שתף קטע נבחר
הוסף כתבה
הכי מטוקבקות

    האספסוף שהורס את הספורט ואת המדינה

    את האספסוף צריך לבודד ולפרק ולדכא ולפורר עד שלא יישאר ממנו דבר, או שלא יישאר כלום מהמדינה

    החברה הישראלית מקוטבת ומפולגת. זה תהליך שמתעצם ומתגבר. אני מציע לכולם ללכת לראות את מלך האריות 2. בשיא המלחמה בין שתי קבוצות של אותה משפחה, שתי לביאות קוראות לכל האחרים להניח את נשקם ולחזור להיות משפחה. הלביאה המרושעת עושה ניסיון אחרון להתנקש בחייה של יורשת העצר, אבל בסרט הניסיון הזה נכשל והם חוזרים לנחלה שלהם מלוכדים מתמיד.

     

    אוהדי הכדורגל מאוד מזכירים לי את סצינת המלחמה בין קבוצות האריות. השנאה הכי גדולה היא תמיד בין שני מחנות שדומים בהכל חוץ מפרט אחד קטן שמבדיל ביניהם. ככל שהם יותר דומים השנאה תהיה יותר גדולה (זוכרים את הפועל - בירה מכבי - תל אביב?), אבל רק מעטים מסוגלים לשנוא שנאה כל כך עמוקה. ואילו כל השאר? רק נגררים.

     

    מסע מזעזע (צילום: מתוך הפייסבוק) (צילום: מתוך הפייסבוק)
    מסע מזעזע(צילום: מתוך הפייסבוק)

     

    לי כאוהד מכבי ת"א קשה להתעלות ולשכוח את כל גלי השנאה המופנים כלפינו. לפעמים קשה להבדיל בין השונאים האמיתיים והנגררים. אין אפילו טיפת אמון בין המחנות. הבעיה היא שכל המחנה שלי סופג את היריקות והקללות שהמחנה השני מפנה כלפינו, גם אם זה באמת היה רק קומץ. לכולנו משקעים מהעבר הלא רחוק. .אני חייב להניח שגם בצד השני יש יותר אנשים טובים שסובלים מהקומץ האלים בצד שלי.

     

    אך אין לנו מלחמה עם מחנה הפועל. הם לא האויב שלנו. האויב של כולנו זה אותו קומץ אלים שמשתלט על כל כלי התקשורת במדינה, וזה הרבה יותר מכדורגל.

    מסע הלוויה של הפועל ת"א יכול היה להיות מצחיק, עד שרואים את הסרטונים ומבינים שזה אספסוף מוסת מהסוג הגרוע ביותר. אין לי בעיה עם שמחה לאיד, זה חלק מהספורט. אין לי בעיה עם מסע הלוויה לכשעצמו. כל אחד וסף הרגישות שלו, והבובות של אובארוב והקמפיינים האישיים נגד מזרחי ופנאן היו על בסיס אישי, ומה לעשות, זה ממזער את כל מה שאוהדי מכבי עשו לאחרונה. זה מעלה את סף הרגישות שלנו. אנחנו הופכים פחות רגישים.

     

    אני מזדעזע עמוקות מכך שהלוויה הזו קיבלה יותר כיסוי מאירועי דקירה בסוף משחק כדורעף, או כדוריד, או כל משחק שולי אחר. היו השנה הרבה אירועים אלימים שבהם אהדת קבוצה זו או אחרת שימשה כסות, עלה תאנה לאלימות קשה, נסיונות לפצוע ואולי להרוג יריבים. ואנחנו נגררים. הפורעים לא מייצגים את המדינה, וגם לא את מכבי. התמונות מדברות בעד עצמן.

     

    זה לא שאסור לחגוג את מפלת היריב, אלא האספסוף שבתמונות. זה לא העם שלי והם גונבים ממני הרבה יותר מאשר הזכות לאהוד את הקבוצה שלי בשקט. ואפילו לשנוא את היריבה העירונית במנות מדודות, ובשקט. אבל האספסוף הזה גונב לנו את המדינה. את האספסוף צריך לבודד ולפרק ולדכא ולפורר עד שלא יישאר ממנו דבר, או שלא יישאר כלום מהמדינה.

     

    גאידמק עזב. לוני עזב. בצר לי אני שומע ששחר רוצה לעזוב, רכילות מדברת על מיץ' שרוצה לעזוב. בינינו, אף אחד לא רוצה לממן את האספסוף הזה, ובצדק

    מישהו מופתע? כולנו נפסיד מזה. אבל אתם באמת חושבים שזה יעצור בספונסרים של קבוצות הכדורגל? כמה קשה לבנות, ככה קל להרוס. לא קבוצת כדורגל. מדינה.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: מתוך הפייסבוק
    "מסע הלוויה"
    צילום: מתוך הפייסבוק
    מומלצים