שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    הילדים שלקחו את החוגים צעד אחד קדימה
    הם משקיעים בתחביב כל רגע פנוי שיש להם, חולמים להצליח בגדול ומקבלים גיבוי ועזרה מההורים. אבל מה עושים כשכל הכיתה במסיבה וצריך ללכת לישון מוקדם כדי לקום לאימון בבוקר ואיך מתמודדים עם רגעי משבר לא פשוטים?

    כשעילי (14.5) התחיל לשחק כדורגל אביו היה מגיע לכל אימון או משחק, מצלם כל משחק שלו, יושב איתו לאחר המשחק במטרה שילמד איפה טעה ומה אפשר לשפר. כיום ההורים מסיעים אותו ארבע פעמים בשבוע לאימונים ובכל שבת יש גם משחק.

     

    "אפשר לומר כי כמשפחה החיים שלנו בהחלט סובבים סביב הכדורגל והמשחקים של עילי", אומרת אמו, דיתי יאיר גנור. "זה אומר שאי אפשר לצאת לחופשות או לטיולים בזמן הליגה, אחרת הוא לא יוכל לשחק. צריך לתכנן אירועים משפחתיים לפי זמני המשחקים של עילי , וכל זה כשיש בבית ארבעה ילדים נוספים".

     

    עילי והוריו (צילום: אלבום משפחתי)
    עילי והוריו(צילום: אלבום משפחתי)

    יש ילדים שהולכים לחוגים פשוט כי ההורים שלהם רשמו אותם אליהם, יש כאלו שהולכים לחוגים רק מכיוון שהחברים שלהם נמצאים שם ויש ילדים שהולכים לחוגים ומהר מאוד אפשר לראות שהחוג הזה הופך לכל עולמם. הם חיים ונושמים אותו, מתעניינים באותו תחום מעל ומעבר ויש להם מוטיבציה להמשיך ולהתמיד גם כשהם נתקלים בקשיים ומכשולים. האם זו מוטיבציה פנימית שלהם או שמדובר בהורים תומכים ומעודדים? ניסינו לברר.

     

     ( )

    "עילי התחיל לשחק בגיל ארבע וכיום הוא שוער ב'הפועל רעננה'. מהר מאוד הבנו שמדובר בהתמכרות של ממש, כזאת שהיא מעבר לחוג ילדים רגיל", אומרת יאיר. "עילי לקח את תפקיד השוער מאוד ברצינות. אפשר לומר שהוא חי, אוכל ונושם כדורגל בכל תחומי החיים - גם כשחקן וגם כאוהד מושבע של הפועל תל אביב. בשעות הפנאי הוא צופה רק בערוצי הספורט, מכיר ושולט בכל מה שקורה בקבוצות ועם השחקנים ברחבי העולם".

     

    היה שלב שבו הוא רצה לפרוש?

    "לפני כשנה בערך היה לו משבר גדול. הוא חווה קשיים בקבוצת הכדורגל בה שיחק, וכתוצאה מכך הרגיש שהוא לא מצליח להביא את היכולות שלו לידי ביטוי. הוא היה מאוד מצוברח ומתוסכל. היו לנו הרבה שיחות בהן ניסינו לתת לו כלים להתמודדות.

     

    "אין ספק שהאינסטינקט הראשוני שלך כהורה הוא לקום ולהילחם עבור הילד שלך, והקושי הוא גדול. לדוגמה: אתה לא יכול להתערב בשיקולים של המאמן אם הבן שלך יעלה לשחק או לא, ומצד שני אתה צריך כל הזמן לעודד אותו ולחזק. לשמחתנו, בדיוק באותה תקופה, פנו אלינו מהפועל רעננה והציעו לעילי לעבור לשחק כשוער ראשון. הוא התקבל שם בזרועות פתוחות, והוא מאוד מאושר".

     

    האם לדעתך ההשקעה שלו בתחום היא תוצר של חינוך או של אופי?

    "לדעתי ההשקעה והמסירות של עילי לכדורגל היא שילוב בין האופי שלו והרצינות בה הוא לוקח כל דבר לבין הערכים והחינוך אותו קיבל בבית. אני חושבת שתחושת הסיפוק והאושר שהמשחק גורם לו היא כלי מפתח בהתמדה ובמסירות שלו לעניין, אחרת זה לא היה מחזיק מעמד".

     

     ( )

    גם עדי הראל מעידה כי שני ילדיה, שחר בת ה-14.5 ועמרי בן ה-11.5, אוהבים תחום מסוים מגיל קטן: "שחר רקדה כשהייתה קטנה, וכיום היא רוקדת באופן מקצועי ועמרי משחק כדורגל מגיל שש, ומגיל תשע באופן מקצועי. שחר מתאמנת לפחות שלוש פעמים בשבוע, שעתיים-שלוש שעות ביום. גם כשהיא לא מתאמנת היא עוסקת בריקוד. היא מתאמנת גם לבד ורואה סרטונים בתחום. עמרי משחק שלוש פעמים בשבוע, למשך שעה וחצי כל פעם, ויש לו משחק כל שבת".

