60 שנה אחרי: מי זוכר בישראל את רוזלינד פרנקלין
בשנות החמישים הייתה רוזלינד פרנקלין אחראית לפריצת דרך מדעית, אלא שחוקרים שעבדו עימה גזלו ממנה את הקרדיט וזכו בנובל. הם קראו לה "הגברת האפלה", בין היתר, על רקע אנטישמי. 60 שנה אחרי, אחייניתה הקרויה על שמה מרצה עליה בבתי הספר בארה"ב, ומנציחה אותה בכל דרך. עכשיו היא מקבלת כבוד גם בישראל, בתערוכה מיוחדת בבית התפוצות
רוזלינד פרנקלין היא יהודייה שחיה עם משפחתה בסן פרנסיסקו, ועוסקת בייעוץ לארגונים ללא מטרות רווח ולהורים לילדים בעלי צרכים מיוחדים. ואם השם שלה נשמע לכם מוכר, זה לא במקרה: היא גם אחייניתה של רוזלינד פרנקלין – המדענית היהודייה שאחראית לאחת מפריצות הדרך החשובות בחקר ה-DNA, אלא שההכרה נשדדה ממנה.
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. תעשו לנו לייק >>
בראיון מיוחד ל-ynet מספרת אחייניתה הקרויה על שמה, כיצד נודע לה מי הייתה "רוזלינד האחרת" - והאם יש רקע אנטישמי לסקנדל ולהשכחה, בתקופה שבה היחס שזכו לו מדענים יהודים, שלא לומר מדעניות במדינות אירופה, היה נגוע בגזענות ואפליה.
קראו עוד בערוץ היהדות :
- ילד מהבן המת? להורים יש זכויות/ הרב אברהם סתיו
- מדד הגירושין השנתי: הכי הרבה מתגרשים - בירושלים
- הרב קבע: "הומוסקסואליות היא לא סטייה" - והושעה
בשנת 1952 הציגה רוזלניד פרנקלין, יהודייה ממוצא בריטי, דו"ח עם תוצאות מחקר פורץ דרך שערכה, ועמו ההוכחות המדעיות למה שיוצג בעתיד "כסליל הכפול" של הדי-אן-איי. אך עבודתה הפכה להיות "מקפצה" שבה השתמשו צמד חוקרים אחר, ג'יימס ווטסון ופרנסיס קריק, שנישלו אותה מהקרדיט המגיע לה כל הדרך לפרס הנובל.
סיפור "הגניבה האקדמית של כל הזמנים" של עבודתה המחקרית של פרנקלין, זכה לאינספור ביוגרפיות ועיבודים בימתיים (אחד מהם בכיכובה של ניקול קידמן), שהפכו את פרנקלין לאייקון מדעי באנגליה ובארצות הברית. פרנקלין עצמה נפטרה כחמש שנים לאחר התגלית מסרטן השחלות, וסיפורה נשכח עד לביוגרפיה שכתבה חברתה הטובה, אן סייר, בשנת 1975 שהציתה את השערורייה מחדש.
המסע שלה ל"רוזלינד האחרת"
רוזלינד פרנקלין מרבה להגיע לישראל, בין היתר על מנת לבקר את בתה סטפני שרין המתגוררת כאן. אלא שלאחרונה גמלה ביקור מרגש לבית התפוצות, המציג בימים אלה את תערוכת "הגיבורים והגיבורות היהודיים" באגף הילדים והנוער, המוקדשת להנצחת פועלם של אישים יהודיים.
פרנקלין מרבה להגיע לבתי ספר ברחבי ארצות הברית, ולהעביר להם את מורשתה של דודתה, אחות אביה. "אמא שלי, גיסתה, הייתה מאוד קרובה אליה", מספרת פרנקלין. "כשחלתה, היא חיה אתנו שנתיים. היו אז בבית ארבעה ילדים. היא עברה אלינו כי הרעש שלנו היה, כך הסבירה, הסחת דעת מבורכת מהמחלה.
"היא הייתה איתנו באנגליה עד שהייתה חייבת להתאשפז. אמא שלי ממש לא מדענית, אבל תמיד ידעה שרוזלינד היא מיוחדת וגאונה, וכשהיא נפטרה, אמא רצתה להנציח אותה דרכי. זה קרה אי-אז בשנות השישים, לפני שהסיפור התפוצץ והיא הפכה מפורסמת.
"פשוט גדלתי עם השם הזה, ולא חשבתי יותר מדי על האישה שעל שמה אני קרויה. כאשר לקחתי קורס באוניברסיטת ניו-יורק שעסק בספרות ומדע - שמה הופיע בסילבוס של המאמרים בקורס, ואני זוכרת ששאלתי את המרצה אם אנחנו הולכים לקרוא על 'הסליל הכפול'. היא שאלה בתגובה למה אני מתעניינת בזה, ועניתי בתמימות שאני חושבת שזה משהו קשור לדודה שלי - ואז פשוט פלטתי את השם בטבעיות. לתדהמתי, הלסת של המרצה פשוט נשמטה, ואז הבנתי שאם כך מגיבה אישה זרה - ברור שזה משהו שאני צריכה להכיר לעומק. המסע שלי אל 'רוזלינד האחרת' ממשיך עד היום".
הם קראו לה "הגברת האפלה"
מאז פורסם ספרה של סוייר, נערך בעולם המדעי-אקדמי מסע להנצחת מורשתה של פרנקלין ותגליתה. ב"קינגס קולג'" בלונדון, המעבדה שבה חשפה פרנקלין את תגליתה, הוקם בניין על שמה, ופרנקלין מספרת כי כמה פעמים בשנה היא מקבלת בקשות להשתמש בשמה של דודתה לצורך יוזמה כזאת או אחרת. "וכמובן, בית הספר לרפואה של שיקגו, שהיה למוסד האקדמי הראשון שנקרא על שם אישה".
הכינוי שנדבק ברוזלינד הוא "הגברת האפלה", וזו גם כותרתה של הביוגרפיה האחרונה שנכתבה עליה בידי ברנדה מדוקס (תורגם לעברית בהוצאת ספרי עליית הגג וידיעות ספרים). משמעותו הכפולה של הביטוי נוגעת הן בחקר מבנה הפחם שבו עסקה - והן בהיותה יהודייה.
את הביטוי הזכיר מוריס וילקינס, שותפה למעבדה שניהל עימה יחסים מורכבים – במכתב ששלח לחוקר פרנקלין ג'יימס ווטסון. השניים זכו מאוחר יותר בפרס נובל על חשבונה. אז האם היה בגניבת הקרדיט גם אלמנט אנטישמי?
"אני לא יכולה כמובן לדעת בוודאות אם זה היה פשע שנאה", פרנקלין אומרת. "וילקינס הגיע מניו-זילנד והיה בעל שורשים איריים. יכול להיות שבמילה 'אפלה' הוא התייחס לצבע העור הכהה שלה, כיהודייה. אבל אי אפשר באמת לדעת".
פרנקלין טוענת כי עובדת היותה יהודייה, הייתה אולי חלק קטן אם בכלל מההחלטה להדיר את פרנקלין מתגליתה שלה. אך העובדה כי הייתה אישה מדענית בשנות החמישים, שיחקה תפקיד מרכזי בהרבה.
"וילקינס היה מאוד עצבני ונרגש ליד נשים, את זה היום אנחנו יודעים בוודאות. מן הסתם הייתה פה בעיה עם מתן קרדיט לאישה, אבל יותר מכל היה פה קצר בתקשורת. הבריטים מאוד לא מדברים על עצמם ועל מה הם עשו. לכן אנשים לא ידעו שמשהו אחר לקח את הקרדיט ושהשתמשו בעבודה שלה. חברים שלה עלו על זה".
בארה"ב היא חלק מתוכנית הלימודים
פרנקלין עצמה הספיקה לבקר בארץ לפני מותה, בין היתר במכון ויצמן שם עבד בן דודה, אחיינו של הרברט סמואל (שהיה דוד של אביה). אך סיפורה יוצא הדופן אינו מוכר בישראל, לעומת נשות ואנשי מדע יהודים אחרים, וזו אחת העוולות שנדמה כי בכוונת "בית התפוצות" לתקן.
איך את מסבירה את זה שהיא לא מוכרת לציבור הרחב בישראל?
"אני לא יודעת למה זה ככה. היא ידועה, בקהילה המדעית, ובארצות הברית היא חלק מתוכנית הלימודים. אני מקווה שהיא נוכחת גם בספרי הלימוד של הילדים בישראל, ואם לא, בהחלט צריך להכניס אותה. יש לה ולנו הרבה קשר לישראל".
עבור "רוזלינד האחרת", האחיינית, סיפורה של המדענית היהודייה שעל שמה היא קרויה אינו יכול להתחיל ולהסתיים במעבדה: "אני רוצה לעשות ככל יכולתי כדי שהיא תיזכר במלואה. היא לא רק הייתה אשת מדע, היא הייתה אישה כיפית. היא הייתה אישה שחיה חיים מרגשים, טיפסה על הרים והייתה חסרת פחד, וזה לא פחות חשוב מהיותה מדענית.
"כשקוראים את הביוגרפיה שלה, לא רואים את זה. רואים שם אישה תחרותית ומרירה, וזה לא מה שהיא הייתה. היא לא הייתה צריכה להיות פמיניסטית, כי זה היה כבר סביבה. כל הנשים סביבה היו חזקות, היא לא הכירה שום דבר אחר.
"היא הייתה מדענית טהורה, פשוט אהבה את הפוטנציאל שיש בעבודה שלה לשנות חיים. היא לא ראתה את העולם 'כפי שהוא', אלא כפי שהוא צריך להראות. היא לא ראתה מגבלות בדרך לשינוי, וזה המסר. ויש גם את הנושא האתי, לתת לאנשים קרדיט. תעריך את העבודה של הזולת, ותכיר תודה על מה שאחרים עשו בשבילך. שני הרעיונות האלה יכולים בעיניי לשנות את העולם".
