מסיבת שחרור למרים נאור מהעליון
חברי לשכת עורכי הדין נפרדו מנשיאת בית המשפט העליון הפורשת. יו“ר הלשכה אפי נוה נזכר איך הזהירו אותו מאשה קשה ודעתנית, שהתגלתה בסופו של דבר כחמה ורגישה החובבת שימוש במסרונים. שרת המשפטים איילת שקד שאחרי הפרישה נאור מתכוונת לחדש סוף סוף את רישיון הנהיגה שלה. והנשיאה היוצאת השאירה ”הנחיות“ לעורכי הדין: ”כשמבקשים לפגוע בשלטון החוק או בהפרדת הרשויות, עליכם להשמיע קולכם באופן צלול וברור“
בזה אחר זה מילאו את ”בנייני האומה“ בירושלים שופטים, בכירי משרד המשפטים, עורכי דין, השרה איילת שקד, היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט וקהל רב. כולם הגיעו כדי לספר בשבחה של נשיאת בית המשפט העליון היוצאת מרים נאור ולהיפרד ממנה.
את האירוע המרגש ארגן יו"ר לשכת עורכי הדין, עו"ד אפי נוה, שכבר רבות סופר על תפקידו כמתווך בין שקד ונאור ועל איך רקמו יחד את הדילים למינוי שופטים לבית המשפט העליון.
בדברי הברכה שלו סיפק נוה הצצה נרחבת יותר לאיך הדברים התנהלו מאחורי הקלעים: ”כשנבחרתי לראש הלשכה הזהירו אותי שנאור קשוחה, קשה ודעתנית“, נזכר. ”הזהירו אותי שלא אסתדר איתה. אבל גיליתי אישה חמה ורגישה. מהר מאד הבנתי שהדרך העיקרית לשוחח איתה היא באמצעות מסרונים. וכך היינו מתכתבים ומתווכחים עד השעות הקטנות של הלילה. לפעמים הייתה משאירה לי מסרון שהראה ששיגרה אותו בחמש בבוקר.
”בראשית הקשר שלה עם איילת (שקד) היא התפלאה על היבשושיות והעניניות של השרה בתשובותיה למסרונים. היא דיווחה לי ש‘איילת שולחת מסרון בן מילה אחת - בסדר, טוב, נראה‘. הרגעתי אותה ש'אם איילת משגרת תשובה בת כמה מילים סימן שהיא כבר משתפכת".
נוה נזכר איך השרה והנשיאה היו מתווכחות ביניהן על מינויים, קידומים וכמובן על האג'נדה המשפטית שאותה לא ראו עין בעין, אבל הדגיש שיחסי החברות ביניהן היו מצוינים ולכן הם הקהו את המחלוקות. ”ייסדנו נוהג“, גילה, ”מדי מספר חודשים היינו נפגשים עם בני הזוג ועם אילנה (סקר, חברת הוועדה לבחירת שופטים) לארוחות ערב בבתינו. בבוקר סוקרו המריבות והקרבות בתקשורת - ובערב אכלנו. אמא של אשתי תרמה את הסלטים, ואילנה את הקוסקוס. איילת נידבה פירות".
השרה שקד דיברה אף היא באירוע ולא ניסתה לייפות את המחלוקות שהיו לה עם נאור. להפך, לדבריה המחלוקות האלה איתגרו את החשיבה. ”נהגנו להיפגש מדי שבוע לישיבת עבודה בת שעתיים“, סיפרה, ”היו לנו הרבה מחלוקות אך הן נידונו תמיד מתוך הערכה ובדרך מכבדת. לאחר שסיכמנו את הנושאים נהגנו לדבר על דא והא. אני יכולה לגלות כאן את פעמי החופש של נאור: עם פרישתה היא התחברה סוף סוף גם לווטצאפ והיא גם מתכוונת לחדש את רישיון הנהיגה שלה“.
מחליפתה של נאור, נשיאת בית המשפט העליון הטרייה אסתר חיות, בירכה את עמיתתה ובחרה להתמקד בדבריה בסוגית השוויון המגדרי. ”המסלול המשפטי של נאור מעורר השראה ומהווה מקור העצמה לנשים במערכת המשפט ולא רק בה“, אמרה. את דבריה סיימה בציטוט מהספר "פו הדב“, ”שהוא אחד הייצורים האהובים על נאור“, כדבריה.
אחרי המברכים הגיע תורה של נאור, שגילה כי "לקח לאפי נוה חצי שנה לשכנע אותי לקיים את אירוע הפרידה הזה. בתקופת כהונתי כנשיאת בית המשפט העליון נרקמו ביני ובין אפי יחסי ידידות אמיצים. היו לנו – אין לכחד – ויכוחים שונים, ועל כולם התגברנו בסופו של דבר ברוח טובה ומהנה. אפי עמד בהזדמנויות שונות לימין מערכת המשפט ושיתוף הפעולה המסור שלו בתחומים רבים היה חשוב ביותר".
נאור ייחדה את דברי הפרידה שלה לתפקידו של עורך הדין, הפרטי והציבורי כאחד. ”על הפרקליטים בשירות המדינה מוטלות חובות מיוחדות הנגזרות מייחודו של הלקוח שהם מייצגים – המדינה – ומתפקידם כעובדי ציבור“, אמרה. ”חובתו של הפרקליט בשירות המדינה לפעול בהגינות, ביושר, בסבירות ובתום לב. בייצוג לקוח כה ייחודי גלומים גם יתרונות. למשל, כפי שלמדתי ממורי מישה חשין ז“ל - שאותו הכרתי כשהיה ראש מחלקה קטנה, מחלקת הבג"צים בפרקליטות – המדינה לעולם אינה מפסידה במשפט. וודאי תתהו הכיצד, שהרי בפסקי דין רבים השורה התחתונה היא שעמדת המדינה לא התקבלה? התשובה לכך היא שטובת הציבור היא טובת המדינה. כך לדוגמא, אין לומר שאם הוטל חיוב על המדינה בהליך אזרחי היא ’הפסידה‘ בהליך, שהרי טובתה של המדינה בקיום חיוביה. ובכך, כמובן, יוצא נתרם גם אמון הציבור במדינה ובפרקליטים המייצגים אותה.
”ישנה חובה נוספת, מעבר לחובת הנאמנות ללקוח ולחובת הנאמנות לבית המשפט, המוטלת על עורכי הדין כולם – והיא חשובה ומרכזית לא פחות ברוחו של המקצוע – חובת הנאמנות של עורך הדין לחוק ולמשפט. כך למשל, בעניין בחירת מועמדים לשיפוט. בחירתם של המועמדים הראויים ביותר, בעלי הסגולות המתאימות לשפיטה, היא מטרה המשותפת לציבור עורכי הדין, ללשכה המייצגת אותם, ולרשות השופטת. היא צריכה כמובן להיות משותפת לכל חברי הוועדה, אך כרגע ענייני בלשכת עורכי הדין.
”הרי אם נבחר לשפיטה מועמד שאינו מתאים להיות שופט, סובלים מכך בראש ובראשונה עורכי הדין המופיעים בפניו ובעלי הדין הבאים באולמו. אחד מחברי הוועדה לבחירת שופטים נוהג לצטט מפי ’כשאתה שואל את עצמך אם למנות מישהו כשופט, תשאל את עצמך האם הייתי רוצה להופיע בפניו‘. ממועמדים לא מתאימים סובלת גם מערכת המשפט כולה, אשר אמון הציבור בה נפגע.
”מתוך כוונה לקדם מטרה משותפת זו – המטרה של בחירת המועמדים הראויים והמתאימים לתפקידי שפיטה – החלטנו בתקופת כהונתי, ביוזמתו של אפי ולאחר שיג ושיח מקיף, לשלב עורכי דין מבכירי המקצוע כמנחים במסגרת קורס מועמדים לשפיטה, שהוא למעשה קורס הערכת מועמדים, וכך הוא נקרא היום. הניסיון, לדעתי, מצביע על כך שהמהלך תרם לביסוס מעמדו של הקורס כאבן הבוחן המרכזית, אף כי לא היחידה, בהליך הבחירה של שופטים. המבחן האמיתי להצלחתו של המהלך יהיה במחויבות של נציגי הלשכה בוועדה לבחירת שופטים לבחירה בהתאם להערכה המסכמת הנעשית בקורס.
”חובת הנאמנות של עורך הדין למשפט ולצו מצפונו אינה מוגבלת לנושא כזה או אחר, אלא היא מלווה אותו מידי יום ביומו. בעריכת הדין טמונה שליחות חברתית. על עורכי הדין להתקומם כנגד כל אי צדק ולפעול להגברת הנגישות למערכת המשפט. בכל אפיק מקצועי, יש בידי עורך הדין לפתוח את ליבו לעשוקים, לנחשלים ולנדכאים ולסייע גם למי שידו אינה משגת.
”עוד יש לזכור כי המשפט אינו מוגבל לדינים, להלכות משפטיות ולתיאוריה. הוא נוגע לחיי המעשה. חובת עורכי הדין להגן על טוהר המידות, לבצר את שלטון החוק, ולהיאבק למען זכויות האדם. אכן, השמירה על טוהר המידות ושלטון החוק, הבטחת עצמאותה של הרשות השופטת וההגנה על כבוד האדם וחירויות הפרט הן אמנם חובות המוטלות בראש ובראשונה על כל רשויות השלטון, ובפרט על הרשות השופטת, אולם הן מוטלות גם על שכמם של עורכי הדין.
”אני מאמינה בחשיבות המקצוע המשפטי וביכולתם של עורכי הדין לתרום לשיח הציבורי ולקדם את הפרקטיקה הנוהגת בחברה הישראלית. כאשר מתעוררת מגמה שלילית, המבקשת לפגוע בעקרונות אלה – בטוהר המידות או בשלטון החוק, בחירויות הפרט או בהפרדת הרשויות – על הלשכה וחבריה להשמיע את קולם באופן צלול וברור“.
לפנייה לכתב/ת 
