שתף קטע נבחר

אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    13 שנה למות ערפאת: מטפחים את הסמל, מחביאים את המורשת
    יום השנה למות המנהיג הפלסטיני עדיין מצוין בשטחי הרשות ואפילו בעזה, אבל זכרו נותר סמלי בלבד. אנשיו הודרו מההנהגה, אבו מאזן סולד מיורשיו והתמיכה הממוסדת בטרור הופסקה. זה מה שנשאר מ"בן-גוריון הפלסטיני"

     

    זכר ערפאת: בכיר פתח בעזה בראיון לאולפן ynet    (צילום: אלי סגל)

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    13 שנים מלאו אתמול (שבת) למותו של יאסר ערפאת, המנהיג הפלסטיני השנוי במחלוקת, שבני עמו החשיבו לאגדה עוד בחייו. ב-13 השנים הללו השתנתה ההנהגה הפלסטינית ללא היכר מן הפנים ומחוץ. אף שנדמה כי ערפאת נותר הסמל הבלתי-מעורער של הפתח, בתנועה פעלו רבות מאז מותו כדי להרחיק את עצמם מרוח המפקד שלו ומגישתו, שצידדה בהנאה מכל העולמות: מצד אחד החתירה לשלום ולהסכם עם ישראל ומצד שני חוסר היכולת לזנוח את דרך המאבק המזוין. "החלפנו את המדים והכאפייה בחליפה ואת נרתיק האקדח המפורסם שלו בעניבה", אמר לי פעם בכיר פלסטיני.

     

    אבל מן הסתם לא רק האופנה השתנתה מאז, אלא גם לא מעט מהאנשים שהיו סביבו. רק מעטים נותרו מאלה שאיישו את הכוורת שלו ואת התפקידים הבכירים ביותר במנגנוני הביטחון. הרוב הוצאו לגמלאות או שהבינו שהמציאות השתנתה וגלו למגורים בחו"ל, בעיקר בירדן.

     

    חיבה רבה מעולם לא שררה בין ערפאת לבין יו"ר הרשות הנוכחי אבו מאזן. במהלך האינתיפאדה השנייה היה אבו מאזן המנהיג היחיד שיצא נגד קיומה וטען שהיא פוגעת בפלסטינים ולא משרתת את מטרתם. התפטרותו מראשות הממשלה הפלסטינית ב-2003 נבעה בין היתר - ויש שיגידו "בעיקר" - מהתנהלותו של ערפאת מולו ומהמכשולים ששם לרגליו.

    יאסר ערפאת. לא הייתה סימפתיה הדדית עם אבו מאזן (צילום: EPA)
    יאסר ערפאת. לא הייתה סימפתיה הדדית עם אבו מאזן(צילום: EPA)

    עצרת המונית בעזה לציון 13 שנה למות ערפאת
    עצרת המונית בעזה לציון 13 שנה למות ערפאת

    בעקבות הפיוס הפנים-פלסטיני: כרזה בעצרת בעזה (צילום: AFP)
    בעקבות הפיוס הפנים-פלסטיני: כרזה בעצרת בעזה(צילום: AFP)
     

    אף על פי כן, אחרי מותו ידע אבו מאזן לחלוק לו כבוד והקים את אחוזת הקבר שלו בכניסה למוקטעה ואת המוזיאון שסוקר את תולדות חייו. אבו מאזן מבין שסמל אפשר וצריך לטפח, ודאי אם הסמל מת וכבר לא יכול להזיק לו.

     

    בין ערפאת לברגותי

    עם הדמויות הספורות שמוכרות לציבור הישראלי מבין אלה שעבדו סביב ערפאת ונותרו בהנהגה נמנים הדובר הנצחי נביל אבו רודינה - שנותר בתפקיד גם בתקופת כהונתו של אבו מאזן, ג'יבריל רג'וב - שחרף עליות ומורדות הצליח לשמור על מעמדו היחסי אצל אבו מאזן, וכן סאיב עריקאת - שהוא מוקד ידע כמעט בלעדי לסבבי המשא ומתן הן בתקופת ערפאת והן במהלך כהונתו של אבו מאזן. לטוב ולרע, לעריקאת אין כמעט מתחרים בבקיאות בנושא זה.

     

    הבכיר היחידי בפתח שעודנו "ערפאתי" קלאסי בהתנהלותו, ושכוחו עדיין במותניו, הוא מרואן ברגותי. מתאו בכלא הדרים הוא עדיין מנסה להציג את אותה רוח של רובה ביד אחת ועלה של זית ביד השנייה.

