כשמדובר ברכב חדש, אתם הפראיירים
האם יש דרך לנסוע במכונית חדשה מבלי לדמם עשרות אלפי שקלים? מסתבר שיש
בשיתוף ynet רכב חדש
"אנחנו בטח לא פראיירים". כך קובעות מילות השיר הידוע של הדג נחש, ואכן, אנחנו בטח לא פראיירים, כי אם יש מישהו שלא אוהב לאכול אותה, הרי שמדובר בישראלים. האמת, יש תחומים שבהם עוד יש לנו בהחלט מה ללמוד. ליסינג למשל.
הנה כמה נתונים מרחבי העולם: בארה"ב לא פחות מ-90% מהרכבים החדשים הם בעסקאות ליסינג לפרטיים. באירופה מדובר ב-60%. בישראל אנו מתקרבים לנתונים אלה אך עדיין לא ממש נמצאים שם. לפי נתוני רשות המיסים, כמחצית מן המכוניות החדשות הנמכרות בארץ הן מכוניות ליסינג (רובן המכריע לציי הרכב) והיתר לא. מדוע בעצם אנו מפגרים אחרי העולם? התשובה טמונה בכמה תפיסות מיושנות למדי שמאפיינות את הצרכן הישראלי, כאלה שנקבעו עוד אי שם בימי הצנע.
אחת הבעיות הקשות של הישראלים היא בעניין הבעלות: אנחנו שמחים להוציא סכום כסף נכבד במיוחד על רכישת המכונית, וגם מרוצים וגאים לנוכח העובדה שיש לנו ביד נכס - לכאורה. במדינה שהורגלה בעבר בצנע, באינפלציה ובתהפוכות כלכליות שאפיינו את המשק עד שנות ה-80, מדובר בתפיסה ארכאית אך כזו שניתן להבין.
מטבע הדברים, כשיש בעלות על נכס, יש גם ערך לנכס. רגע, לא ממש. בשנים האחרונות חלו שינויים רבים בשוק הרכב הישראלי וירידת הערך של רכבים חדשים כבר אינה מצדיקה כיום החזקה של רכב. בשנות ה-80 הורגלנו במכוניות סובארו ששומרות על ערכן באופן אבסולוטי ונמכרות לאחר שנה בסכום הרכישה. ימים אלה חלפו.
מעבר לכך, ישראלים רבים שוגים ועדיין משוכנעים שבליסינג אין היצע דגמים ומותגים נרחב כפי שמוצע לצרכנים הפרטיים. כיום ההיפך הוא הנכון: בענף הליסינג מוצעים כיום רוב הדגמים החדשים אשר זמינים לצרכנים פרטיים, רק שכיום המחירים נוחים יותר מן המחירים אשר מוצעים לצרכנים פרטיים.
עוד נקודה חשובה נוגעת לאי הבנה של המנגנון שאומץ בהצלחה ברוב ארצות העולם: מנגנון התשלום. ישראלים רבים אינם מבינים את האופן בו עובד התשלום עבור מכונית ליסינג, למרות שבפועל מדובר במנגנון פשוט למדי: הלקוח משלם מקדמה עבור המכונית. הוא קובע את גובהה וגם את גובה יתר התשלומים במסלול החכירה. הוא יכול לשלוט לא רק בגובה התשלום אלא גם בידיעה ברורה כמה כסף ישלם מדי חודש עד התשלום האחרון. בתשלום האחרון יכול החוכר להשתמש כמקדמה עבור המכונית הבאה או לסירוגין לשלם אותו - ולקבל לבעלותו את המכונית בה נהג מספר שנים.
עם זאת, המחסום המשמעותי ביותר הניצב בפני הישראלים הוא היכולת להאמין שניתן להשיג תנאים טובים לעסקת ליסינג בלי לצאת פראיירים, ובלי להידפק. אחרי הכל, כיצד ניתן לנסוע במכונית חדשה בת כמה חודשים. תוך תשלום חודשי מינימאלי שיכול להגיע לכמה מאות שקלים בלבד, לקבל "תוספות" שלקוחות רגילים לא מכירים, כמו למשל טיפולים, היכולת לא להגיע כלל למכון הטסטים וגם ביטוח גמיש שניתן להתאמה גם לנהגים צעירים?
למרבה הפלא, למרות שבשנת 2017 חברות ישראליות השיגו בתחומים רבים הישגים ראויים לציון, עדיין ישנם צרכנים שאינם מסוגלים להבין כיצד חברה גדולה יכולה לרתום את כוח הקניה שלה כדי להשיג מחירים מעולים לטיפולים, תחזוקה וביטוחים, ולהעבירם ישירות אל הלקוח. בקיצור, בסופו של דבר, אנחנו בטח לא פראיירים, את השיר אנחנו מכירים. אך ישנם תחומים שבהם בהחלט עוד יש לנו מה ללמוד.
לפנייה לכתב/ת 