     

    שחר ועמרי (צילום: אלבום משפחתי)
    שחר ועמרי(צילום: אלבום משפחתי)

    הראל מספרת ששחר החליטה בגיל עשר שהיא מפסיקה לרקוד. "היא אמרה שקשה לה עם האינטנסיביות, ושהיא רוצה לחזור הביתה, לנוח ולא לעשות כלום. הקשבנו לה ולא היה שום לחץ. כעבור שנתיים, הריקוד חזר לבעור בה, היא חזרה לתחום ומאז היא רוקדת באופן מקצועי. עמרי מעולם לא ביקש לפרוש אך יחד עם זאת ישנם רגעי משבר והם לא קלים".

     

    במה בא לידי ביטוי תפקידכם בתמונה?

    "אנחנו שם בשבילם ותפדנו הוא לחבק ולהקשיב. אנחנו עושים הסעות מדי יום והולכים למשחקים ולתחרויות. אנחנו בהחלט תומכים בהם ומעודדים אותם אבל בסופו של דבר זו בחירה שלהם. אנחנו מחזקים, מבקשים מהם לא להיות קשוחים עם עצמם. מזכירים להם שמה שחשוב זו הדרך, ומנסים ללמדם לשמור על פרופורציות. הם יודעים שלפני הכול יש חובות של בית הספר. אמנם הימים שלהם עמוסים אבל הם עומדים בזה בגבורה".

     

     ( )

    נמרוד רוזנר, בן ה-13, החל את דרכו כשחיין בגיל צעיר: "נמרוד נחשף לעולם השחייה כשהיה בסיום כיתה א', בזכות מאמנת חדת עין שהבחינה בו בקייטנת קיץ", מספרת אמו , ורוניקה לוי- רוזנר. "במסגרת הקייטנה קיבלו הילדים שיעורי שחייה, והיות ונמרוד למד לשחות שנה לפני כן ביקשתי מהמאמנת שתעבוד איתו על שיפור הסגנון. בדיוק אז בעלי ואני התלבטנו האם לרשום את נמרוד לחוג טריאתלון ושאלנו לדעתה, היא הבחינה בכישרון שלו והמליצה להתמקד בענף השחייה, וכך היה".

     

    נמרוד הצטרף לקבוצת השחיה "סרדינים", קבוצה לילדים בגילאי 9-13 העושים את צעדיהם הראשונים בעולם השחייה התחרותית, ומשם התקדם עם השנים. כיום הוא שוחה בקבוצת "דולפין" - נבחרת העתודה של האגודה, המיועדת לשחיינים בנבחרת המיועדת לשחיינים תחרותיים בגילאי 12-15, המתאמנים כשישה אימונים בשבוע, כל אימון בין שעתיים לשלוש, וגם אימוני כושר.

     

    במה ההתמקדות בתחום באה לידי ביטוי בחיי היום יום של נמרוד?

    "השחייה היא כל עולמו ואפשר לראות שההתמקדות בענף ספורט תחרותי בכלל ובענף השחייה בפרט מחדירה בילדים, וגם בנמרוד, ערכים כגון: אחריות אישית, אחריות קבוצתית, יכולת להתמודד עם מצבי לחץ שונים, התמדה ומשמעת עצמית. יש הרבה דוגמאות לכך בחיי היום-יום, למשל קפיצה למים בימי חורף קרים עם הזריחה, כאשר מרבית מחבריו לכיתה רק מתהפכים מתחת לפוך במיטה, היא סיטואציה מאתגרת.

     

    "נמרוד מבין את שבחיים אין קיצורי דרך. על מנת להגיע להישגים עליו לעבוד קשה. בנוסף לכך, אפשר לראות גם את היכולת שלו לקחת אחריות וללכת לישון בשעה מוקדמת היות והוא יודע שבבוקר יש אימון או תחרות. מערכת האימונים אינטנסיבית בשילוב מערכת לימודים אינטנסיבית, אינה מאפשרת בזבוז זמן יקר - וכך למד נמרוד, מגיל צעיר, לתכנן את הזמן ולנצלו בדרך הטובה ביותר".

     

    נמרוד בבריכה ( )
    נמרוד בבריכה

    האם היה שלב שבו הוא רצה לפרוש?

    "עד כה לא היו סממני פרישה. ישנן תקופות מאתגרות בהם הלו"ז צפוף מאוד, ויש ריבוי אירועים חברתיים כיתתיים שהוא נאלץ לוותר עליהם או העדר פעילויות פנאי כמו חבריו בני גילו, ואלו מקשים עליו. ברגעים אלו אנחנו רואים את תפקידנו ההורי כמי שתומך בו מוראלית, ואנחנו מנסים לשקף ולהזכיר לו את התרומה האדירה של השחייה בחייו.

