הפועל ת"א עוד תחזור

השריקה לסיום באצטדיון בנתניה בשבת לא הותירה עיניים יבשות. ילדים קטנים בכו, מבוגרים ואפילו זקנים. הפועל תל אביב ירדה לליגה הלאומית בפעם השנייה בתולדותיה וכולם חוגגים כאילו קרה דבר מעולה. לא ברור מה יהיה בליגת העל בלי האדומים, אילו משחקים משעממים הולכים להיות ומגרשים ריקים אפילו יותר ממה שהיה בעונה הנוכחית.

הפועל תל אביב של לפני המשבר הכלכלי יצרה פחד אצל כל הקבוצות והאוהדים, פחד שעד היום נשאר בעקבות ההצלחה האינסופית של שלושה גביעי מדינה רצופים, דאבל היסטורי והופעה סופר מכובדת בליגת האלופות. היה קשה לכולם לראות את הפועל תל אביב מצליחה ואת הקהל שלה מאושר, ועכשיו, ברגע של עצב, כולם חוגגים כאילו הם אלופי העולם. אין אחד שלא דיבר על כמה אוהדי הפועל תל אביב "נבלות" בעקבות שירי הנאצה נגד מכבי, אבל איפה כל כלי התקשורת עכשיו כשאוהדי מכבי שרפו בובת הפועל והכינו הלוויה ביזיונית שהיא הרבה יותר גרועה משירי נאצה?

האכזבה בירידה(צילום: אורן אהרוני)

חשוב שכל החוגגים ידעו שהם ממש לא פוגעים באוהדי הפועל אלא להפך, אתם משמחים אותם, אתם גורמים לנו להיות חזקים יותר ומאוחדים הרבה יותר. אותם אוהדים ששמו על עצמם מסכות הם כנראה לא גברים כאלה גדולים, אלא כאלה שנפגעו עד עמקי נשמתם מזה שקבוצתם מעמידה תקציב של מעל מאה מיליון שקל ולא זוכה באליפות. הם מוצאים בכישלון של הפועל נחמה.

הפועל תל אביב תצא להפסקה של שנה מכל המתחים והלחצים של הליגה הראשונה ותחזור חזקה הרבה יותר, ועם צבא שלם של אדומים שעומד מאחוריה זה יהיה קל, מהיר, עם סוף טוב, כי לקהל כזה לא מגיע משהו אחר. אותם 30 אוהדים שפרצו לאימון יום לפני משחק כל כך חשוב הם רק קומץ שלא מייצג את המועדון הגדול הזה. אותם 500 אוהדי מכבי שנכחו במשחק נגד רעננה הם לא פחות מעלובים שחגגו אז בתיקו 0:0 ושבוע אחרי ראו אותנו חוגגים דאבל כמו גדולים.

כולם אשמים במצב שהפועל תל אביב הגיעה אליו, ללא יוצא מן הכלל, אבל זה כבר לא משנה, בעוד חודשיים או פחות פותחים דף חדש, מסע חדש שלא יהיה פשוט אבל אין ספק שבסופו נצליח. רגע אחרי שריקת הסיום הקהל של הפועל לא הפסיק לשיר "לעולם לא תצעדי לבד", "עד המוות הפועל". מילים מכל הלב, מילים כדורבנות, מילים מרגשות. ולכל החוגגים, תמשיכו לחגוג, לנו זה לא מזיז כי אנחנו יודעים שנחזור ובגדול.