שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    שרים קלאסי בתימנית
    מקהלת "מזמורי תימן" מראש העין היא, ככל הנראה, היחידה בעולם שמבצעת פיוטים יהודיים־תימניים מסורתיים בני אלפי שנים – בשילוב של עיבודים מערביים קלאסיים. "נשמח לקלוט אנשים ללהקה", אומר המייסד, ברק עודד, "כל מה שצריך זה רצון וחוש מוזיקלי בסיסי". פגשנו אותם במסגרת פרויקט פסיפס ישראלי

    בשיתוף מפעל הפיס

     

    בימוי: אסף קוזין צילום: יוגב אטיאס, עריכה: תמר אברהם ודין קבלי

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    יש מעט מאוד אנשים או גופים שיכולים להגיד שהם עושים דבר שאף אחד אחר לא עושה. מקהלת "מזמורי תימן", המקהלה העירונית הייצוגית של ראש־העין, היא היחידה בישראל, אולי גם בעולם, שמשמרת ומבצעת שירים ופיוטים יהודיים־תימניים מסורתיים בני אלפי שנים.

     

    את המקהלה הקים המנצח, המלחין, המעבד והמנהל המוזיקלי ברק עודד. עודד הגיע אל הלהקה מעולם המוזיקה הקלאסית. הוא גדל ברמלה להורים ילידי הארץ שלא שמעו מוזיקה תימנית בבית. אביו שמע מוזיקה קלאסית, דבר שהשפיע עמוקות על בנו.

     

    כשהחליט שמוזיקה היא הייעוד שלו בחיים, נרשם עודד ללימודים במדרשה למוזיקה על שם לוינסקי. הוא היה חבר בשמיניית ווקאל ויש לו תואר מורה בכיר למוזיקה ומנצח מקהלות, כולל קלאסיות.

     

     (צילום: יריב כץ)
    (צילום: יריב כץ)

    בשנות ה־80 הוא עבר להתגורר בראש־העין. כיום מדובר בעיר שמושכת אליה אוכלוסיות מגוונות והרבה צעירים, אולם אז היא הייתה מעוז של יהודי תימן. שם נחשף עודד לקסם של המוזיקה התימנית, גילוי שהיה בעל השפעה רבה עליו. בזמר התימני, להבדיל מזה המערבי – כך הוא מסביר – הזמר ששר הוא יחיד, בעוד שבשירה המערבית הקלאסית שרים בארבעה קולות. עודד החליט לשלב בין שני העולמות ולייצר מוזיקה הרמונית, שירה תימנית בעיבוד מערבי ייחודי.

     

    "המקהלה הוקמה ב־1990, אחרי שהגעתי לעיר והבנתי שאין בכלל מקהלה בעיר", מספר עודד. "ניסיתי לברר מסביב איך זה ייתכן, גיליתי שזה המצב, וניסיתי לגייס תקציב להקמה של אחת. אמרו לי שלא תהיה כאן מקהלה, שאין סיכוי, שזה לא מעניין אף אחד. המשכתי לבדוק. חיפשתי תקציב להפעלת הלהקה ובית לעבוד בו ולגבש במקביל מקהלה. חשבתי שהמתנ"ס, העירייה או הקונסרבטוריון המקומי ישתפו פעולה, אבל אחרי חצי שנה הבנתי שמכאן לא תבוא הישועה.

     

    "חברה הציעה לי שנגבש כמה נשים וגברים לעניין ונצא לדרך בכל זאת, וכך היה. התחלנו לגבש אנשים שרצו להשתתף. ערכתי אודישנים, 

    אבל בחנתי אותם בחינה סלחנית למדי. לא היה אכפת לי שישירו נכון, רציתי שירה סבירה ומוטיבציה. מניסיוני כמנהל מקהלה ידעתי שהעבודה הקשה והמקצועית תגיע אחר כך, שאצטרך לגבש מכלול קולות אחיד והרמוני. פחות דקדקתי בשירה יפה יותר או פחות אבל היה לי חשוב שישירו מדויק ככל האפשר".

     

    אחרי כמה חודשים נכנסו החברים לאולפן והקליטו פיילוט. "עם הפיילוט הגעתי שוב למתנ"ס וביקשתי להופיע על הבמה בערב יום העצמאות", מספר עודד. "הכניסו אותנו ללו"ז המופעים אבל ממש בתחילת הערב. למזלנו, ראש העיר דאז, יגאל יוסף, כבר היה במקום. הוא התלהב ולא האמין שזו התוצאה של מקהלה צעירה כל כך. ניצלתי את אותה התלהבות וביקשתי את העזרה של העירייה. הוא הסכים מיד. זה היה באמת מרשים מאוד".

    האתגר המקצועי, כמובן, היה לא קל. "השלב הראשון והקשה היה ללמד את כולם את הדבר שהכי קשה עבור המוזיקה המזרחית: לשיר יחד. צריך להבין: במוזיקה המזרחית שרים בדרך כלל בקול אחד, ולכן, שירה בשניים או שלושה קולות היא קשה יותר וחדשנית. אנחנו שרים א־קפלה, והחידוש שלנו הוא הרמוניית הקולות", הוא מספר.

     

    כחלק מהתהליך, הוא משחזר, "שרנו רפרטואר רחב – משירי ארץ ישראל ועד קורלים של באך וורדי. מזה למדה המקהלה לשיר בכמה קולות. אחר כך הכנסתי לרפרטואר שירה תימנית. זה כבר היה חידוש כי שרים אותה בארבעה קולות: סופרן ואלט לנשים, טנור ובס לגברים. מוזיקה של מאות ואלפי שנים, ששרו אותה בקול אחד ועברה מפה לאוזן, ללא תיעוד מסודר וללא הרמוניות – ואנחנו גיוונו אותה. זה החידוש העולמי שלנו. בארץ יש כאלף מקהלות. רובן שרות שירה ישראלית. לנו היה ייחוד – השירה בתימנית. ולכן, שנתיים־שלוש אחרי שהתחלנו בחרתי את השם 'מזמורי תימן', כדי שיהיה ברור בדיוק מה אנחנו שרים".

     (צילום: יריב כץ)
    (צילום: יריב כץ)
     

    את הדחיפה הגדולה הם קיבלו לפני חמש שנים. בראש העין הוקם מרכז של מפעל הפיס, ובו התמקם הקונסרבטוריון העירוני, שנקרא "בית הפיס למוזיקה–סימפוניה". בין יתר השימושים בו, המרכז הפך מוקד לפעילות והעשרה בתחומי המוזיקה בקהילה – ו"מזמורי תימן" היא חלק מאותה פעילות.

     

    "קיבלנו חדר שלנו, ושם אנחנו מתאמנים כל שבוע. בית הפיס הפך לבית של המקהלה", אומר עודד. "המקהלה שלנו אומנם של חובבים, אבל חובבים עם הרבה ניסיון והכשרה מקצועית ברמה גבוהה. אנחנו נפגשים פעם בשבוע לחזרות ומופיעים כשש עד שמונה הופעות בשנה. המגוון ששרה הלהקה עצום, אבל המומחיות שלנו היא שירה תימנית. המנגינה היא עממית, בדרך כלל לא ידוע מי הכותב, אבל העיבודים כולם שלי".

     

    לאן יכולה עוד להתפתח הלהקה?

    "הפוטנציאל ענק. יש מגוון עצום של שירה שלא נגענו בה. אנחנו עובדים עוד על ההתפתחות המוזיקלית והקולית שלנו ועל עוד שירים. לפני כשנתיים הוצאנו אלבום שני ואנחנו מנסים לקדם אותו אבל שוק קניית הדיסקים בעייתי. אין לנו מישהו מקצועי שיש לו אינטרס לקדם אותנו, אבל אני מאמין שיש לנו פוטנציאל להיכנס לתודעה הציבורית מפני שאין כמונו בעולם".

     

    הלהקה, מתברר, מחפשת חיזוק. "אנחנו כבר מעל 20 שנה יחד. המקהלה שלנו מתבגרת. אנחנו שואפים לקלוט אנשים חדשים ובכל שנה מצרפים 2־3 חדשים. נשמח לקלוט אנשים שיספגו את המוזיקה וישתלבו בלהקה. כל מה שצריך זה רצון וחוש מוזיקלי בסיסי", אומר עודד, ומוסיף: "יש לי גם מקהלה של בנות 8־10 שאני מלמד היום שירה תימנית. אני עושה את המקסימום להחדיר את התרבות התימנית העשירה, שקיימת אלפי שנים, לכמה שיותר אנשים".

     

    איך מקבלים אתכם בעולם?

    "הופענו באיטליה ובאוסטריה בפסטיבל הנודד שירת הימים וזכינו במדליות זהב, כסף וארד. אני חושב שאנחנו המוזיקה העתיקה ביותר בפסטיבל. "ביוני 2018 יש לנו 2 הופעות מול קהילות יהודיות בארה"ב והופעה גדולה באו"ם, יחד עם עוד מקהלות יהודיות".


    הכתבה פורסמה ב"ידיעות אחרונות"

     

    בשיתוף מפעל הפיס

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "שרים קלאסי בתימנית"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    רוח טובה
    יד שרה
    כיתבו לנו
    מומלצים