הרגע שכל כדורגלן מחכה לו
כוחו של המונדיאל הוא לא רק באיכות, אלא בעיקר באמוציות המדהימות שהוא מעורר
"כשאתה ילד, אתה רק יכול לחלום שיום אחד תשחק בגמר המונדיאל. אבל לפתע אתה מוצא את עצמך שם. ואתה מבין שעכשיו אתה בדיוק כמו פלה, כמו מראדונה, כמו כל אותם שחקנים שהערצת כשהיית ילד. ראית אותם מחזיקים את גביע העולם, מנשקים אותו - ופתאום גם אתה מחזיק את הגביע, מנשק אותו ולא יכול להפסיק לבכות".
המילים של יורי דז'ורקאף, קשר נבחרת צרפת במונדיאל 1998, אומרות בעצם הכל. בכמה משפטים פשוטים מסביר דז'ורקאף את סוד הקסם והעוצמה של המונדיאל, טורניר הכדורגל הגדול ביותר בעולם. יש שיגידו שכדורגל הנבחרות פחות איכותי מזה שמשחקות הקבוצות. יש שיטענו, ואולי בצדק, כי בליגת האלופות האיכות גבוהה יותר. אבל כוחו של המונדיאל הוא לא רק באיכות, אלא בעיקר באמוציות המדהימות שהוא מעורר.
לאו מסי, אולי הכדורגלן הטוב בכל הזמנים, כבר זכה פעמיים בגביע אירופה לאלופות וחמש פעמים ב"כדור הזהב". אבל גם הוא מודה שיוותר על הכל למען זכייה אחת במונדיאל עם נבחרת ארגנטינה. בליגת האלופות אפשר לזכות בכל שנה. במונדיאל רק פעם בארבע שנים. הפסדת פעם אחת, ההזדמנות הבאה שלך תהיה רק בעוד ארבע שנים. העניין הזה הופך אף הוא את המונדיאל למשהו כל כך מיוחד, למשאת הנפש של כל כדורגלן, לפסגת השאיפות.
כל כדורגלן גם יודע שכדי להיחשב לגדול באמת, אתה חייב לזכות בגביע העולם. קחו למשל את אלפרדו די סטפנו, הכוכב הגדול ביותר בהיסטוריה של ריאל מדריד. בימיו הגדולים, בשנות ה-50 וה-60, הוא נחשב לשחקן לא פחות טוב מפלה. אבל די סטפנו מעולם לא זכה במונדיאל, בעוד שפלה עשה זאת שלוש פעמים. הרבה בשל כך קיבל פלה מקום מכובד יותר בדפי ההיסטוריה.
לפנייה לכתב/ת 
