שתף קטע נבחר
הוסף כתבה
היציע הווירטואלי
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    מילאן יוצאת לדרך חדשה
    מה קרה לקבוצה הגדולה ששלטה באירופה, איך האימפריה קרסה, והאם הרוכשים הסינים הם אור בקצה המנהרה?

    23.5.07, אתונה, שנתיים לאחר המשחק ההיסטורי נגד ליברפול באיסטנבול בו שמטו יתרון של שלושה שערים והפסידו בפנדלים, ניצבו שחקני מילאן לשחזור אותו הגמר, אך הפעם המשימה הושלמה - גראנדה מילאן אלופת אירופה. עשור עבר מאז אותו הגמר, שהיה למעשה התואר האירופי האחרון של מילאן ונראה שחוץ מהשם לא נותר עוד זכר מאותה הקבוצה. מה קרה מאז? מה גרם לקריסתה של האימפריה והאם יש אור בקצה המנהרה?

     

    המהפכה של סילביו

    שנת 1986. לאחר שלוש עונות של "פינג פונג" בין הליגה הראשונה לשנייה נרכשה מילאן, שבאותה תקופה נקלעה לקשיים כלכליים,

    על ידי סילביו ברלוסקוני, טייקון איטלקי ולימים ראש ממשלת איטליה. ברלוסקוני ייצב את המערכת הן מבחינה כלכלית והן מבחינה מקצועית והפך את מילאן לאחד המועדונים המצליחים באירופה במשך תקופת ניהולו. בתחילת דרכו ברלוסקוני שיחרר את השחקנים המובילים שהיו "אחראים לכישלונות", ומינה לתפקיד המאמן את מאמנה של פארמה דאז, אריגו סאקי. ראשית, רכש סאקי שני שחקנים הולנדים מאיאקס ,פרנק רייקארד ומרקו ואן באסטן. עונה לאחר מכן נרכש רוד חוליט מאיינדהובן, וביחד עם פאולו מאלדיני, שחקן ההגנה הצעיר ויפה העיניים, הם הובילו את הקבוצה למה שנקרא "תור הזהב" של מילאן, שזכתה לכינויים "דרים טים" ו"גראנדה מילאן".

     

    ברלוסקוני והחולצה שאומרת הכל (צילום: AP)
    ברלוסקוני והחולצה שאומרת הכל(צילום: AP)

     

    תחת שליטתו של ברלוסקוני זכתה מילאן בשבע אליפויות ורשמה שמונה הופעות בגמר ליגת האלופות, מתוכן זכתה חמש פעמים בגביע עם האוזניים הגדולות תוך שהיא מציגה לראווה כוכבי כדורגל בדמותם של אנדראה פירלו, אנדריי שבצ'נקו והברזילאי שזכה במדיה בכדור הזהב, קאקה. החל משנת 2007 מילאן לא רשמה הישגים יוצאי דופן במפעל היוקרתי ביבשת, אך המשיכה להילחם על התארים המקומיים וזכתה באליפות בשנת 2011 תחת הדרכתו של מסימיליאנו אלגרי ובכיכובו של לא אחר מאשר זלאטן איברהימוביץ'.

     

    את קיץ 2012 אוהדי מילאן לא ישכחו מהר כל כך. הקבוצה נקלעה לקשיים כלכליים אשר בעקבותיהם נאלץ ברלוסקוני למכור לפ.ס.ז.' את שני כוכביו הגדולים, זלאטן ותיאגו סילבה. יחד איתם עזבו רוב השחקנים שהרכיבו את השלד שעליו נשענה מילאן מתחילת שנות ה-2000, כמו פיליפו אינזאגי, קלרנס סיידורף, אלסנדרו נסטה, ג'אנלוקה זמברוטה ואנטוניו קסאנו. צעדים אלה אותתו על הבאות. נסיגה נוספת חלה אצל מילאן במפעלים המקומיים בעוד שיובנטוס, בראשות קונטה ולאחר מכן אלגרי, ביססה את שלטונה הבלעדי בכדורגל האיטלקי.

     

    מקבוצת החלומות לחלומות על קבוצה

    ברלוסקוני ייזכר כבעלים שתחתיו שיחקה ה"דרים טים" האגדית, אך בו זמנית גם כאחראי העיקרי לנפילתה של האימפריה המילאנזית. הבעלים הצבעוני ייצר כותרות רבות בשל היותו ראש ממשלת איטליה, אך בעיקר בשל מסיבות הסקס בבית שכיכבו בכותרות הצהובונים. הוא החל להתערב יותר ויותר בחדר ההלבשה תוך העברת ביקורת והפעלת לחץ כבד על מאמני הקבוצה. הדבר בא לידי ביטוי בקביעתו כי קרלו אנצ'לוטי, אשר עזב את את הקבוצה לטובת צ'לסי לאחר שתי אליפויות אירופה, לא דגל במערך הטקטי עליו המליץ. הקורבן הבא היה אלגרי, שספג ביקורת מתמדת על השקפותיו הטקטיות אשר לא תואמות לאלה של ברלוסקוני.

     

    ברלוסקוני ניסה את שיטת שחקני העבר כמאמנים, כשמינה את סיידורף בהיותו עדיין שחקן פעיל, אך כעבור חודשיים כבר החל להעביר ביקורת על כוכב העבר ואהוד היציעים על חוסר יכולת לתקשר עם הסגל. הרומן לא נמשך זמן רב, ואחריו הגיע עוד כוכב עבר ויקיר האוהדים, אינזאגי. גם במקרה הזה יחסיו עם הבעלים עלו על שרטון כעבור חודשיים, בגלל שסירב לכלול שחקנים מסוימים בהרכב. רכבת ההרים של המאמנים המשיכה כאשר פוטר אינזאגי וסינישיה מיכאילוביץ' מונה במקומו. וזה לא הכל. בסך הכל, בין 2015 ל-2016 הוחלפו במילאן שלושה מאמנים, כאשר כריסטיאן ברוקי עבר לטיול קצרצר ואחריו מונה וינצ'נזו מונטלה, שעד היום עושה עבודה יחסית טובה עם סגל שחקנים בינוני עם פוטנציאל.

     

    קלרנס סיידורף על הקווים (צילום: EPA)
    קלרנס סיידורף על הקווים(צילום: EPA)

     

    את שירת הברבור של ברלוסקוני הרגישו דרך היציעים מספר שנים לפני עזיבתו. מילאן רשמה בעונת 2013/14 שיא שלילי של מכירת מינויים, 23,490, וניפצה אותו בעונה הבאה עם 19,504 (הכנסה של 7.452 מיליון אירו, הכנסה מגוחכת יחסית למועדון בסדר גודל של מילאן).

     

    האם מסין תבוא הישועה?

    ב-13 באפריל השנה נמכרה מילאן תמורת 740 מיליון אירו לקבוצת רכישה סינית בראשותו של יונגהונג לי, לאחר משא ומתן שנמשך כמעט שנתיים. במהלך המו"מ השקיע לי בקבוצה 200 מיליון אירו בשתי פעימות, ובכל פעימה דחה את חתימת החוזה. הדבר הוביל לשמועות על כך שהרוכש העתידי מתקשה לגייס כספים, ולי, אשר רצה לדחות את החתימה בעוד מספר חודשים, השקיע עוד 50 מיליון אירו. אך לבסוף החתימה הושגה.

     

    לא בטוח שמילאן תתקדם מקצועית תחת בעלות הסינים, והוכחה לכך אפשר לראות כבר העונה, בה נראה כאילו מילאן לא ממש מתאמצת להשיג מקום באירופה. מוקדמות הליגה האירופית ייערכו ב-27.7 וב-3.8, תאריכים בהם מילאן ואינטר (שגם היא בבעלות סינית) מתוכננות לצאת לטורניר במזרח הרחוק ממנו ירוויחו 2.5 מיליון אירו - הרבה יותר מהפרס על ניצחון בליגה האירופית (360 אלף) או תיקו (120 אלף). גם זכויות השידור מסין, שגרמו לדרבי של מילאן להיות משוחק בצהרי יום שבת, הגדילו את קופתן של הקבוצות ממילאנו. אבל אם יונגהונג לי הוא לא עוד איש עסקים מפוקפק עם הון דמיוני, הרווחים מסין יוכלים להעשיר את קופת הקבוצה, ועם השקעה ורכישות נכונות אפשר להוציא את מילאן מהבוץ.

     

    העשרת הקופה או טיפוח הצעירים?

    בעונות האחרונות מילאן נותנת יותר במה לשחקנים צעירים, בראשות השוער הצעיר ג'אנלואיג'י דונארומה ושחקנים כמו לוקאטלי, סוסו, רומאניולי ודה שיליו שנדמה שנמצא כבר שנים בסגל הבוגר אך הוא רק בן 24. הם מקבלים דקות רבות על בסיס שבועי ומושכים את עיניהם של הסקאוטים. נשאלת השאלה: כדי שמילאן תצליח, האם עדיף למכור את הצעירים ביוקר ולבנות קבוצה על בסיס רכישות של שחקנים מבחוץ, מהלך שיכול לגרום למשבר זהות?

     

    אפשרות שנייה היא לבנות את הקבוצה סביב אותם שחקנים צעירים ועם רכישות נבונות של שחקנים בתפקידים מסוימים. צעד זה יהיה חכם יותר ויחזיר את האוהדים לסן סירו אם אכן יצליח, אך פעולה זו לא תלויה אך ורק במילאן, אלא גם בשחקנים שמבוקשים ברחבי אירופה. הדרים טים הגדולה של מילאן נבנתה תחילה סביב מאלדיני, שנשאר בסופו של דבר כל הקריירה במילאן. ואם הצעירים יישארו וימצו את הפוטנציאל,אולי מילאן תחזור לגדולה.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "מילאן יוצאת לדרך חדשה"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים