הפוליטיקה העלובה שהורסת את הספורט
גם אם האיראנים של פניוניוס רוצים לשחק נגד מכבי ת"א, הם לא יכולים. מצער שאופ"א לא מוצאת לנכון להעניש ספורטאים או איגודים שנכנעים לתכתיבים פוליטים, ויש עשרות דוגמאות מהשנים האחרונות
מכבי ת"א עשתה את שלה ועברה בקלות את רייקיאוויק. הגומלין העסיק במיוחד את פאניוניוס היוונית, שקיוותה לקבל בשלב הבא את הקבוצה האיסלאנדית, כיוון שמפגש עם הצהובים משמעותו חיסרון של שני הכוכבים האיראנים שלה, מסעוד שוג'עי ואחסאן האג'סאפי סוכנו של הראשון הצהיר מבעוד מועד: "אם מסעוד לא יכול לשחק נגד קבוצה ישראלית, לפאניוניוס כדאי להתפלל שרייקיאוויק תפתיע את מכבי".
אמירה זאת מצביעה על הקשר ההדוק בין פוליטיקה לספורט וההשפעה ההרסנית שלו. בעוד שבתקשורת היוונית אין התייחסות לאספקט הפולטי של ההתמודדות, בתקשורת האיראנית הנושא תפס מקום די מרכזי, כאשר נכתב שם כי "הקבוצה המייצגת את הכיבוש הציוני גברה 0:2 על יריבה איסלנדית, בדרך למשחק מול קבוצתם של שוג'עיו וחג'סאפי". בהמשך הוסיפו "פניוניוס תודיע כי השניים לא יגיעו לישראל". בדומה למקרה זה, שחקנים איראנים מצאו דרכים להימנע ממפגשים עם קבוצות ישראליות כאשר בחוזיהם נכללו סעיפים שמשחררים אותם במקרים כאלה.
סיפור דומה התרחש עם המצרים של באזל בזמנו, מוחמד סלאח ומוחמד אלנני, שרק אחרי לחצים כבדים הסכימו לשחק מול מכבי ת"א. התקשורת המצרית התמקדה במשחק הראשון בטקס לחיצת הידיים המסורתי, כיוון שסלאח "יצא גדול" כשנמנע ממנו וניגש לספסל להחליף נעליים. במשחק השני הסיפור כבר היה שונה, סלאח נאלץ ללחוץ את ידי השחקנים הישראלים כדי להימנע מסנקציות של אופ"א, ולאחר המשחק נכתב בתקשורת המצרית "מוחמד סלאח עשה היסטוריה כשהשתטח בפעם הראשונה על אדמת פלסטין הכבושה".
אם כן, מצער העניין שבשל שיקולים פוליטיים גרידא, שמלווים בלחץ עצום מבית, הדבר פוגע בספורט, בספורטיביות וברוח הלחימה שמאפיינת כל כך מעמדים כאלה. מצער עוד יותר שאופ"א, הגוף שהאחראי והמארגן של הטורנירים הגדולים באירופה, לא מוצא לנכון לאכוף התנהלות שכזאת, להטיל עונשים ולהביא לשינוי. הרי השחקנים האיראנים הם בסה"כ דוגמה לתכתיבים פוליטים שלא מאפשרים לספורטאים לקחת חלק בהתמודדות גם אם היו רוצים.
בשונה מאופ"א, פיפ"א מתייחסת למסרים פוליטיים בצורה שונה ונצמדת לחוקים נוקשים וברורים. ב-11 בנובמבר, במוקדמות מונדיאל 2016, ענדו שחקני נבחרת אנגליה וסקוטלנד סרטים שחורים לציון 'יום שביתת הנשק' כהבעת כבוד להרוגים שנפלו במלחמת העולם. הציון לווה בדקה דומיה, ושחקני הקבוצות שיחקו עם סמל מיוחד על הזרוע. בהתאם לתקנון וחוקי פיפ"א מדובר במחווה והזדהות פוליטית ואף נאמר לאחר האירוע "אנחנו לא שופטים או מפקפקים במנהגים שונים, אבל החוקים חייבים להיאכף ויש איסור ברור על שימוש בסמלים פוליטיים". על כן ההתאחדות האנגלית ספגה קנס של כ-35 אלף ליש"ט, וסקוטלנד 15 אלף.
גם במשחקים האולימפיים המדיניות זהה. באולימפיאדת אתונה ב־2004 הג'ודוקא האיראני, אראש מיראסמלי, הנחשב לסיכוי הגדול ביותר של איראן לזכות במדליה, הוגרל נגד אהוד וקס. כדי לא להימנע ממפגש עם הישראלי הוא פסל עצמו בטענה שהוא סובל מעודף משקל. לאחר המשחקים מיראסמלי צוטט על ידי סוכנות הידיעות הרשמית באיראן ואמר כי הוא "סירב להתחרות מתוך אהדה לעם הפלסטיני". כך נולד באיראן גיבור חדש שזכה להרבה כבוד והערכה מצד המשטר.
באולימפיאדת בייג'ינג, סאמד ניקה בהרמי ושחקנים איראנים אחרים לחצו יד לדייויד בלאט, אז מאמן נבחרת רוסיה. סאמד אמר במסיבת עיתונאים לאחר המשחק כי "אנחנו כאן כדי לשחק ולא שום דבר אחר". השחקנים זומנו על ידי ארגון האיראני לחינוך גופני כדי לספק הסברים, וסאמד נופה מהנבחרת. במשחקים הפראלימפיים ב־2008, יפן, שהייתה אמורה להתמודד נגד נבחרת איראן על המקומות 7־8 סיימה במקום השביעי, עקב הרחקתם של האיראנים מהמשחקים, לאחר שסירבו להופיע נגד נבחרת ארה"ב. ב־2011, באליפות העולם בהיאבקות שהתקיימה באיסטנבול, באשיר באבאג'נזאדה הפסיד בכוונה ליריב רוסי מתוך ידיעה שזה ימנע ממנו להיפגש עם יריב ישראלי בחצי הגמר.
אירוע נוסף נרשם ב־2016, כאשר הג'ודאית הסעודית, ג'וד פאחמי, הואשמה כי לא הופיעה לקרב הראשון שלה על מנת להימנע מאפשרות שאם תנצח בקרב היא תתחרה נגד גילי כהן. מנגד, טענו פאחמי והוועד האולימפי הסעודי כי פרישתה נבעה מפציעה שספגה במהלך האימונים ומהמלצת הצוות הרפואי שלא להשתתף בתחרות על מנת לא להחמיר את הפציעה. נותר מצב שבו "פציעה" החליפה את "ההגנה על זכויותיו של העם הפלסטיני" כתירוץ לא להתחרות באתלטים הישראלים, משום שוועדת האולימפיאדה הבינלאומית תעניש כל מדינה או אתלט שיסרב להתחרות באדם או בצוות ממדינה מסוימת – פוליטית, דתית, אתנית או גזעית.
באותה אולימפיאדה נרשם אירוע נוסף, כשאורי ששון התחרה מול א-שהבי המצרי. עם סיום הקרב, לאחר שנוצח על ידי ששון, א-שהבי סירב ללחוץ את ידו, צעד שנתקל בקריאות בוז מצד הצופים ובביקורות רחבת היקף מצד כלי התקשורת בעולם. המצרי ננזף ע"י הוועד בשל התנהגותו וספג עונש של הרחקה מהמשחקים האולימפיים בריו. בשל כך הוא לא לקח חלק בטקס הנעילה של המשחקים ונשללה ממנו הזכות להיכנס לכפר האולימפי. יש לציין שאירועים מסוג זה לא נוגעים רק להתמודדות מול ישראל והם מלווים את הספורט העולמי תקופה ארוכה. במשך שנים נוצרה מגמה לפיה מדינות מחליטות עבור שחקנים וספורטאים כיצד יתנהלו באירועי ספורט שונים.
המדינות דואגות שהדברים יסוקרו בצורה נרחבת בכלי התקשורת של המדינה, ככה שלבסוף ההחלטה כיצד להתנהל תהיה נתונה עבור אותו ספורטאי – ורצוי שהוא יבחר נכון, אחרת הוא יקבל סיקור שלילי במדינה, מה שיגרור ירידה בפופולריות בקרב האזרחים שעלול להוביל לפגיעה בביטחונו האישי. כמו כן, ההחלטה של אותו ספורטאי עשויה להשפיע במידה רבה על העתיד המקצועי שלו, שכן המדינה עלולה להדיח אותו מהנבחרת הלאומית (כפי שקרה לא מזמן למייקל רול, שסולק מנבחרת תוניסה לאחר שחתם "במדינת המשטר הציוני") או אף גרוע מכך.
לפנייה לכתב/ת 
