אלישע לוי חייב להחזיר את המפתחות

נבחרת ישראל שוב הוכיחה שהיא הטובה בעולם בקטגוריה אחת לפחות - "בעיטה בדלי". כמו נגד קפריסין בטדי, כמו מול אוסטריה ברמת גן, כמו כל הזמן. אבל בואו נתחיל בטוב, את הרע, ויש הרבה ממנו, נשאיר לסוף.

דווקא עידן ורד מבית"ר שנכנס כמחליף הוסיף פלפל למשחק ההתקפה העקר והניע מספר התקפות יפות עם מסירות יעילות לרחבה. ורד אף סידר לטואטחה בכישרון את המצב הטוב במשחק, והחמיץ בסיום הזדמנות לכיבוש בנגיחה. צריך לראות יותר שחקנים כמוהו על המגרש ופחות כמו ביברס נאתכו, שעדיין לא מצליח לספק שני משחקים טובים רצופים במדים הלבנים כחולים. גם איתי שכטר השתדל ורץ, אבל נתפס יותר מדי פעמים בנבדל ולא הצליח לסכן את השער האלבני. כל נבדל כזה פירושו איבוד כדור, ושכטר חייב להתגבר על ה"מחלה" הזו שלו, אך ספק אם יבריא בגילו המאוחר (ואף מילה על תסמונת ההצגה).

אלישע לוי. עוד בעיטה בדלי(צילום: ראובן שוורץ)

גם המחליף השלישי, יוסי בניון, היה טוב מאלה שפתחו בהרכב, אבל לא הצליח להשפיע על המשחק. שריקות הבוז כלפיו היו מכוערות. אוהדי מכבי חיפה צריכים להוקיע את החבורה המבישה הזו. לאנשים שקונים כרטיס והולכים למשחק נבחרת אסור לערב דעות אישיות, לקלל שחקן ישראלי ללא סיבה, ובטח שלא מגיע לסמל כמו יוסי לחוות את זה בהופעה ה-99 שלו.

זה לא היה משחק חד צדדי, אלה פשוט הרצון והתשוקה של האורחים, שעקצו שלוש פעמים וחזרו עם תוצאה שלא חלמו עליה. האלבנים,בטח לא האמינו שהנבחרת היריבה שהתעללה בהם באלבסאן תהיה כל כך רופסת וכבויה. ישראל הצליחה למחוק את ההישג האדיר שעשתה במשחק החוץ, כאשר כמעט כל השחקנים נראו כמו הצל של עצמם. יהיה לא נכון לומר שהנבחרת הייתה שאננה. היא פשוט לקתה בהלם וחולשה כללית. מי שבלטו בחולשתם הם צמד הבלמים של הנבחרת, האלוף הטרי שיר צדק, ואיתן טיבי סגנו המגושם, שגרמו לכולנו להתגעגע לבנאדו ולגרשון כאילו היו קייליני.

אלישע לוי, בתפקיד המאמן הכושל התורן, פיקד על נבחרת לא מחוברת, נטולת ברק, ללא מנהיג, ובלי טיפת כבוד עצמי על המגרש. עם החלטה גרועה להציב בשער שוער ליגה בינוני כמו דודו גורש, ולהתעלם משוערים מוכשרים כמו חיימוב, קליימן וג'רפי המצוין מאשדוד, שיש לו אינסטינקטים חדים על הדשא אבל קשרים חלשים בענף יחסי הציבור. גורש, שלא מספיק טוב לבאר שבע אבל עדיין מספיק טוב לנבחרת, קיבל פיק ברכיים וספג שני שערים שבכל אימון צהריים הוא לוקח בלי בעיה.גורש נבחר לעמוד בשעה הנבחרת הודות לעצירת הפנדל נגד מקדוניה בדקה ה-900, כיוון שאצלנו בכדורגל, או לפחות אצל אלישע, אמונות תפלות ושמירת אמונים, הם שיקולים חשובים יותר מכושר משחק או יכולת.

ערן זהבי - הגיע הזמן שאדון זהבי יוריד את האף, ינמיך את הפוזה ויפסיק עם תנועות הידיים. היו כבר כוכבים גדולים ממנו בנבחרת ישראל, ולא ראינו אותם מתהלכים על המגרש כמו העריץ שחושב שהוא כריסטיאנו. בראיון לאחר המשחק הוא התלונן על התאריך הקשה של המשחק, סמוך לסיום הליגה. הטיעון הזה מספר את כל הסיפור - הגישה התבוסתנית, הוויתור העצמי, התירוצים המאוסים. שמישהו יספר לו שגם הליגה האלבנית לא נמצאת עכשיו בשיאה.

זהבי. הגיע הזמן שיוריד את האף(צילום: ראובן שוורץ)

עכשיו כשגם המקום השלישי ברח מהידיים, צריך לשלב כמה שיותר צעירים בהרכב ולראות כיצד הם מתקדמים. במקום לחשוב בקטן, לטווח קצר, ורק על הקמפיין הקרוב, מוטב לבנות נבחרת חדשה לקראת הטורניר הבא, וזה שאחריו. הייתי שמח אם דוד קלטינס, שגם צריך לצבור ניסיון וגם נותן הכל על המגרש, היה משחק במקום אייל גולסה למשל. נמאס כבר מהתרבות המאוסה הזו של שחקנים מועדפים, והרי ידוע שגולסה הוא הבייבי של אלישע.

המאמן הלאומי לא המציא את השיטה, קודמו, אלי גוטמן, לקח איתו לקרב באופן אובססיבי את חניכיו מהפועל תל אביב, שכטר, ורמוט וידין, בלי שום קשר לכושר כמובן. הייתי רוצה לראות את מיכאל אוחנה בנבחרת, על המשבצת של רפאלוב, או לפחות על הספסל. אוחנה שחקן מוכשר וצעיר, והגיע הזמן שייתנו אמון בדור העתיד שלנו. למה לא לשפשף אותו ולהקנות לו ניסיון בינלאומי? הרי כולם ראו במו עינם שהאלטרנטיבות לא כל כך טובות, אז לפחות שיהיה עם מי להזדהות.

חבל שהחלוץ הטוב בארץ, תומר חמד, אפילו לא הוזמן בגלל החלטה טיפשית של אלישע לוי, המאמן הקטן עם האגו הגדול. מה כבר עשה חמד? אמר שמגיע לו להיות החלוץ הבכיר בנבחרת. אמירה לגיטימית וגם די הגיונית. אז תומר חמד ישב בבית ואנחנו נתקענו בלי חלוץ מרכזי ועם נבחרת חלשה ואפרורית. הפיזיות והרוח של חמד היו חסרים על המגרש כמו המרחק של ישראל מטורניר גדול.

לעומת זאת, שמענו בשידור חי שבירם כיאל קילל את אלישע לוי לאחר שלא נכנס כמחליף. אלה לא אמירות תחרותיות סטייל חמד, אלא התנהגות מבישה ולא ספורטיבית של שחקן ותיק בסגל. צריך להשעות את כיאל מהנבחרת עד סיום הקמפיין בשל הפרת המשמעת, למען יראו ויראו.

אלישע לא צריך לסיים את הקמפיין הזה בתחושה של גועל, מיאוס ובושה, כמו שקרה לאלי גוטמן, פרננדז וקודמיהם. טוב יעשה אם יכנס מחר מסיבת עיתונאים וישים את המפתחות, ורצוי במקום גלוי, כדי שברק בכר ימצא אותם במהרה. קצת עצוב שמאמן צעיר וכמעט חסר ניסיון הוא התקווה הכי גדולה של חובבי הענף בארץ.