"באנגליה אף אחד לא מצפה שנעשה שעות נוספות"
לא תמיד פשוט להבין את המבטא הבריטי ואת המנהגים המקומיים, אבל להורים יש הרבה ימי חופש שאפשר לנצל לחופשות משפחתיות ארוכות. כך נראה החופש הגדול של משפחת נעמתי מקיימברידג', שלמדה להעריך את השמש ואת הימים הארוכים
משפחת נעמתי - ההורים עדי וגיא והילדים מתן (6) ונדב (3.5). גרים בקיימברידג', אנגליה, מאז אוקטובר 2015.
"הסיבה הרשמית למעבר הייתה העבודה של גיא, שהתחיל לעבוד ב-European Bioinformatics Institute - EBI. הסיבה האמיתית היא שבמשך זמן רב דיברנו על מעבר לחו"ל", אומרת עדי. "תמיד רצינו לנסות לחיות במדינה אחרת, גם בשביל החוויה, והנושא בער בעצמותיי במשך הרבה שנים. בנוסף, רציתי לגור בחו"ל כי הרגשתי שאם אני חיה בישראל אני רוצה לעשות את זה מבחירה ולא בגלל שזו ברירת המחדל. רציתי לדעת שהייתה לי אפשרות אחרת אבל עדיין בחרתי לגור בישראל. זה משהו שאני יכולה להגיד רק על עצמי. גיא יותר שותף לתחושת החוויה ופחות לצורך להתאוורר קצת מישראל.
"באופן עקרוני הרגשתי צורך לבדוק עד כמה אתגעגע לחיים במדינה. לכן, לקראת סיום הדוקטורט שלי אמרתי לגיא שהגיע הזמן ושיתחיל לשלוח קורות חיים לאן שמעניין אותו. אני, בתור ביולוגית, יכולה למצוא עבודה בהרבה מקומות. היו הרבה יעדים שאליהם נשלחו קורות חיים, אבל בסוף הגענו לכאן.
"גיא הוא ביואינפורמטיקאי. אפשר גם לקרוא לזה ביולוג חישובי, כלומר הוא משתמש בתכנות לעשות מחקר ביולוגי או לנהל מאגרי מידע של מידע ביולוגי. אני עובדת באחת ממעבדות המחקר באוניברסיטת קיימברידג', בתחום הווירולוגיה".
"יש כאן קייטנות, חלק מהן בנושא מסוים - כדורגל, שחייה, משחק - והן לזמן מוגבל. יש גם קייטנות שנמשכות כל החופש. בהרבה מקרים הן נמצאות בתוך בתי הספר, אבל סדר היום הוא אחר עם קבוצות גיל מעורבות. הפעילויות כוללות יצירה, כמעט תמיד מבשלים או אופים משהו ביחד, יש הרבה זמן משחק בחוץ (לא חם כמו בישראל), ויש מגרש גדול עם אופניים וקורקינטים וגם מתקנים ועצים שאפשר לטפס עליהם. יש הפעלות בנושאים מסוימים וגם משחק חופשי. הצוות מוצלח ולרוב מתן נהנה שם.
"במהלך החופש אנחנו גם נוסעים לבקר את המשפחה בישראל. בנוסף, הקיץ באנגליה הוא מקסים. הימים מאוד ארוכים, השמש זורחת מארבע לפנות בוקר עד עשר בלילה ולרוב נעים. כמובן שלעיתים יורד גשם. קיימברידג’ נמצאת באזור יחסית פחות גשום של אנגליה, אז אפשר להיות הרבה בחוץ. השנה אנחנו מתכננים לנצל את הקיץ לטיולים של סופי שבוע באנגליה, אבל כמובן שגם סקוטלנד, אירלנד וצרפת - הן ממש קרובות ונמצאות על הכוונת בהמשך.
"מבחינת השוני מישראל, לומדים פה להעריך את השמש ואת הימים הארוכים. העובדה שאפשר להיות בחוץ ברוב שעות היום ולא חם מדי מאפשרת טווח רחב יותר של פעילויות, כמו קמפינג, ביקורי באתרים לאומיים וכד'. יש הרבה כאלה והם מאוד יפים. מצד שני הים חסר לנו מאוד".
"מאחר שהורי החברים של הילדים הם גם חברים שלנו אז אנחנו נפגשים גם בקיץ. מצד שני הרבה משפחות נוסעות לחופש אז לא תמיד מצליחים להיפגש. חלק גדול מהאנשים הם זרים שגרים בעיר בגלל האוניברסיטה, וגם הם נוסעים לביקורי משפחות".
"יותר רגוע כאן - הנהיגה, התור בסופר ובעצם הכול. קיימברידג' היא עיר קטנה מאוד, ולכן רוב התנועה נעשית באופניים. זו איכות חיים שקשה לתאר. אמנם לנו בתור ישראלים קשה לחשוב על נסיעה באופניים בקור ובגשם, אבל לרוב הגשם כאן הוא לא כבד, ועם ביגוד מתאים גם כשקר, אופניים הם אמצעי התחבורה המועדף עליי.
"תרבות העבודה - שעות העבודה מוחלטות מראש, ואף אחד לא מצפה שתעשה מעבר, גם בתקופות יותר לחוצות לא עובדים מעבר לשעות העבודה המוגדרות מראש. זה לא פוגע בהספק - להפך. יש גם יותר אפשרויות תעסוקה לשנינו בתחום העיסוק שלנו.
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
"כולם מאוד הוגנים, אפשר לסמוך על אנשים שלא ינסו לעבוד עליך או לנצל את המערכת לטובתם. מבחינת הילדים, אנחנו מרגישים שזה מקום טוב בשבילם. קיימברידג' מאוד ירוקה עם הרבה טבע במרחק הליכה או רכיבה על אופניים. האווירה בבתי הספר ובגנים מאוד רגועה, והילדים כאן באופן כללי יותר סבלניים אחד לשני. בזכות הרב-תרבותיות של העיר הילדים זוכים לפגוש מגוון מאוד רחב של תרבויות. התרבויות השונות באות לידי ביטוי גם בפעילויות של בית הספר - מציינים חגים מכל מקום בעולם (סין, הודו, חגים יהודיים, חגים נוצריים וכו'), וגם מבינים שיש הרבה אנשים שונים וזה נורמלי. אני חושבת שזו מתנה מאוד גדולה לשני הבנים. בנוסף, למרות שאנגליה לא זולה, רמת החיים שמתאפשרת לנו גבוהה יותר מאשר בישראל".
"החורף חשוך וקר - בשיא החורף האור הוא מ-8:00 ועד 16:00 - וכשהימים מתחילים להתקצר גם מצב הרוח יורד. קשה להתרגל למנהגים המקומיים, בעיקר לצורך להבין דברים בין השורות. יש המון ניואנסים בתקשורת של הבריטים, וקשה למישהו מבחוץ להבין, במיוחד לנו הישראלים, שרגילים לתקשורת מאוד ישירה. יש גם בעיית שפה – יש המון מבטאים בריטים, וכל פעם שנדמה לי שאני כבר מצליחה להבין את כולם מופיע מישהו עם מבטא חדש ולא ברור. למרות שהאנגלית של שנינו טובה, זה מאוד מעייף ומתסכל לתקשר בשפה זרה.
"כמובן שהמרחק מהמשפחה והחברים הישראלים מהבית הוא מינוס רציני. חסרות לי גם החמימות והפתיחות של הישראלים, הישירות והעובדה שאני מבינה את התרבות. אין פה ים, האוקיינוס קר תמיד ולא קרוב אלינו. בנוסף, עכשיו כל מה שקשור לעברית ומסורת יהודית נמצא באחריותנו, ואם אנחנו לא נדאג ללמד את הדברים האלו, הילדים לא ידעו, כי בבית הספר בקושי נוגעים בנושאים האלו. בתור זוג חילונים זה דורש הרבה מאמץ והשקעה".
"אנחנו מחוברים לישראל, למשפחה, לחברים ולפתיחות הישראלית. המרחק של הבנים מהסבים והסבתות הוא לא פשוט, אבל מצד שני לא קל לחיות בישראל, מהרבה בחינות, כל אחד והסיבות שלו. אני חושבת שכל מי שעובר לגור במדינה אחרת חווה חוויה שאף אחד לא יכול להכין אותו אליה. במהלך כזה של הגירה, גם אם זה רק רילוקיישן, יש איזה תהליך שבו אתה בבת אחת מתפשט מכל מה שגדלת, חונכת, התרגלת, מכל המרחב של המנהגים והניואנסים התרבותיים שאפילו לא ידעת שקיימים אצלך.
"זהו תהליך שאני לא דמיינתי לעצמי, ואני חייבת להודות שזה גרם לי להבין טוב יותר את הנטייה של מהגרים לגור במקבצים, בקרבה לאחרים מארץ המוצא שלהם. זה לא חוסר הרצון להשתלב במקום החדש אלא הצורך לשמר את העצמי והמוכר והשאיפה של ההורים לתת לילדים שלהם טעם של מדינת המקור שלהם".
לפנייה לכתב/ת 
