דלגו ישר לפרק 12: האוטוביוגרפיה של אלק בולדווין

צריך לעבור 12 פרקים עד שמגיעים לפרק על 'רוק 30', וחבל שכך. חבל, מפני שמעבר למחמאות הצפויות לקולגות הנפלאים טינה פיי, טרייסי מורגן, ג'יין קרקובסקי וג'ק מקבראייר, הפרק הזה באוטוביוגרפיה של אלק בולדווין, Nevertheless: A Memoir, מספק הצצה לתהליך העבודה על אחת הדמויות הקומיות הטובות ביותר של המאה ה־21 עד כה, הבוס הכל יכול ג'ק דונגי. למשל, העובדה שבולדווין לא חושב שהוא עצמו אדם מצחיק, למרות שנראה שהדמות הזו נתפרה במדויק למידותיו וליכולותיו. "בכל פעם שמחמיאים לי על ג'ק דונגי ואומרים לי כמה אני מצחיק, אני פשוט מסביר שאני לא מצחיק, אני רק משחק", הוא אומר. "מי שמצחיקים הם הכותבים של הסדרה, אני רק משחק את השורות שהם כותבים לי".

"אני לא איש מצחיק", בולדווין בחיקוי לטראמפ

אפשר לבטל את הטענה הזו כצניעות מאוסה, כחלק מכללי הז'אנר האוטוביוגרפי. ואכן, הספר רווי בסיפורים נוסטלגיים מעוררי רחמים - כמו החלק שמוקדש לאמו, שנהגה לגנוב ממנו כסף כשהיה ילד - ובתיאורים מחמיאים של חייו האישיים - אהבתו הבלתי נגמרת למשחקים על השטיח עם ילדיו, כמובן. בולדווין גם מכה על חטאי העבר של צריכת הסמים והאלכוהול, ומספק הסברים מוצלחים בצורה מחשידה למגוון השערוריות שבהן היה מעורב - ההודעה הקולית המשפילה בכלל לא נועדה לבתו הקטנה, אין שום הוכחה לכך שהוא קילל קללות גזעניות, ההתבטאיות ההומופוביות שלו הן בכלל בדיחה שלא הובנה כהלכה והוא מרביץ לעיתונאים ועוברי אורח רק כאשר הפרטיות שלו ושל משפחתו נפגעת. בסך הכל, מי מאיתנו לא חווה בחייו רצף כזה של צירופי מקרים ואי־הבנות? אפשר להבין אותו.

ולכן חבל שצריך לחכות 12 פרקים עד שמגיעים ל'רוק 30', ולשלב הנוכחי בחייו המקצועיים של בולדווין, שבו הוא זוכה לעדנה הודות לפודקאסט הראיונות המצליח שלו Here’s the thing, ובעיקר הודות לחיקוי המושלם שלו לדונלד טראמפ ב'סאטרדיי נייט לייב' שהפך להצלחה עולמית. נראה שבולדווין מעולם לא היה מוערך יותר, מפויס יותר ואהוב יותר - אפילו לא בשנות ה־80, בתקופה שבה שיחק ב'נוטס לנדינג' - ואפשר להניח שאם זה היה אפשרי, גם הוא היה מוותר בשמחה על 12 פרקי חייו הראשונים.

הכתבה פורסמה במוסף "7 לילות" של "ידיעות אחרונות"