצת להתקפה, אז הקישור ובמיוחד קמיל ואצק, שנדבק מחבריו בסוליסטיות, נמס בפריכות יתרה והרבה לאבד כדורים. מתפרצת קלילה אחרי איבוד כזה של בריק חסר הניסיון הסתיימה בשער קליל של טב"ח.
בגול השני ייני בעט כדור אותו איולפסון אמור היה לנקות בקלות, אלא שבן חיים היה נחוש יותר. מעבר למהירות יש לשחקן כדורגל עוד תכונות ובראשן המנטליות: נחישות, הקרבה, התאבדות על כל כדור. הגול הזה הוא התמצית של המשחק: מכבי ת"א רצו לנצח, מכבי חיפה רק רצו לעבור עוד מחזור. לוזון עשה כנראה נכון כשהכניס את לביא. ציפיתי שדווקא ואצק, ששפת הגוף שלו הכי שידרה החלפה, הוא זה שייצא והמאמן ייתן צ'אנס ללביא כקשר מרכזי, בעמדה שבה הוא מיטיב לשחק, לצד ורמוט כשאלושי מצד ימין ובריק הקשר האחורי הבודד. ההצרחה בין ורמוט לאלושי אכן קרתה, כמו מול בית"ר ירושלים, והיא איפשרה לוורמוט להיות יותר מעורב, ולקבוצה בשעה טובה גם להניע קצת כדור.
עם זאת, אין לי שמץ של מושג למה הוחלף עוואד ואיזו תועלת לוזון ניסה להפיק בחילוף כזה. במחצית הראשונה עוואד היה השחקן שנראה הכי חד בירוק. חלוץ צעיר צריך לקבל דקות וביטחון, ולטעמי לא היה טעם להוציאו במחצית ולהחליפו בעטר, אלא אם כן נפצע. הסגנון של השניים כמובן שונה, והרי עוואד כפיבוט משלים נהדר את רוקאביצה כרץ. עטר הוא יותר רץ מאשר פיבוט. לוזון אולי ניסה לחזור למשחק דרך ניצול האיטיות של צמד הבלמים שלהם, אלא שהם, בניגוד לאיולפסון, טיפלו בכל כדור בצורה חדה ויעילה ויותר.
הצמד איולפסון את ואליינטה נראו כבית מבולגן הקורא לפורץ. הניסיון לחסל את קיארטנסון בא בעוכרי חיפה. תמיהתי על החילוף של עטר גדולה מזאת, שכן כעת נותר לוזון עם שחקן אחד בודד שאפשר להכניס כמחליף, על קבוצה שלמה המשחקת כל העונה כבובות חרסינה ונפצעים בה שחקנים ללא הפסקה. ואכן, בערך בדקה השישים די כצפוי שוב ואליינטה נפצע, ומשום מה אין בלם מחליף על הספסל, למרות שאבו עביד, שהוצא מהסגל, מסוגל לשחק בכל עמדות ההגנה. אז במקום ואליינטה הבלם נכנס מגן שמאלי ועוד פעם תחלופה כפולה, כששחקן צעיר משחק בעמדה שהוא לא מתורגל בה.
אחרי החילוף של ואליינטה זה נראה שוורמוט חזר לשחק על הצד מול דסה. בגול השלישי ורמוט, כמו הרבה מאוד פעמים קודם לכן, הרים ידיים בניסיון לשמור על המגן וכך נוצר מצב שמכבי ת"א שלחה לצד ימין את דסה, מיכה וגולסה כדי ליצור לחץ על מנחם. הכי קל להאשים את המגן בגול הזה. אלא שוב, הוויתור הזה של ורמוט הוא בעיניי חלק מאותה נונשלנטיות הבאה לידי ביטוי בין היתר בהיעדרה של נחישות מוחלטת. מהצד השני, קיארטנסון ירד עד להגנה ונאבק עם קגלמכר לחלץ כדור אבוד.
עם או בלי קשר לנונשלנטיות המקוממת, מכבי תל אביב בסופו של דבר היא קבוצת כדורגל טובה יותר ממכבי חיפה. אפשר לבוא ולהתווכח פחות או יותר על שחקן כזה או אחר, אבל ביכולת קבוצתית, נראו פערים כל כך תהומיים בין הקבוצות. בעוד שחקן טיפוסי של מכבי חיפה ניסה בעיקר ללכת עם הראש בקיר בצורה סוליסטית והמשחק נראה מבולגן, בצד השני מסרו כדורים לשחקן פנוי ויצרו נתיבי מסירה עם זווית לעומק ומתוך מחשבה לבצע משהו מועיל. שחקנים נעו לשטח ועזרו לאחרים להגיע עם הפנים ולמקסם את היכולות המקצועיות שלהם.
קבוצת כדורגל היא יותר מסך שחקניה ובשביל זה יש מאמן. הרבה עבודה יש לגיא, אני מניח שגם הוא הפנים זאת מהחודשיים שהוא נמצא במערכת. אינני נוטה להסיק מסקנות חותכות לגבי שחקנים בטווח הארוך אחרי ניצחון אחד או הפסד אחד. הפסטיבלים אחרי ניצחונות וההעמדות לטבח אחרי הפסדים ברשתות החברתיות אינם מתיימרים להיות רציניים. על המועדון לפעול בצורה אסטרטגית לטובת הקבוצה. בד בבד, לכל שחקן ושחקן יש עוד שבעה משחקים עד תום העונה להראות אם הוא ראוי ללבוש את המדים של מכבי חיפה בעונה הבאה.
לפנייה לכתב/ת 
בריק
צילום: ראובן שוורץ
מומלצים
