הסוד לשינוי בכדורגל הישראלי - צה"ל

אחרי עוד ערב עגום של נבחרת ישראל בכדורגל הלכתי לישון עם מחשבות. אני לא מבין למה פעם אני לוקח את ההשפלות בצורה קשה כל כך. מדוע אני לא מתרגל? הרי זה קורה מאז ומתמיד, ואחרי כל הפסד אני מבטיח לעצמי "לא עוד", אבל אז שוב מתחיל קמפיין חדש ושוב פעם אני מתחיל לחלום. מה לעשות? כל מה שקשור בנבחרת ישראל, אפילו בדוקים, חשוב לי מאוד. ועוד יותר בכדורגל.

כדי להתנחם אני אומר לעצמי "לא נורא, יש דברים אחרים שאנחנו טובים בהם". ואני חושב על ההיי טק הישראלי המצטיין, ותמיד מגיע למסקנה שההיי טק הישראלי מצטיין אך ורק בגלל הצבא. הדברים הכי מדהימים במדינה יצאו כתוצאה מהניסיון שנרכש בצה"ל. במבט לאחור, המדינה הצליחה מאוד רק בזכות מצב החירום והסכנה הקיומית שהכריחו אותה להשקיע בצבא חזק ומתוחכם.

אז חשבתי לעצמי: למה שלא ננצל את הצבא גם לספורט? הרי כל שנה משתחררים מצה"ל עשרות אלפים של בוגרי יחידות קרביות עם כושר גופני מעולה, חסונים וגם חכמים. בואו ניקח לדוגמה רק את ענף הכדורגל. דמיינתי לעצמי פילנתרופ עשיר שמקים מיזם חדש, ובו הוא יוצר גוף שמנסה לאתר מתוך כל בוגרי היחידות משהו כמו 300 שיש להם גישה ואהבה לכדורגל. מכניסים אותם לשנה של אימונים, ומתוכם מוציאים בסוף השנה את 50 הטובים ביותר. ואז מקבלים את 50 השחקנים הכי איכותיים, הכי מהירים, הכי חסונים.

אז יגידו כולם שזה מאוחר, וכדורגל צריך להתחיל מגיל צעיר. אז אני חושב שזו טענה שטותית. בסוף התהליך הם בסך הכל בני 22, כל הקריירה עדיין לפניהם.

הכדורגל זה משחק פשוט, ואפשר ללמד גם בן 21 לשחק אם יש לו את הגישה ואהבת המשחק, בטח אם יש לו נתונים פיזיים מעולים. לדעתי נבחרת כזו יכולה להצליח בגדול, ואפילו בזירה הבינלאומית.

אני אומר שבמקום להשקיע ולגייס ספורטאים מצטיינים רק כדי לצאת ידי חובה, בואו נלך הפוך וננצל את הכוח המדהים הזה גם לאיתור ספורטאים מצטיינים, ולא רק בכדורגל.