     

    "מבין שנינו, גיא, בעלי שהינו בעצמו שחיין לשעבר, הוא הפרטנר, הכתף, הנהג, ההורה המלווה במחנות אימונים, מעודד מהיציע ואף חבר לצוות ההנהלה של הפועל בית ברל. גיא הוא שותף מלא והאחראי לקריירת השחייה של נמרוד.

     

    "מידת ההשקעה של נמרוד היא ללא ספק שילוב בין חינוך לאופי. זוהי משוואה שבה כל משתנה תלוי בשני: שחיין עם זוג הורים תומכים אך ללא מניע פנימי לא יוכל להגיע להישגים. אך גם ההפך הוא הנכון - שחיין עם רצון עז להצליח ללא גב חזק תומך מוראלית ולוגיסטית לא יוכל להגיע רחוק. לצערנו, אנחנו מכירים מקרוב שחיינים שאחד המשתנים היה חסר, דבר שהביא את השחיין המוכשר לפרישה בשיא, וחבל".

     

     ( )

    "כחלק מהרצון של הורים לטפח ולהעשיר את הילדים, רבים מעודדים ורושמים את הילדים לחוגים", אומרת ד"ר דליה אלוני, פסיכולוגית חינוכית לילדים ולנוער. "חוגים ברמה גבוהה דורשים השקעה מרובה של משאבים מצד הילד, הוריו ומשפחתו. לרוב, מדובר במספר שיעורים או אימונים בשבוע. בספורט בדרך כלל מדובר בארבעה אימונים בשבוע, ובנוסף משחק או השתתפות בתחרות או טורניר. כמו כן, יש להשקיע בתשלום גבוה יחסית עבור החוג, ביגוד וציוד מתאים, זמן של הורים המסיעים ומחזירים מהחוג וזמן משפחה".

     

    מה מניע את הילדים להשקיע בתחום עד כדי כך?

    "הרצון והמניע להשתתף בחוג מסוים צריכים להיות של הילד. ילד שלא מתחבר לתחום לא יתמיד בחוג. לעומת זאת, ילד שאוהב תחום מסוים ילך ברצון, יתמיד ויהיה גאה בהישגים שלו. ישנם ילדים תחרותיים והישגיים שעבורם ספורט מאוד חשוב והם נהנים גם מהפעילות הגופנית וגם מההשתתפות בתחרויות. ילדים שמצטיינים בספורט ומתמידים לומדים מהי לקיחת אחריות והתחייבות לתחום, למאמן ולחברים לקבוצה. הם לומדים מהו שיתוף פעולה ולדעת לנצח ולהפסיד. הם מקובלים, נתפסים כחזקים וזוכים בדרך כלל גם למעמד גבוה בקרב בני גילם. ההצלחה וההישגים מתגמלים מאוד ומעלים את הדימוי העצמי, תחושת המסוגלות העצמית, הביטחון והמוטיבציה להמשיך ולהשקיע בחוג".

     

    לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet

     

    מהו תפקידם של ההורים?

    "ככל שהילד מתמיד ומצליח, כך ישנה חשיבות רבה יותר למקומו ולתפקידו של ההורה כמי שמוכן להשקיע ולטפח, להסיע, לעודד ולתמוך. יחד עם זאת צריך לשים לב גם למינון החוג בחייו של הילד ולשמירה על פרופורציות.

     

    "יש ילדים שמושקעים רק בחוג או בתחום מסוים ואין להם זמן לעשות דברים אחרים, כמו לבלות עם חברים או משפחה. לחילופין, ישנם ילדים שעם התבגרותם מואסים בחוג ומבקשים לפרוש ואז עולה השאלה כיצד ההורים מקבלים את הבקשה הזאת. ישנם הורים שמראים לילד שהם מאוכזבים ממנו או אפילו מכריחים אותו להמשיך בחוג ולא מרשים לו לפרוש. במצב כזה, כאשר יש פער בין המוטיבציה של הילד לבין המוטיבציה של ההורה, נוצרים סדקים ומתערערים היחסים.

     

    "צריך לזכור כי במצב כזה לא תמיד חייבים לוותר לגמרי. לפעמים אפשר פשוט להציע לילד לעבור לתחום אחר. כך למשל, יתכן וילדה תשקיע רק בבלט קלאסי ועם השנים, ימאס לה ותרצה לעבור לבלט מודרני, ג'אז או היפ הופ, או שילד יעבור מכדורגל לטניס ובכך, הם ימשיכו לממש את הפוטנציאל והכישרון שלהם".

     

    מה צריך לבדוק לפני שבוחרים חוגים לילדים? צפו:

     

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "הילדים שלקחו את החוגים צעד אחד קדימה"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: אלבום משפחתי
    עילי. לקח את תפקיד השומר מאוד ברצינות
    צילום: אלבום משפחתי
    שלום דוקטור
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים