שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    50 שנה לסיום גלות לוב
    ב-1967 עזבו אחרוני יהודי לוב את המדינה, והיא נותרה עד היום אחת המדינות הבודדות בעולם שאין בה אפילו יהודי אחד. מסורת של 2,500 שנה הסתיימה ואנשי הקהילה התפזרו בעולם, כאשר רובם עלו לישראל
    ב-1948, שנת הקמת המדינה, חיו בכל רחבי העולם הערבי-מוסלמי כ-900 אלף יהודים. כיום, רק 70 שנה מאוחר יותר, חיים במדינות הללו רק 4,500 יהודים.

     

    צור שיזף

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    בלוב, למשל, שבה נרשמה מסורת יהודית של 2,500 שנה, לא חי אפילו יהודי אחד כיום. מקהילה שמנתה 38 אלף איש, שהתגוררה בעיקר בערים טריפולי ובנגאזי ובמספר יישובים נוספים, לא נותר איש. באופן חריג גם כמעט לא נשארו במדינה עדויות או מבנים ששימשו את הקהילה במשך שנים כה רבות.

     

    דגם שממחיש את ברכת הכוהנים בבית הכנסת בלוב (צילום: עידו ארז )
    דגם שממחיש את ברכת הכוהנים בבית הכנסת בלוב(צילום: עידו ארז )

     

    לוב, שזוהתה בעשרות השנים האחרונות עם שלטונו של קדאפי, גיבשה מדיניות של מחיקת כל המורשת היהודית - היא הסבה את בתי הכנסת ומבני הקהילה היהודית לטובת תשתיות אחרות, חרשה בתי קברות יהודיים ומחקה נקודות ציון היסטוריות.

     

    הדמיה של חגיגות שמחת תורה בשכונה היהודית  (צילום: עידו ארז )
    הדמיה של חגיגות שמחת תורה בשכונה היהודית (צילום: עידו ארז )

     

    דווקא לקראת סוף ימיו ניסה קדאפי, מטעמים פוליטיים וכלכליים, להתחבר לארה"ב, ואז גם נוצר קשר כלשהו עם קהילות יהודיות בארה"ב. אבל המהפכה של האביב הערבי שמה קץ לניסיונות, מחיקת המורשת נמשכה - ולמעשה לא תוקן דבר.

     

    מי שמבקשים לשמר את המורשת הנעלמת הם אנשי הארגון העולמי של יהודים יוצאי לוב, והם הקימו באור יהודה מוזיאון מיוחד המוקדש לנושא ומארגנים פעילויות ומפגשים של אנשי הקהילה בנושאים שונים.

     

    השפעה איטלקית חזקה

    ברוב ארצות המגרב התגוררו יותר מ-100 אלף יהודים בכל מדינה, ולעומתן הקהילה היהודית בלוב הייתה קטנה יחסית. היא הייתה נתונה להשפעה איטלקית, ולכן אנשי הקהילה נחשפו לתרבות אירופית, למדו את השפה וקיבעו את מעמדם כמעין מתווכים בין האיטלקים לבין האוכלוסייה המקומית. בבתי הספר שפתחה רשת אליאנס למדו בעיקר יהודים ונוצרים, וגם זה הפריד בין הקהילה היהודית ובין תושבי לוב המוסלמים.

     

    דגל ישראל שנתפר בלוב ב-1948 (צילום: עידו ארז )
    דגל ישראל שנתפר בלוב ב-1948(צילום: עידו ארז )

     

    אבל ההשפעה האיטלקית החיובית באה לסיומה ב-1938, כאשר איטליה החלה ליישם מדיניות אנטישמית-נאצית תחת פיקודו של מוסוליני. מאז החלו שנים קשות מאוד עבור הקהילה. למחנה הריכוז ג'אדו, שהוקם כ-235 ק"מ דרומית לטריפולי, נשלחו רובם המוחלט של היהודים שגרו במחוז קירינאיקה, לרבות קהילת בנגאזי. מ-2,600 יהודים שנשלחו למחנה מתו בו קרוב ל-600. אחרים נשלחו למחנות באירופה, המוכר בהם ברגן בלזן. שם צולמה גם תמונה מפורסמת עם שחרור המחנה, שבה כתבו ניצולים על קרון הרכבת כי הם נוסעים הביתה לטריפולי.

     

    אירועים קשים נוספים היו הפרעות של נובמבר 1945, יוני 1948 ואלה של 1967, שסימלו סופית את עזיבתם של יהודי לוב. בפרעות הללו, שהיו קשות ואכזריות, נפצעו ונהרגו מאות יהודים. הן היו זרז להבנה שאין עתיד לקהילה במדינה זו. נשיא הקהילה היהודית באותה עת, לילו ארביב, העיד אחרי העזיבה: "נאלצנו לעזוב את לוב כשרק 20 ליש"ט בכיסינו וחבילה אחת לאדם, נוטשים מאחורינו את כל רכושנו, את הבתים, את הרהיטים, את העסקים המסחריים שלנו – ו-2,300 שנות היסטוריה".

     

    הדמיה של עבודת נפח יהודי בטריפולי (צילום: עידו ארז )
    הדמיה של עבודת נפח יהודי בטריפולי(צילום: עידו ארז )

     

    "בלוב לא נותר דבר"

    מרבית יהודי לוב היגרו במהלך השנים לישראל. הרעיון הציוני היה נוכח ופעיל כבר בשנים המוקדמות של המאה הקודמת, וחלק מאנשי הקהילה למדו עברית. אשתו של אליעזר בן יהודה, חמדה, אף ביקרה בטריפולי ב-1937 וסייעה לאנשי הקהילה בנושא. אנשי לוב תרמו לבניין הארץ והקימו כמה מושבים, בהם אחיסמך, עלמה וזיתן.

     

    אלה שלא הגיעו לישראל היגרו ברובם ב-1967 לרומא, בירת איטליה. מעריכים שאלה היו כמעט אחרוני הקהילה, 6,500 איש במספר. הגעתם הייתה לא קלה, ולקח לא מעט זמן להסתגל ולמצוא פרנסה חדשה. הם קיבלו סיוע מהקהילה היהודית המקומית ונטעמו במקום. על פי הערכות, כ-3,000 יהודים שבאו מלוב נשארו ברומא, והשאר עזבו לישראל או למקומות אחרים.

     

    תלמידות בית ספר יהודי בטריפולי (צילום: עידו ארז )
    תלמידות בית ספר יהודי בטריפולי(צילום: עידו ארז )

     

    לדברי אבי פדהצור, אוצר המוזיאון למורשת לוב, יש כיום קהילות של יוצאי לוב ברומא, טורונטו, ניו יורק, לוס אנג'לס ואפילו בסינגפור ובהונג קונג, שם חיים יהודים יוצאי לוב שהחזיקו בדרכון בריטי. שמעון דורון, היו"ר של ארגון יוצאי לוב, אומר שכיום לא נותר בלוב כמעט דבר הקשור לקהילה היהודית. "אנחנו יודעים שיש קיר אחד שעדיין עומד שהיה שייך לבית הכנסת של טריפולי. חוץ מזה, מבנה בית הכנסת הרוס וסגור. אנחנו בקשר, בעיקר דרך מיילים, עם תושבים מקומיים ומנסים להביא ארצה חפצים או פריטים שנשארו, אבל זה מאוד קשה. עיקר העדויות והחפצים שאנחנו מציגים במוזיאון הם תרומות של יוצאי העדה שהביאו את הפריטים הללו ארצה".

     

    ספרי תורה שהובאו לארץ על ידי יוצאי הקהילה (צילום: עידו ארז )
    ספרי תורה שהובאו לארץ על ידי יוצאי הקהילה(צילום: עידו ארז )

     

    מה אתה חושב על לוב של היום?

    "זאת מדינה מרוסקת. אני יודע שיש תושבים מקומיים שאומרים, 'מהיום שהיהודים עזבו את לוב – קיבלנו את העונש שלנו'. אין ספק שתקופת קדאפי ומה שבא בעקבות האביב הערבי לא עשו טוב למדינה, והיא נמצאת במצב של כאוס ועתיד עגום".

     

    אתם מציינים 50 שנה לעזיבה הסופית של לוב. מהן התחושות שיש לך לגבי הנושא הזה?

    "מעז יצא מתוק, ורבים מבני הקהילה הצליחו להשתקם ולקום מחדש על הרגליים, הן בישראל והן באיטליה, אך אנחנו לא רשאים למחול לשלטון הלובי על רמיסת הכבוד והמעמד של אנשי הקהילה שגורשו. העמדה של הארגון של יוצאי לוב היא התנגדות לכל פיוס עם השלטון הלובי, לפני שיובהר ויוסדר כל נושא השבת רכושם של יהודי לוב, לפני שהשלטון יבקש סליחה על מעשיו ולפני שתובטח הגנה על הנכסים היהודיים הבודדים שנותרו. לאחר שיבשילו התנאים, נוכל לקיים מפגשי פיוס. עד אז, לא נשכח ולא נסלח".

     

     

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "50 שנה לסיום גלות לוב"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים