מקרה אילן שילוח: כשמס הכנסה לא עומד בהסכם
היו"ר לשעבר של "מקאן תל אביב" חויב לפני כעשור לשלם 16 מילון שקל אחרי עזיבתו. אלא שמאז דרש פקיד השומה סכום כפול. האם ביהמ"ש טעה?
אילוסטרציה (צילום: shutterstock)
אדם חותם עם פקיד שומה על הסכם העוסק בשיעור המס שישלם בגין הכנסה שקיבל תמורת התחייבותו שלא להתחרות בעסק שממנו פרש. באילו מקרים יוכל פקיד השומה לבקש לפתוח את ההסכם לאחר כמה שנים ולשנות את תנאיו? שאלה זאת נדונה לאחרונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב בעניינו של יו"ר קבוצת הפרסום "מקאן תל אביב", אילן שילוח.
בסוף העשור הקודם, עם פרישתו מהחברה, הגיעו הצדדים להסכם שבמסגרתו התחייב שילוח לא להתחרות בחברה (תניית אי-תחרות), ובתמורה לכך תשלם לו החברה עשרות מיליוני שקלים. שילוח הגיע להסכמה עם פקיד השומה לגבי מהות ההכנסה (התקבול בגין תניית אי-תחרות) ושיעורי המס החלים עליה, שילם מס של 16 מיליון שקל ופעל בהתאם להסכם הפרישה ולהסכם עם פקיד השומה.
דיני מסים
סכסוך המס של ישראלי שזכה במיליונים בפוקר
עו"ד איתי הכהן
רפי אמית ישלם מס על רווחים של 1.4 מיליון ש' ב-2007 מטורנירים בחו"ל. ביהמ"ש עסק בשאלת התושבות בישראל, ורמז למעשה: פוקר הוא לא משחק מזל
העמדה המקובלת היא כי הסכמים יש לכבד, במיוחד כשמדובר בהסכם עם רשות שלטונית, ורק במקרים נדירים וחריגים יש לאפשר את פתיחת השומה על ידי פקיד השומה. על הדעה הרווחת בפסיקה ניתן ללמוד מדבריו של נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אהרן ברק, שציין בפרשת אדרס (ד"נ 20/82) כי "דיני החוזים לא באו אך להגביר היעילות הכלכלית. הם באו לאפשר חיי חברה תקינים. חוזה יש לקיים – ולא רק לשלם פיצוי בגין הפרתו – כי בכך מעודדים בני אדם לקיים הבטחותיהם. קיום הבטחות עומד ביסוד חיינו, כחברה וכעם".
מנגד, פקודת מס הכנסה מסמיכה את פקיד השומה לבקר את איכות ותוכן הסכמים שנחתמו עם נישומים ולפתוח את השומה מחדש. בבסיס הסמכה זו עומד הרצון שאדם ישלם מס אמת ולמנוע תשלום מס מופחת אשר פוגע בכלל הציבור ולא רק בפקיד השומה. מאחורי הסמכה זו עומד גם הצורך לנהל מנגנון פיקוח ובקרה של מנהל רשות המיסים לשם הבטחת תקינות מנהלית.
חרף הסמכות הרחבה שהדין מקנה לפקיד השומה, הפסיקה הרווחת מפרשת בצמצום את סמכותו של פקיד השומה לפתוח שומות. עמד על כך שופט העליון (בדימוס) סלים ג'ובראן בפסק דין שניתן לפני כתשע שנים (ע"א 976/06): "סבור אני כי את סמכות הנציב לפתוח שומה על פי סעיף 147 יש לפרש בצמצום ולהתירה רק בנסיבות מיוחדות וחריגות. מרגע ששומה הפכה לסופית, לנישום קיים אינטרס להסתמך על השומה, ופתיחת שומה זאת על ידי הנציב תיעשה רק כאשר השיקולים והאינטרסים הציבוריים יצדיקו פגיעה בהסתמכות זו".
בהמשך אותו פסק דין צוין כי "סעיף 147 לא נועד לפתוח שומה כאשר הפתיחה נובעת אך ורק ממחדלו של פקיד השומה מטיפול בשומת הנישום, וכאשר לא התקיימו כל נסיבות מיוחדות אחרות הרובצות לפתחו של הנישום, ואשר יצדיקו את פתיחת השומה". כלומר, צריך שיתקיימו שני התנאים: גם טעות של פקיד השומה וגם נסיבות מיוחדות.
בעניינו של שילוח קבע בית המשפט שמקרים שבהם הפרש המס גבוה מאוד מצד אחד, ולא מוּצה הבירור העובדתי המתבקש בעת כריתת ההסכם מצד שני, מצדיקים את פתיחת הסכם השומה ושינויו. בית המשפט אף קבע שבדיעבד שילוח לא התנתק לחלוטין מהפירמה והמשיך לתת לה שירותים. התוצאה הייתה שהוא נדרש לשלם מיליוני שקלים נוספים.
הסכמים יוצרים הסתמכות
ניתן לומר שמצד אחד בתי המשפט דוגלים בעיקרון המנחה שהסכמים יש לכבד, אולם מהצד השני עיקרון זה אינו מוחלט, וישנם מקרים שבהם בתי המשפט יבטלו הסכמים. הכול תלוי בנסיבות המקרה הספציפי.
עם כל הכבוד, לטעמי, בית המשפט שגה בקביעתו. באיזון האינטרסים שבין ודאות והסתמכות של נישומים על הסכמים שנחתמו עם הרשות לבין גביית מס אמת, קיימת לדעתי עדיפות ברורה לוודאות ולהסתמכות של נישומים על הסכמים שחתמו עם פקיד השומה.
כבתחומים אחרים, גם בתחום המסים, אדם שחותם על הסכם מסתמך עליו ומתנהל על פיו, מצפה שהצד השני יכבד את ההסכם ויפעל על פיו. הנישום מקבל החלטות עתידיות על סמך אותו הסכם, ומרגיש "בטוח" להתנהל על פיו, כלכלית, עסקית, ואפילו רגשית. פתיחת ההסכם מחדש מערערת את יסודות ועקרונות המשפט.
כמו כן, בעיני אין ספק שאם המצב היה הפוך והטעות הייתה של הנישום, פקיד השומה לא היה מאפשר את פתיחת השומה והפחתת המס. אני מעריך שלא נאמרה המילה האחרונה בנושא. המשך יבוא בבית המשפט העליון.
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
- עו"ד ורו"ח גיא קונפורטי
עוסק בתחום המיסים
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