    מרואן ברגותי. הפופולריות שלו מדאיגה את אבו מאזן (צילום: AP)
    מרואן ברגותי. הפופולריות שלו מדאיגה את אבו מאזן(צילום: AP)

    הפופולריות של ברגותי והגישה שלו לסכסוך לא עוררו לאורך השנים שביב של אהדה מצידו של אבו מאזן. לפיכך יו"ר הרשות דאג "לשנמך" את מעמדו של ברגותי בהנהגת פתח במהלך כינוס הוועידה השביעית של הארגון בחורף האחרון, והוא עשה הכול כדי לדכא את הפגנות הסולידריות בגדה בזמן שביתת האסירים שהוביל ברגותי לפני כמה חודשים.

     

    בן-גוריון שלהם

    ברחוב הפלסטיני ערפאת הוא דמות מיתית נערצת. אין כמעט איש שלא ישבח אותו ואת פועלו. עבור האזרח הפלסטיני ערפאת הוא כמו דוד בן-גוריון עבור הישראלים, אף שמי שראוי יותר לתואר הזה הוא דווקא ראש הממשלה הפלסטיני הקודם, סלאם פיאד. הוא שבנה את מוסדות השלטון של הרשות הפלסטינית ביעילות המרבית.

     

    הפלסטינים יודעים להצניע ולהדחיק את סיפורי השחיתות שערפאת ואנשיו היו מעורבים בהם וכן את הליכתו על החבל הדק בין תהליך שלום ובין מימון ואישור פיגועים בעצימת עין.

    עם קלינטון ורבין בחתימת הסכמי אוסלו. על חבל דק בין שלום לטרור (צילום: רויטרס)
    עם קלינטון ורבין בחתימת הסכמי אוסלו. על חבל דק בין שלום לטרור(צילום: רויטרס)

    אז הפתח הוא לא אותו פתח, הרשות הפלסטינית היא לא אותה רשות פלסטינית, מנגנוני הביטחון אינם אותם מנגנוני הביטחון, אבל ערפאת הוא אותו ערפאת - סמל במותו כפי שהיה בחייו. יעידו על כך מאות האלפים שהתכנסו אתמול בכיכר ''הסראיא'' בעזה לטקס המרכזי לציון יום השנה למותו.

     

    בהנהגה ברמאללה מטפחים כאמור את הסמל המת, אבל דואגים להצניע ולטאטא מתחת לשטיח את נסיבות מותו, שעדיין לוטות בערפל (למשל הסברה כי הורעל בפולוניום), ומנסים להעלים כל סימן לרוח המפקד הייחודית לו.

     

    בכיר פתח בעזה: "יהיה פה כוח ביטחוני אחד"

    על רקע הטקס בעזה התראיין הבוקר באולפן ynet בכיר פתח ברצועה, הישאם עבד אל-ראזק, ואמר: "זאת לא הפעם הראשונה שיש בעזה טקס המוני ביום האזכרה של יאסר ערפאת. ב-2007 הייתה עצרת של כמעט מיליון איש".

     

    מה המשמעות של זה? אתם, פתח, יכולים פתאום להרים ראש ברצועה, להראות נוכחות ולהזכיר אולי נשכחות לאנשים שחיים תחת שלטון חמאס?

    "המונים ברצועה תמכו בפתח כל הזמן. זה לא היה אחרת אף פעם. זה ידוע שרוב האוכלוסייה ברצועת עזה תומכת פתח".

     

    אבו מאזן היה בעצרת?

    "הוא נאם בקלטת ששודרה והוא אמר שהוא יגיע לעזה ברגע שהצעדים שסוכמו במצרים יתממשו והממשלה הפלסטינית תוכל להיות הריבון היחיד ברצועת עזה".

    העצרת ליום השנה למות ערפאת בעזה. "תמיד היה רוב" (צילום: EPA)
    העצרת ליום השנה למות ערפאת בעזה. "תמיד היה רוב"(צילום: EPA)

    אבו מאזן עדיין לא נכנס לעזה. עדיין יש חשש? הביטחון שלו בסכנה? או שיש סיכוי שחמאס יגיד: שמים את הנשק על השולחן, משחקים רק משחק פוליטי מדיני?

    "אבו מאזן יודע שיש פה תהליך. התהליך הזה התחיל, והוא יימשך ב-20 בחודש במצרים וב-25 בחודש הבא, אז יידון עניין הביטחון בעזה. מי יהיה האחראי על הביטחון בעזה?

    רק אחד ויחיד - הממשלה הפלסטינית".

     

    מה הסיכוי שזה יקרה? יהיה כוח ביטחוני אחד של הרשות הפלסטינית ושל כל הארגונים האחרים?

    "זה בטוח. יהיה כוח ביטחוני אחד".

     

    ישראל לא מאמינה בתהליך הזה.

    "זה עניין פנימי פלסטיני. אם ישראל תאמין או לא - זה לא עניין שלנו. אנחנו מאמינים שבעזה יהיה כוח ביטחוני אחד תחת הממשלה הפלסטינית".

     

    בהכנת הידיעה השתתף אטילה שומפלבי
    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "13 שנה למות ערפאת: מטפחים את הסמל, מחביאים את המורשת"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים