שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    "היום קשה להגיע לאנשים שכבר עיצבו את דעתם על ישראל"
    גם השבוע אנחנו מדברים עם יהודים אמריקאים, שעוזרים לנו להבין איך רואים את ישראל באמריקה של 2017. השבוע פגשנו את עטרה נויער, שמתארת את הדרך שלה 'להסביר' את ישראל
    בכל שבוע אנחנו מארחים יהודי אמריקאי מקהילות שונות ומשתנות בארה"ב שיספר לנו על היחס שלו לישראל, ויסייע לנו להבין מה באמת חושבים עלינו.

    השבוע-  עטרה ניוער, רווקה ממנהטן, דיירקטורית במרכז WJE

     

     

    איזה מין יהודיה את?

    "אני מה שמכונה אובסורבנט ג'ו, זה לא ממש אורתודוכסי, זה אומר שאני שומרת מצוות שקשורות בחיים כמו שבת וכשרות. אנחנו לא יודעים איזו מצווה חשובה יותר מאחרת, אבל זה עושה הבדל בין החיים שלי לחיים של אחרים.זה מחייב. המצוות משמעותיות מאוד בחיים שלי. אלו מצוות שאנשים יכולים לעשות ורבים לא יודעים שאת עושה אותן בכלל".

     

    האם את פעילה בקהילה היהודית?

    "אני מאמינה שחלק גדול מיהדות זו תחושה שאתה חלק מהקהילה. אני חושבת שזה משהו שעשיתי מאז שאני צעירה, לקבל אנשים חדשים לקהילה. אני לא חושבת שאתה יכול להיות יהודי מלא בלי להיות חלק מקהילה. כל כך הרבה מצוות קשורות בלהיות עם אנשים אחרים. אנחנו מחזקים ונותנים משמעות ביחד. זה לא תמיד וזה לא פשוט, אבל יש בזה הרבה יופי, כמו נישואים. אם אתה לא רוצה איסורים וחברותא ולהיות חלק ממשהו אז אל תכנס לזה. עושים משהו יותר יפה ביחד".

     

    ביקרת בישראל?

    "אני משתדלת להגיע לפחות אחת לשלוש שנים. ביקרתי לראשונה בגיל 15. אני זוכרת שירדנו מהמטוס וממש נישקתי את האדמה, כי חשבתי שהיא קדושה. כשהלכתי ברחוב, כולם הלכו בכיפות וזה היה מדהים. תחושה הכי מחוברת כאילו זה המקום שלי, כאילו אנחנו מכאן".

     

     

    "הרגשנו חובה לתמוך בישראל". נויער
    "הרגשנו חובה לתמוך בישראל". נויער

     

    בילדותך, מה שמעת וחשבת על ישראל?

    "גדלתי במונטריאול בקהילה גדולה. כל שבת הייתה חגיגה, הייתי בבית כנסת בכל שבוע וזה היה עניין חברתי

    מאוד. הייתי בבית ספר יהודי, למדנו עברית ובית הספר היה ללא ספק ציוני, היינו גם בבני עקיבא. במונטריאול יש קהילה גדולה של יהודים שהגיעו מהשואה, המודעות למשמעות של ארץ ליהודים הייתה גדולה והיינו מאוד מחוברים לישראל. פעם בשבוע בשבת, בבית כנסת, למדנו במסגרת בני עקיבא על ישראל. עמדנו בח', למדנו 'התקווה', והיינו מעודכנים דרך קבע על מה שקורה שם. הרגשנו שיש לנו את החובה לתמוך בישראל. בכל הפגנה, בכל מקרה. אני זוכרת שרבים בקהילה צמו למען תמיכה בישראל במלחמת המפרץ. למדנו שלהיות יהודי זה להיות בעד ישראל. אין דבר כזה להפריד בין ישראל לבין היהדות"

     

    לאורך השנים, מה היו הדברים הקשים ביותר ששמעת על ישראל?

    "אני חושבת שהייתי בבועה כשגדלתי, כולם מסביבי היו מאוד בעד ישראל. לא שמענו שום דבר שלילי. פעם ראשונה ששמעתי משהו שלילי על ישראל, זה היה בקולג', דיברו על הפלסטינים, דיברו על מה שישראל עושה, ואני זוכרת שחשבתי שאלו היו דברים בלי בסיס, הם נאמרו בלי שהמפגינים היו מודעים לפרטים. אני זוכרת שהרגשתי משהו מאוד עוין, הייתה תחושה של שני צדדים מנוגדים וזה היה מפחיד. הייתי פעילה ב'הלל' ואני זוכרת שניסינו להעביר לסטודנטים את העובדות והיו גם רבים שהקשיבו, אבל אני חושבת שהיום זה מאוד קשה להגיע לאנשים שכבר עיצבו את הדעה שלהם על ישראל".

     

    מה לדעתך מוביל לריחוק של רבים בקהילה היהודית מישראל?

    "אני חושבת שזה מתחיל מהמשמעות והנוכחות של יהדות בחיים שלהם. יש הבדל בין יהודים פעילים ולא פעילים. יהודים שלא מחוברים לדת, יודעים מעט מאוד ואין להם תחושה של חיבור".

     

    מה לדעתך ישראל תוכל לעשות כדי להוביל לקירוב ותמיכה של יהודי אמריקה?

    "בעיקר אני חושבת שישראל לא טובה במארקטינג. מי שאין לו דימוי יהודי חזק, לא מכיר עובדות ומאמין בקלות למה שחבריו בקמפוס מספרים לו. אבל הם טועים, אז אם ישראל תדאג לייצוג הולם במקומות הנכונים, זה יכול לעזור. אני למשל מנסה לדבר עם מי שאני יכולה. כשאני צועדת על ברודווי ומישהו עוצר אותי ומבקש שאקשיב לו על איכות הסביבה או עזרה לחיות או כל דבר אחר, אני מסכימה בתמורה לזה שהוא יקשיב לי בנוגע לקונפלקט בישראל. אני חושבת שזה חשוב לעשות שיחות אישיות וחביבות”.

     

     

     

     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה ""היום קשה להגיע לאנשים שכבר עיצבו את דעתם על ישראל""
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים